הגורו שהעולם השתחווה לרגליו, מניח תפילין בכותל
מאות אנשים עלו אליו לרגל, אלן גינזבורג השתטח לפניו - ופיטר מרקס צייר אותו. אז מה הוא עושה בכותל כבר שלושים שנה? הסיפור של גוטמן לוקס: פעם "איש קדוש", היום רב בכותל
הוא היה מיליונר אמריקאי, שחיפש משמעות בילדי הפרחים, ואחר כך בתורות המזרח ובהילינג נוצרי. בכל מה שנגע – הצליח, והפך לגורו שסלבס משחרים לפתחו. אז מה הוא עושה בכותל כבר שלושים שנה? סיפורו הלא-ייאמן של גוטמן לוקס, מיוחד ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
"כשהולכים לחפש במזרח, יש עוצמה, ומי שמשיג את העוצמה הוא המורה. הוא הגורו", גוטמן לוקס אומר. "בהתחלה אתה חושב שאתה שולט בכוח, אך בסוף אתה מגלה שהכוח שולט בך. קל הרבה יותר להשיג את העוצמות האלו, מאשר להיפטר מהן".
עוד בערוץ היהדות :
- איזה סרט יזכה בפרס "חביב הקהל"? זה בידיים שלכם. היכנסו
- מצרפת ועד סוריה: הולכים עם כיפה בלתי נראית
זה היה המצב של גוטמן לוקס כשישב במנהטן עם חזרתו מהודו, והוא מנהיג כת ו"בעל כוחות". אבל הסיפור שלו החל הרבה קודם לכן, בבור השמנת של אריזונה. "מצאתי בית שתוכנן על ידי האדריכל הטוב בעולם", הוא מספר. "הוצאתי את פנקס הצ'קים שלי כדי לכתוב המחאה עבור הבית כולו, אבל עצרתי וחשבתי: 'מה יקרה בשנה הבאה, כשארוויח יותר כסף? האם אצטרך לקנות עוד בית? בשביל זה אני כאן?'"
גוטמן חווה דיכאון, שהופג רק על ידי סמים. "בתקופה ההיא של ילדי הפרחים אהבנו את כולם, אבל זה לא עבד. אם זה היה עובד, עדיין היינו שם היום. קלטנו שהסמים הורידו אותך חזרה למקום שבו היית קודם. ושוב תהיתי: הזאת המטרה בחיים?"
לרקוד עם פילים
התחנה הבאה בחיפושיו של גוטמן אחר משמעות, הייתה בדרום הודו, בפתח ביתו של מנהיג כת גדולה. "היו לו כוחות מיסטיים, ואני עשיתי את דרכי לאשראם שלו, שבפתחו ישבו חמשת-אלפים הודים - שכולם חיכו לפגוש אותו.
"ישבתי שם וחשבתי שהוא יבחר בי ראשון, שהרי נסעתי מאמריקה הרחוקה. יום אחרי יום, שבועיים או שלושה שבועות המתנתי". גוטמן היה ממשיך לשבת שם אולי עד עצם היום הזה, אלמלא העמיד הפיל של הגורו בסכנה את חייהם של מאות אנשים, כשיצא מכלל שליטה.
"רצתי מול הפיל, וצעקתי: 'עצור!' ואני זוכר שאמרתי לעצמי: 'מה אני עושה עכשיו עם פיל עומד?' כשהגורו ראה איך עצרתי את הפיל המשוגע שלו, הוא חשב שאני בן אדם מעניין ואז לראשונה הוא הזמין אותי לביתו".
יום-יום, במשך שבועות ארוכים, השתלם גוטמן אצל הגורו. "המשכתי לחוף המערבי של דרום הודו. ישבתי בבקתה הרוסה על החוף, ותרגלתי במשך עשר שעות בכל יום את מה שלמדתי. אחרי חמישה חודשים הגיעו הקולות. חוויתי אירועים מיסטיים. בכל פעם שנכנסתי לכפר, כל ההודים השתחוו לי. מה קורה פה? אחרי שנה שבה הסתובבתי בדרום הודו, הגעתי למסקנה שאני לא עוזר שם לאף אחד, ואני חוזר לאמריקה".
