קלפי "כשרה" וקלפי "כללית"

בקרוב ידון בג״ץ בעתירה נגד רשם המפלגות ואגודת ישראל, המסרבת לשלב נשים ברשימותיה לכנסת, ובכך שוללות מהן בפועל את זכותן להיבחר. מתברר שזו לא פעם ראשונה שדיון כזה מתקיים. בפעם הקודמת היה זה בבחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה של היישוב ב-1920. הפתרון היצירתי שהתקבל אז היה "הקלפי הכשרה" בירושלים. "כשרה" לא בגלל חותמת בד”ץ, אלא משום שכל קול נספר פעמיים. רק גברים הורשו להצביע, אבל קולו של כל מצביע נספר פעם כקול שלו ופעם כאילו הצביע עבור רעייתו.

עוד בערוץ הדעות:

האם "פשרת הכותל" טובה ליהודים?

לחסום את טרור המנהרות

הכותל הוא רק ההתחלה

מתווה הכותל לא תם ולא נשלם

שלום לך כריס רוק

זו הייתה הפשרה במאבק הארוך על מתן זכויות פוליטיות לנשים, ששיאו היה באסיפת הנבחרים השנייה, שבה הוכרז על שוויון זכויות לנשים בכל תחומי החיים האזרחיים, המדיניים והכלכליים.

המאבק על זכות הבחירה ביישוב העברי התנהל במקביל למאבק שהובילו הסופרג'יסטיות בעיקר בארצות הברית ובבריטניה. הוא הצליח לאחד נשים ממעמדות שונים, שנאבקו לא רק למען עצמן, אלא למען נשים באשר הן. הסופרג׳יסטיות ספגו אלימות, נידוי, השפלה, עוני, הפחדה וזלזול. ילדיהן נלקחו מהן, אבל הסולידריות הנשית גברה על כל הקשיים.

אין ספק שהמאה ה-20 הביאה למהפכה בשינוי מעמדן של נשים בחברה. אבל המהפכה לא הושלמה, אפילו לא בתחום הזכויות הפוליטיות.

יכולות לבחור, אבל לא להיבחר

כמאה שנים חלפו. לנשים בישראל יש זכות לבחור ולהיבחר, המעוגנת בחוק יסוד: הכנסת. אבל נשים חרדיות אינן יכולות לממש את זכותן להיבחר במסגרת המפלגות החרדיות, ובכך נמנעת מהן האפשרות לייצג את הציבור אליו הן משתייכות. תקנוני המפלגות החרדיות לא מאפשרים לנשים להיבחר ולהיות חלק מהמפלגה, בניגוד לסעיף 7 לאמנה בדבר ביעור אפלייה כנגד נשים, המכיר בזכותן של נשים להשתתף בחיים הציבוריים כבוחרות וכנבחרות ובחובתה של המדינה להבטיח זכות זו ולחוק שיווי זכויות האישה מ-1951.

אין זה סוד שבכנסת ובממשלה יש תת ייצוג של נשים. לנשים החרדיות אין כלל ייצוג ובפועל הן מודרות כליל מהיכולת להשתתפות אמיתית בחיים הפוליטיים. נשים חרדיות טוענות, שהקמת מפלגה נפרדת לנשים עלולה להיראות כצעד פרובוקטיבי מדי שיוציא אותן מחוץ לקהילה החרדית, שהיא חלק מזהותן.

כמאה שנים חלפו, אולם התנגדותם של החרדים נותרה כמעט כשהייתה. עיקרה: חשש מפגיעה במוסד המשפחה היהודית, מקומה של האישה כ"בת מלך פנימה”, ופרשנות מצמצמת של ההלכה בדבר הפרדה מטעמי צניעות. יכול להיות שהגברים החרדים בסך הכול חוששים למעמדם הפוליטי?

הטיעון, שמקומן של נשים אינו בספירה הציבורית, כבר זכה להתייחסות של בית המשפט העליון. זכורה לאה שקדיאל, שזכתה להיות האשה הראשונה שנבחרה למועצה הדתית בירוחם, או פרשת המכון להכשרת טוענות בית דין, שם הכירו לראשונה בנשים כטוענות בבתי הדין הרבנים, ולאחרונה בעתירה הדורשת למנות אישה כמנהלת בתי הדין הרבניים. שם הביע השופט אליקים רובינשטיין עמדה לפיה מדובר בתפקיד תפקיד מינהלי (באבחנה מדתי) שאשה יכולה למלא על פי חוק שיווי זכויות האישה.

האמצעים המופעלים על נשים חרדיות, המעזות לדרוש את זכותן להיבחר במסגרת המפלגות החרדיות, דומים לאמצעים שהופעלו כנגד הסופרז'יסטיות לפני מאה שנים: חרמות, נידויים, איומים על הוצאת ילדי הנשים המתמרדות ממוסדות החינוך, ואיסור ללמוד אצלן, איומים על גירוש אשה ללא כתובה, איסור על רכישת מוצרים מהן, חסימת התקשורת החרדית בפניהן ועוד.

אולי זו הסיבה, שהעתירה בנושא זכותן של נשים חרדיות להתפקד למפלגה חרדית, הוגשה על ידי אישה חילונית, עו"ד תמר בן פורת.

הפחדה והשתקה של ציבור גדול של נשים בישראל היא תופעה מדאיגה. עם זאת, אפשר לשאוב כוח מסולידריות נשית חוצת מגזרים כאשר אישה חילונית ניצבת בחזית ומגישה עתירה במקומן של נשים חרדיות החוששות להזדהות, או לעמוד מאחורי עתירה שכזאת. בתקופה של הקצנה וקיטוב בחברה בישראל זה לא מובן מאליו.

ואני אישית רוצה לומר לכן בשמה של סבתי החרדית "תחזקנה ידי אחיותי".