אמו של הרן סגרה מעגל בגיל 90: לא שמחים ולא עצובים
הטלפון הראשון שקיבלה נינה קרן היה מנכדיה בארה"ב שבישרו לה על חיסול סמיר קונטאר שרצח את בנה. "כולם התקשרו. אי אפשר לשמוח ואי אפשר להיות עצובים". גם האלמנה סמדר סגרה מעגל. לאחר היוודע עסקת השבויים, הבהירה הרן כי לא תתנגד. בעבר אמרה: "לא נתתי לעצמי ליפול כי זו תהום עמוקה"
"כל היום כמעט היו טלפונים. משפחה מחוץ לארץ ומישראל התקשרה. גם שכנים התקשרו, אבל אי אפשר לשמוח ואי אפשר להיות עצובים". זאת הייתה תגובתה של נינה קרן בת ה-90, אמו של דני הרן ז"ל, למשמע הדיווחים על חיסול סמיר קונטאר שרצח את בנה ונכדתה ב-1979. נכדה נוספת נהרגה אף היא באירוע הטרגי.
בביתה בקריית טבעון נרשמה הבוקר (א') התרחשות לאחר קבלת הדיווחים, שלפיהם ישראל לכאורה אחראית לחיסולו של קונטאר בתקיפה של חיל האוויר בבניין שבו שהה בג'ראמה, בפרברי דמשק.
"יש הרבה ששמחים על מותו של קונטאר", אמרה האם השכולה. "גם אני שמחה קצת. התקשרו הנכדים שלי מארצות הברית והם היו הראשונים לספר לי שהוא מת".
מהחדירה מהים ועד לרצח משפחת הרן והשוטר אליהו שחר. צפו
קרן מתח ביקורת על היחס הטוב, לדבריו, מצד המדינה לקונטאר בעת מאסרו. "סך הכול, זה שקונטאר השתחרר, הפך לגיבור ולא הביע חרטה - היה מקומם מאוד. המדינה נתנה לו את התנאים הכי טובים. ידענו שהוא ייצא לחופשי וימשיך בדרך שבה התחיל. החיסול היה קצת מאוחר מדי, אבל בסוף עשו את הפעולה הנכונה".
היא ניהלה מאבק ארוך נגד חתונתו של קונטאר ולאפשרות שישוחרר. עם זאת, לבסוף היא לא התנגדה ולא תמכה בעסקת השבויים בשנת 2008.
"איך נותנים לרוצח משפחתי לחיות עם תקווה"
זמן קצר לאחר האסון התראיינה הרן בטלוויזיה, ראיון שאז עורר ביקורת אצל חלק מהציבור במדינה. בראיון היא לא בכתה אלא סיפרה בדיוק מה התרחש באותן שעות גורליות שבהן הסתתרה עם בתה הפעוטה. שנה אחר כך, ביולי 1980, התראיינה הרן ל"ידיעות אחרונות" וסיפרה על כל מה שקרה בטלוויזיה, היא סיפרה שתגובת הציבור הדהימה אותה ואמרה כי סיפרה בדיוק מה שאירע, אסון שאין לתארו במילים.
"לאחר הראיון לא העליתי בדעתי לרגע שאנשים יקבלו דברים בצורה שלילית או ינסו בכלל לשפוט. אני אדם פתוח וישר, לא מייפה דברים ולא בורחת מן המציאות. אני שברתי את הציפיות ואני מרגישה שכאב זה הדבר האינטימי ביותר שיש לאדם. זה דבר שאין אתה יכול להתחלק בו עם כולם, אלא אם אתה בוחר. את הכאב שלי לא רציתי אז לחלק".
באותו ראיון סיפרה הרן על חתונתה מחדש ועל הריונה, שנה לאחר הטבח: "אני יכולה לספר על מה שעובר בלב של אדם שפסע בנתיב של מוות. אני לא מתכוונת לחטט בפצעים, אבל בשנה האחרונה הבנתי את מהות האירועים שעברו עליי ושיקמתי בעצמי. אמרתי לעצמי אז שאם לדקה אחת אני אפול, זו תהיה נפילה לתהום שאני לא אוכל לצאת ממנה".
במשך השנים כשעלה נושא מהותי לא היססה סמדר הרן לומר את דעתה גם לאנשים הבכירים במדינה. ב-20 ביולי 1993 נפגשה עם ראש הממשלה דאז יצחק רבין והביעה ביקורת קשה על העובדה שהותר לרוצח קונטאר להינשא בכלא. "אני מזועזעת מזה שמדינת ישראל אפשרה לקונטאר, המחבל האכזרי שרצח את בעלי ואת בתי בת ה-4, להתחתן בכלא הישראלי. הדבר נתון לשיקול דעתם של נציב שב"ס ושר המשטרה והם לא חייבים לאשר זאת אוטומטית. כיצד נותנים לו לחיות כך עם תקווה?". הרן דרשה מרבין לחקור ותבעה התנצלות משר המשטרה משה שחל.
קולה נשמע גם כשעלתה האפשרות שקונטאר ישוחרר בחילופי שבויים. היא הביעה התנגדות לכך בשנת 1985, ובשנת 2003 אמרה ל"ידיעות אחרונות": "אינני מאמינה שממשלת ישראל תיענה לבקשה זו לאחר שהבטיחה לא לשחרר מחבלים עם דם על הידיים".
כשעלתה על הפרק עסקת השבויים, הרן בסופו של דבר החליטה לא לקחת צד. השר לביטחון פנים בשנת 2008 אבי דיכטר הציג בישיבת הממשלה המכרעת מכתב מהרן שבו לא הביעה התנגדות לשחרור הארכי-טרוריסט.
"הרוצח המתועב סמיר קונטאר איננו ומעולם לא היה האסיר הפרטי שלי", היא כתבה. "קונטאר הוא אסיר של מדינת ישראל, ששפטה אותו על פשעיו הרצחניים לחמישה מאסרי עולם. גורלו צריך להיחתך בעת הזאת. על-פי מיטב האינטרסים, הצרכים הביטחוניים המוסריים והערכיים המהווים את טובת המדינה ואזרחיה בהווה ובעתיד, איני שוכחת את כאבן של משפחות רגב וגולדווסר ואת החוב המוסרי שאותו אני חשה כלפי כל אלה שפעלו למען שלומי והגנתי, כמו גם למען כולנו".
באותה עת הסבירה בראיונות בתקשורת את החלטתה לא לקחת צד בנושא. "הטקטיקה הצינית של נסראללה היא להשתמש בקורבנות לצורך פיצול ולפלג את הציבור ולהשתמש בתקשורת הישראלית כשופר ומגבר למניפולציות שלו. מהסיבה הזו קיבלתי החלטה שלא להגיב. אני לא מוכנה שישתמשו בי. זה מעלה את המחיר לצד השני".
"עליתי לקבר של בני משפחתי. הלב נשבר מתוך מחשבה שהרוצח שלהם אולי עומד להשתחרר. זה יום עצוב, כואב ונורא עבורי. אבל גם אם נפשי קרועה אני מאוד שלמה עם החלטתי. אמרתי למשפחתי ששלושים שנה עשיתי כל מה שביכולתי כדי ששמם לא יישכח ורוצחם לא ישתחרר והתנצלתי שהפעם לא הצלחתי".
לפנייה לכתב/ת 
