וידויי בת של שתולה

לפני כמה שנים אימא שלי, שמצאה את עצמה בשבוע שעבר בקמפיין השתולים של ארגון "אם תרצו", חזרה מסיור ביישוב היהודי בחברון, שארגנה "שוברים שתיקה" למקבץ אמנים. היא חזרה נסערת ואמרה לי שראתה במו עיניה איך ישראל הפכה להיות דרום אפריקה, איך רחוב השוהדא הוא מתחם עינויים כלכלי , ואיך הצבא בוחר מדי יום להתיש ולטרטר עשרות אלפי פלסטינים במחסומים. כיאה לבת טיפוסית - ספק לויאלית ספק מורדת, הזדעזעתי מהתיאורים, אך הקפדתי לשמור על פסון סקפטי, ומיד גררתי את החברים שלי לנסוע לחברון.

עוד בערוץ הדעות:

הכותל - סמל של עם אחד

פשרה שהיא רעידת אדמה

שתי גדות לשמאל

איך להגיב להחלטה לסמן מוצרים

בונים שפה דמוקרטית משותפת

את הסיור שלנו ערך יורם - מדריך טיולים צעיר ונטול אג'נדה - בזכותו גיליתי שהמציאות, כמו תמיד אצלנו, היא מורכבת יותר. אז גם אני כעסתי לגלות כי 400 איש טרופי דעת מטרטרים יחידות שלמות בצה"ל לשמור עליהם, אך גיליתי גם שמרבית תושבי קריית ארבע (שליש מהם חילונים) הם לא מתנחלים, אלא אנשים רגילים שחיפשו דירה זולה, וכמו כולנו הם מחפשים לחיות בשקט, לא לרצוח ערבים. סיור זהה - חוויות שונות.

הסיפור הזה מהדהד לי עד היום כי הוא עזר לי להבין עד כמה רחבים יכולים להיות גבולות הלגיטימציה בישראל ולהכיל דעות שונות. במדינה עם פתיל עצבים כל כך קצר כישראל, שבה הכול נפיץ, הכול קדוש, הכול עתיר בלהט - מתן לגיטימציה לדעה אחרת הוא כמעט הדבר היחידי שיכול למנוע מחבית נפץ להפוך לאסון.

לא מזמן הזמינה אותי חברה חרדית ליום עיון יצירתי בבית שלה בשכונת מאה שערים בירושלים - היא הזמינה כמה חברים חילונים להכיר את החברה החרדית מקרוב, הכי מקרוב שיש. התקשרתי לאימא שלי וביקשתי ממנה לעזוב ליום אחד את מדינת תל אביב ולבוא להכיר את החברה הישראלית. אחד-אחד היא התווכחה עם כל אחד מהדוברים, מנסה להבין למה הוא בוחר לעצמו אורח חיים כל כך בלתי מתקבל על הדעת. אבל בסוף היום היא אמרה לי שהבינה פתאום קצת יותר גם את הצד שלהם. יותר מכך - אני חושבת שמשהו בהסתכלות שלה על המגזרים השונים ממנה בחברה היהודית השתנה באותו יום.

חברי תנועת אם תרצו ויתרו מראש בעיניי על כל שאיפה או מאמץ לראות את האחר ולהבין את הגישה שלו, את מה עושה לו כאב בטן ומה ומניע אותו. גרוע מכך - האחר הוא לא לגיטימי בעיניהם. דעותיי הפוליטיות רחוקות למדי משל אימא שלי.

 כשהשר בנט הורה לאסור על הכניסה של שוברים שתיקה לבתי הספר חשבתי שהוא צודק. אני חושבת שזה ארגון רע ומזיק, אבל אני באמת מוכנה להיהרג על זכותה של אימא שלי, ושל כל אדם אחר, לחשוב אחרת ממני.

אנשי "אם תרצו" אינם מטרידים אותי כמו ההשפעה שלהם דווקא על הקצה השמאלי של החברה הישראלית - קמפיין השתולים לא עשה דבר פרט לכך שגרם לעוד כמה אמנים לאהוב את ישראל קצת פחות, ולעוד כמה אנשי שמאל להרגיש עוד קצת פחות ציוניים. אם זו הייתה כוונת המשורר הלאומני – בהצלחה שיהיה לו.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת "רוח חדשה" בירושלים