"חדר": ילד פלא
המועמדות לאוסקר של הדרמה הצנועה "חדר" מפתיעה אך מוצדקת. הבמאי לני אברהמסון הצליח באמצעים הפקתיים דלים לגבש סרט מרגש על אמא ובן המגלים יחדיו את העולם. הופעותיהם המרשימות של ברי לארסון והילד ג'ייקוב טרימבלי מוסיפות לגודש האמוציונלי - בלי לעשות מניפולציה
מבין הסרטים המועמדים השנה לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר "חדר" ("Room") תופס את נישת המתמודד המפתיע. הפקה קנדית-אירית בתקציב נמוך, עם מספר מצומצם ביותר של שחקנים ולוקיישנים. הבמאי לני אברהמסון מגיע מאירלנד, ולרוב הצופים שמו לא יאמר דבר. סרטו הקודם "פרנק" (2014), על זמר המסתתר בתוך מסיכה בצורת ראש ענקי, זכה להערכה מוצדקת, אך בקושי החזיר את העלויות המזעריות של הפקתו.
"חדר" משתמש בקטנותו בכדי לעסוק בדינמיקה רבת עוצמה בין אם וילדה המבודדים מהעולם. אישה צעירה שנחטפה ונכלאה וילד שנולד בחלל המצומצם המכונה "חדר", וזה כל עולמו. זהו עיבוד לנובלה של אמה דונהיו מ-2010, שנכתבה מתוך מחשבה על פליקס בן החמש, הילד הקטן משבעת הילדים שנולדו ב-24 השנים בהם כלא ואנס יוזף פריצל האוסטרי את בתו אליזבת.
הזוועה הבלתי נתפסת של פרשת פריצל מזוקקת, בטיפולו העדין והמדויק של אברהמסון, להתמקדות ביחסים בין האם ג'וי (שחקנית האינדי האמריקאית ברי לארסון, מועמדת מובילה לזכייה באוסקר) וג'ק בן החמש (ג'ייקוב טרמבלי שהיה בן שבע בזמן צילומי הסרט). הסרט מצליח לחרוג מהמימד הסנסציוני להרהור על הקשר הסימביוטי בין אם וילדה, ועל האופן בו העולם נגלה ומובן לראשונה לילד, כמו גם לצופים בקולנוע.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
בנובלה של דונהיו הפרספקטיבה הניתנת לקוראים היא של הילד בן החמש. היכולת לנוע בתוך תודעה בעלת מאפיינים ייחודיים היא פשוטה, יחסית, במדיום הספרותי. לעומת זאת, הסרט "חדר" צריך להתמודד עם אתגר ייחודי. בתוך החלל המצומצם בו כלואים האם ובנה, כמעט ואין משמעות לפרספקטיבה חיצונית (כלומר, נקודת מבט) של אחת הדמויות.
ובכל זאת, אברהמסון מתמקד בחוויה של הילד בביקוריו הליליים של "ניק הזקן" (שון ברידג'ס) במיטת האם. בנוסף הוא גם מצליח ללכוד את הדרך בה הילד רואה ושומע ובדרך זו את התהליך ההדרגתי בו מתפתחת הבנה חדשה לגבי המרחב שמהווה עבורו את כל עולמו.
הליקוי היחידי הקיים בסרט הוא בשמירה על חלק ממחשבותיו של הילד כפי שהופיעו בנובלה באמצעות שימוש ב-voice over. את הבלבול והתהייה של הגיבור רוב הסרט מצליח להעביר היטב ללא הבלחות של מחשבותיו, וממילא מחשבות אלו קצת מזכירות את החמידות המצועצעת של המספרת הצעירה בסרטים נוסח "קומדיה אלוהית" של ז'אקו ואן דורמל. במסגרת סרט ריאליסטי יותר - זה קצת מיותר.
כפי שהטריילר מגלה (ולכן אפשר להתייחס לפרטים עלילתיים אלו), לא כל העלילה מתרחשת באותו חלל מצומצם. בשלב מסוים יחזרו האם והילד לעולם הזר הנמצא בחוץ, ולמשפחתה של האם. המוקד נע מהדרך בה האם מעצבת את תודעתו של הילד, לשאלת היכולת של האם לחזור הביתה והיכולת של הילד להפוך לחלק מהעולם.
הדברים לא יהיו פשוטים. היחסים בין הסבתא (ג'ואן אלן) והסבא (וויליאם ה. מייסי) אינם כפי שהיו כשבתם נחטפה. והחזרה הביתה היא אולי הקלה, אך דווקא עם השחרור המיוחל ניכר הנזק ששנות הכליאה חוללו בג'וי.
לא מעט מהרגעים המתחוללים בחלקו השני של הסרט יסחטו דמעות מעיניי הצופים. אך זהו סוחט דמעות מהסוג הרגיש - הדמעות אינן מלוות ברגש בושה על הכניעה למניפולציות זולות. הקרדיט ניתן לא רק לבמאי, אלא לעבודת המשחק המצוינת של שני השחקנים הראשיים - ובעיקר זו של טרמבלי הנושא על כתפיו הקטנות חלק לא מבוטל מהסרט.
"חדר" אינו הסרט הראשון שעוסק בתנועה מסביבה מוגבלת ללא הכרות עם העולם החיצון, למפגש ראשון עם העולם. זו יכולה להיות נקודת מוצא לניסיון לאתגר את הצופים בהיחשפות לפרספקטיבה של "אחר" בבחינת חריג מנטלי הלומד להכיר את העולם. ההרהור הפילוסופי-רומנטי על מבטו של האמן ב"אניגמה של קספר האוזר" של ורנר הרצוג (1974), הגנן בעל האינטליגנציה הגבולית בסאטירה הפוליטית-אקסיסטנציאליסטית "להיות שם" של האל אשבי (1979), הגבר המשתחרר מעולם של גילוי עריות לתוך עולם שהוא קרנבל פרוורטי ב-"Bad Boy Bubby" של רולף דה היר (1993).
במסגרת הקולנוע המסחרי סיטואציה קיצונית זו מועברת בדרך כלל לדמותו של גבר-ילד, מתוך כוונה להגדיר את "האחר" כתמים, ולהציג אותה כאידיאל. כך ב"מספריים של אדווארד" של טים ברטון (1990), או בקומדיה הרומנטית "פגז מן העבר" עם ברנדן פרייזר (1999). התמים כחריג המגלם שאיפה לעולם בעל ערכים פשוטים יותר.
ההתמקדות בחוויה של ילד שנולד בנסיבות כה טרגיות, שאינו מכיר את העולם אך צריך ללמוד לפעול כדי להשתחרר, וכדי לפגוש עולם שאינו מכיר - נמצאת בטווח שבין השאיפות של קבוצת הסרטים הראשונה, לנגישות הרגשית של הקבוצה השניה. "חדר" מרגש ומעורר מחשבה.
"חדר" (אירלנד/קנדה) - במאי: לני אברהמסון. שחקנים ראשיים: ברי לארסון, ג'ייקוב טרמבלי, שון ברידג'ס, ווילים ה. מייסי וג'ואן אלן. אורך הסרט: 118 דקות.
