הטרדה ולשון הרע: סוף לתביעה של הרב מילוא

ארבעה פרסומים של פורום הנשים הדתיות "קולך" התייחסו לטענות להטרדה מינית של הרב יונתן מילוא. הוא תבע, אבל זכה רק בסעיף אחד מהארבעה

עו"ד איילה תל-פזפורסם: 01.12.15 , 16:38

בית משפט השלום בירושלים דחה השבוע את רוב תביעת לשון הרע שהגיש הרב יונתן מילוא, המרצה ל"עניינים שבינו לבינה": השופט מרדכי בורשטין קבע שפרסומים של פורום הנשים הדתיות "קולך" לגבי הטרדה מילולית של צעירה הם מבוססים, וכן שהתקבלו נגדו תלונות נוספות. עם זאת התקבלה תביעתו של מילוא נגד יו"ר הפורום לשעבר, איילת וידר כהן, שתחויב לפצותו ב-7,500 שקל משום שפרסמה בפייסבוק הפנייה לכתבה שהוציאה דיבתו.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-2003 העביר מילוא הרצאה במסגרת ארגון "ראש יהודי", ולאחריה התכתבה עמו צעירה שנכחה באירוע, ובהמשך אף נפגשה עמו ביחידות. לאחר המפגש טענה הצעירה שהוא הטריד אותה מינית באופן מילולי. הוא הכחיש את הדברים והצעירה פנתה לפורום הנשים הדתיות "קולך" כדי שייצג אותה.

תביעה

כתבה "אנס" בפייסבוק ונתבעה על לשון הרע

עו"ד מיכל שחר

בקבוצה שנפתחה נגד "המרכז לאומנות הפיתוי" כתבה גולשת למשתתף בדיון: "אין לי צל של ספק שאנסת כל חייך". היא תשלם לו 25 אלף שקל

כתבה "אנס" בפייסבוק ונתבעה על לשון הרע

בעקבות זאת הוחלט בתנועת "ראש יהודי" להוציא את מילוא לחודש חופשה, ולחייבו לקבל על עצמו את המפורט בתקנון לרבנים ומחנכים שנכתב על ידי מרכז הסיוע לנשים דתיות. כמו כן התקיימה פגישה בין מילוא לבין הצעירה בבית הרב הראשי של רמת גן, יעקב אריאל, שפסק שמילוא יפסיק להעביר שיעורים לנשים או לקהל מעורב בנושאים של בינו לבינה, ואסר עליו להיפגש ביחידות עם נשים הבאות להרצאותיו.

בעקבות זאת פרסמה עמותת "קולך" ארבעה פרסומים. הראשון בעיתון "מקור ראשון", שבו הביעה ביקורת על הסלחנות של החברה הדתית: "אדם כמו יוני מילוא מ'ראש יהודי', שוועדת בוררות קבעה שהטריד מינית באופן מילולי, עדיין מופיע בימי עיון כמרצה וכדמות חינוכית". הפרסום השני התבצע בקבוצת פייסבוק שבה הפנתה יו"רית העמותה דאז איילת וידר כהן לכתבה אחרת המוציאה דיבה על מילוא.

בפרסום השלישי הפנה אתר העמותה לקישור לכתבה אחרת, וברביעי כתבה מייסדת העמותה באינטרנט: "הגיעו אלינו מספר תלונות על יוני מילוא כמטרידן סדרתי".

מילוא טען כי על הנתבעות לפצות אותו על ההרצאות שהפסיד בעקבות הפרסומים. אולם מנגד טענו הנתבעות שפרסמו דברי אמת, וכי עומדת להן הגנת תום הלב. לטענתן, כשמדובר במרצה מבוקש כפי שמילוא העיד על עצמו, הציבור צריך להיות מודע לתלונות על המעשים המיוחסים לו.

השופט מרדכי בורשטין קיבל את טענות ההגנה של הנתבעות לגבי הפרסומים הראשון, השלישי והרביעי וקבע שקמה להם הגנת תום הלב. הוא הסביר שחובה על ארגון העוסק גם בתופעת ההטרדות המיניות בקהילה הדתית לפרסם ולהתריע על מקרים מסוג זה ולכן קמה להן הגנת תום הלב מסוג חובה מוסרית או חברתית.

על הפרסום הרביעי, ורק עליו, סבר השופט, חלה גם הגנת אמת הפרסום, מאחר שהנתבעות הוכיחו כי היו תלונות נוספות לעמותה בעניין מילוא. השופט הדגיש כי אין בכך כדי לקבוע שהתלונות מהימנות, אך די בהן כדי להקים לנתבעות הגנת "אמת דברתי".

עם זאת, בנוגע לפרסום השני, בו הפנתה יו"ר העמותה לכתבה בנוגע לתובע, קבע השופט בורשטין כי לא קמה הגנה מאחר שהכתבה הורדה בשלב מסוים בהסדר גישור. משכך פסק השופט שווידר כהן תפצה את התובע ב-7,500 שקל.