הקול בראש
התחנה הבאה שלו, בסנטרל פארק, הייתה הזויה אף יותר: "מאות אנשים הגיעו להשתחוות לי", הוא נזכר. "אלן גינזבורג
עם הפנים צמודים לרצפה, משתחווה לי. ראם דאס רוחץ את הרגליים שלי. פיטר מארקס מצייר תמונה שלי. ארבע מצלמות טלוויזיה מנסות לעבור את הקהל כדי להגיע אלי, ולשאול 'מה הכוח הזה שאנחנו מרגישים שמגיע ממך?"
אבל גוטמן לא היה מאושר. כשהוא בודד ונטול תאוות, הוא הפסיק לדבר. "המצאתי שפת סימנים כדי שאוכל לתקשר באמצעות הידיים. רוב היממה ישבתי במדיטציה, ו-24 שעות ביום שתקתי. ככה במשך למעלה שלוש שנים. בשלב מסוים היו יותר קולות בראש שלי, מאשר באייפוד שלכם. אבל הקולות אמרו לי דברי אמת, ולכן התחלתי להקשיב להם".
גוטמן לוקס הגיע למסקנה הבלתי נמנעת שהוא משתגע והולך, והחל לחפש מזור במקומות אחרים. הוא פגש במרפאים נוצרים, וביקש ללמוד את תורת הריפוי שלהם, ושוב – הפך למצטיין בתחומו. "הסתובבתי בכל מיני מקומות, וריפאתי אנשים בכל מקום שאליו הגעתי. יום אחד מצאתי את עצמי על חוף מאואי בהאוואי, בתוך הליך ריפוי של אנשים. ושוב הגעתי להכרה שאני משוגע בדיוק כמו שהייתי בהודו".
"מודד את לחץ הדם היהודי"
בצר לו, החליט גוטמן לנסות את הפינה האחרונה שעדיין לא סגר, כיהודי מבטן ומלידה: "ניסיתי את הדת שלהם, וזה לא עבד בשבילי, אז החלטתי לנסות ולקיים מצוות. עליתי על מטוס, והגעתי לירושלים. הלכתי לכותל, והתפללתי: 'אלוקים, תשלח אלי אדם קדוש. אני אעשה מה שהוא יגיד לי לעשות'. בעוד התפילה על שפתיי, ניגש אלי יהודי ושואל: 'אתה רוצה להניח תפילין?'
"מאותו היום, בכל יום בכמעט שלושים השנים האחרונות, אני הולך לכותל אחרי הצהריים ועוזר לאנשים להניח תפילין. נעשיתי די טוב בזה, למדתי איך 'למדוד לחץ דם יהודי'".
הפעם, בניגוד לחיפושיו הקודמים, גוטמן – כך נראה – לא ממהר לברוח להרפתקה הרוחנית הבאה. "בכל מקום שהגעתי אליו, אמרתי שאשאר כל עוד זה עובד בשבילי. בינתיים זה עובד", הוא מחייך. "אם מקיימים רק את הצד הגשמי של המצוות, רק את הפרטים, זה נעשה לעול. הבעיה היא שהישראלים לא מצאו את הצד הרוחני כאן, אז הם מחפשים אותו בתורות המזרח. אם הם היו מוצאים את הרוחניות כאן, הם לא היו חושבים לעזוב ולחפש במקומות אחרים.
"למה זה מוסתר? למה זה הלך לאיבוד? נראה לי שהרבנים מפחדים שאם מישהו ילך לחפש את הרוחניות, הוא יעזוב את הגשמיות. ואנחנו הרי צריכים את הגשמיות. נשמה לא יכולה לעשות שום דבר בלי הגוף, אבל גוף בלי נשמה – מת".
לפנייה לכתב/ת 
