לוקה בנפשו קפץ לפני רכבת – ואז תבע פיצוי

צעיר זינק מול רכבת במהירות 45 קמ"ש, ועקב כך איבד יד והתעוור. רכבת ישראל חויבה לפצות אותו ב-642 אלף ש'. דרישתו למימון שירותי מין נדחתה

עו"ד מיכל כץפורסם: 30.12.15 , 08:13

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעת פיצויים שהגיש אדם הלוקה בנפשו שלפני כעשור זינק מול רכבת נוסעת ונפצע קשה. השופטת ארנה לוי קבעה שלא הוכח כי מדובר היה בניסיון התאבדות, והורתה לרכבת ישראל לפצות אותו ב-642 אלף שקל. עם זאת היא דחתה דרישה חריגה של התובע למימון שירותי מין.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

האירוע התרחש באוקטובר 2003: התובע, שהיה אז בן 32 ומוכר לשירותי הבריאות כלוקה בנפשו, הלך לכיוון רכבת משא שהתקרבה לעברו במהירות של כ-45 קמ"ש. הנהג צפר לכיוונו, ותחילה הוא התרחק מהמסילה, אולם נמלך בדעתו, נעמד על הפסים כשהוא מרים את ידיו בתנועת "עצור" ונפגע. כתוצאה מכך נגרמו לו שברים בגולגולת, ידו הימנית נקטעה והוא התעוור, ומאז הוא שוהה במוסד הסיעודי "נוף הקריה" שבקריית ביאליק.

תביעה

יחמוק מחוב של 20 מיליון ש' עקב מחלת נפש?

מערכת PsakDin

חייב שטען שהוא סובל מסכיזופרניה ביקש צו כינוס בנימוק שהדבר מונע ממנו להתפרנס. בית המשפט דחה אותו בטענה שהוא נהג בחוסר תום לב

יחמוק מחוב של 20 מיליון ש' עקב מחלת נפש?

ב-2005 הוגשה בשמו תביעה נגד רכבת ישראל. נטען כי שהריצה לעבר הרכבת הייתה ביטוי להתנהגות של אדם בלתי שפוי, ומאחר שתאונה שבה מעורבת רכבת נחשבת תאונת דרכים, על רכבת ישראל לשלם לו פיצויים, ללא קשר לשאלה מי "אשם".

רכבת ישראל טענה מנגד שמדובר בניסיון ההתאבדות, ולכן חל הסייג של מעשה שנעשה במתכוון, והיא פטורה מאחריות.

באוקטובר 2010 קבע בית המשפט שמדובר בתאונת דרכים, ושעל רקע מצבו של התובע הוא לא נוטה לייחס לו כוונה לשים קץ לחייו. נקבע כי הרכבת לא הוכיחה שהתובע פעל בראש צלול ומתוך כוונה להתאבד, ואף קיימת סבירות גבוהה שבעת התאונה הוא סבל מהתקף פסיכוטי שפגם בכושר השיפוט שלו.

משנקבעה אחריותה של הרכבת לתאונה, נדונה שאלת הנזק. התובע טען שבעקבות התאונה נגרמו לו הפסדי השתכרות ופנסיה, והודה שלפני התאונה עבד בעבודות מזדמנות והעלים את הכנסותיו כדי לא לפגוע בקצבת הנכות שלו. הוא ביקש שייפסקו לו פיצויים שיתאימו לטיפול בבית, וציין ששהותו במוסד שוללת ממנו חירויות אדם, כמו היכולת לקבל החלטות ולנהל חיים פרטיים.

רכבת ישראל טענה מנגד שהמוסד מספק לתובע את כל צרכיו, ויש לפסוק לו פיצויים בהתאם לשהות שם. בנוגע להפסדי ההשתכרות, נטען כי גם לפני התאונה הוא לא היה כשיר לעבוד והתאשפז לעתים קרובות, כך שלא הפסיד דבר.

השופטת ארנה לוי קיבלה את התביעה באופן חלקי לאחר שסברה כי גם לפני התאונה לא הייתה לתובע יכולת השתכרות אמיתית. עם זאת, ייתכן כי מדי פעם סייע לחברים והכניס כמה מאות שקלים בחודש. בשל כך היא העמידה את הפסדי ההשתכרות על 50 אלף שקל, ללא הפסדי פנסיה.

בנוגע להוצאות הסיעוד היא הסבירה שהנטייה היא להעדיף שהניזוק ישהה בחיק משפחתו, אולם במקרה זה עדיף לתובע לשהות במוסד מאחר שלא הוכח ששהות בבית תשפר את חייו. עלות המוסד, תוספת חונך ועזרת בני המשפחה בחגים ושבתות הסתכמו בפיצויים בסך 242 אלף שקל.

בקשות התובע לפיצוי עבור דיור, מיזוג, כביסה וניידות נדחו גם כן, מאחר שאינן רלוונטית, אולם נפסקו לטובתו 115 אלף שקל עבור הוצאות רפואיות והוצאות אפוטרופסות.

אחד הסעיפים שנדחו בתביעה נגע לדרישה חריגה של התובע: לדבריו, לפני התאונה היה צורך מין בתשלום, אולם כעת, מאחר שאינו יכול להתפרנס, ביקש שייפסק לו פיצוי. רכבת ישראל טענה מנגד שהרופאים לא המליצו על כך, וממילא לא מדובר בראש נזק מוכר. השופטת הסכימה עם הנתבעת ולא הסכימה לפסוק פיצוי על שירותי המין מאחר שזה לא פיצוי הכרחי, אך ציינה כי ניתן להחשיבו במסגרת הפיצוי הלא ממוני, שהועמד על 235 אלף שקל.

סך הפיצויים הכולל הגיע ל-642 אלף שקל, אך ממנו ינוכו 48 אלף שקל שהתובע כבר קיבל.