שניים נהרגו, הנהג זוכה: "לא הוכח שנרדם"

בית משפט לתעבורה הרשיע נהג בגרימת מוות ברשלנות בעקבות תאונה בכביש 6. אבל המחוזי קיבל את ערעורו כי הנסיבות לא הוכחו מעל ספק סביר

עו"ד אביעד רייפרפורסם: 27.12.15 , 22:32

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגיש נהג שהורשע בגרימת מוות ברשלנות של שני בני אדם לאחר שפגע במכוניתם בכביש 6. בית המשפט לתעבורה קבע בתחילה כי הוא אשם משום שנרדם על ההגה, אולם במחוזי הוחלט שהדבר לא הוכח מעל ספק סביר.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התאונה התרחשה בתחילת 2012 בכביש 6, סמוך למחלף עין תות. גבר ואישה שנסעו בנתיב השמאלי לכיוון צפון האטו תוך פנייה שמאלה לכיוון מעבר לרכב ביטחון המאפשר להסתובב לכיוון דרום. הנאשם שהגיעה מאחור התנגש בהם בעוצמה ומכוניתם הסתחררה ופגעה במעקה הביטחון. האישה נהרגה במקום והנהג מת מפצעיו כמה ימים אחר כך.

אישום

נהג שדרס למוות הורשע בגלל "מחדלי חקירה"

עו"ד אביעד רייפר

המחוזי בחיפה קיבל ערעור שהגיש נהג שהורשע ברשלנות אחרי שפגע בקשיש בן 78. נקבע שהרשעתו התבססה על הערכות והשערות שלא הוכחו

נהג שדרס למוות הורשע בגלל "מחדלי חקירה"

לפני כחצי שנה הרשיע בית משפט לתעבורה בחדרה את הנהג הפוגע בגרימת מוות ברשלנות ובעבירה של אי שמירת רווח. נגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, ופסילת רישיון לשמונה שנים.

בית המשפט הגיע למסקנה שהוא נרדם בנהיגה, והתבסס על דברים שאמר כשנחקר במשטרה: הוא סיפר שכיוון את מהירות השיוט ל-108 קמ"ש, ו"פתאום התעוררתי בצורה אחרת, לא התעוררתי, פתחתי את העיניים וראיתי בלגן באוטו".

בעקבות ההרשעה הגיש הנהג ערעור למחוזי וטען שהתאונה הייתה בלתי נמנעת. לדבריו, מהנתיב השמאלי הוא לא יכול היה להבחין במכוניתם של ההרוגים, שפנתה שמאלה לכיוון מעבר הביטחון ללא איתות, ללא אורות מצוקה ותוך אי ציות לתמרורים.

הוא טען גם שבית המשפט טעה כשקבע שנרדם לפני התאונה ללא כל ראיה אובייקטיבית. עצם העובדה שהוא לא זוכר את מנגנון התאונה, אינו מצביע על כך שהוא נרדם.

חוסר בנתונים רלוונטיים

השופט יגאל גריל והשופטת ברכה בר זיו סברו כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר שהמערער אכן נרדם לפני התאונה. לדעתם אמירתו במשטרה "פתאום התעוררתי בצורה אחרת" לא מצביעה בהכרח על כך שהוא נרדם, וניתן לייחס אותה גם לעוצמת הפגיעה שחווה, כלומר לתיאור ההלם שלו מהסיטואציה.

כמו כן הם ציינו שאפשר להניח שהמערער לא בלם או לא סטה כיוון שלא עמד לרשותו מספיק זמן להגיב, והעירו שישנו חוסר בנתונים רלוונטיים, למשל זמן התגובה האפשרי של המערער וזמן הבלימה האפשרי.

בנוסף סברו השופטים שגם אם יונח שהמערער התרשל, בכל מקרה התנהגותו החריגה והמפתיעה של הנהג ההרוג ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנות זו לבין התוצאה הקשה.

לעומתם השופט שמואל ברלינר חשב אחרת. לטעמו, המערער לא שם לב לנעשה בכביש, ועדותו שלו מספיקה על מנת לבסס את אשמתו ולהרשיע אותו, כפי שעשה בית משפט לתעבורה באופן מוצדק ומבוסס. דעת המיעוט כאמור לא התקבלה ובסופו של דבר הוחלט לזכות את המערער.