האורחים של כחלון
לפני מספר ימים התבשרנו כי שר האוצר משה כחלון נפגש עם שני שרים ברשות הפלסטינית ודן עימהם בנושאים כלכליים ובדרכים לשבירת הקיפאון המדיני. מי הם השניים?
רק במציאות כמו שלנו יכול שר הביטחון יעלון לדווח בישיבת הממשלה על מעצרם של עשרות פעילי חמאס חורשי רע ושר האוצר כחלון יספר באותה ישיבה שהוא אירח לפגישה.... את מי שמימן את פעילותם.
עוד בערוץ הדעות:
האם "פשרת הכותל" טובה ליהודים?
לפני מספר ימים התבשרנו כי שר האוצר משה כחלון נפגש עם שני שרים ברשות הפלסטינית ודן עימהם בנושאים כלכליים ובדרכים לשבירת הקיפאון המדיני. כישראלי, חשתי עלבון צורב נוכח הכבוד המפוקפק שהורעף על-ידי שר האוצר על שני האורחים, שאינם אלא שני עבריינים שמקומם בבית הסוהר. התארים אותם נושאים השניים, "שרי הרש"פ", הם כיסוי ציני, מבחיל ומקומם. התנהגותם מזכירה פתגם ערבי עתיק האומר -, שהפֶרֶד לעולם לא יתגאה בכך שאימו היא הפִּרְדַה, אלא יבליט את העובדה שדודו הוא הסוס.
אחד האורחים הוא חוסיין א-שייח, שבחמש השנים האחרונות הפך לשיחת היום ברמאללה בגין חשדות לעבירות מין. א-שייח ניסה לשלם לבעלה של המותקפת, קצין במנגנוני הרשות, דמי שתיקה - אך האחרון פנה לאבו מאזן בתלונה והראיס העניק, אלא מה, גיבוי מלא לא-שייח. יהיו שיטענו, אנו ממילא לא נצליח לשנות את רמת המוסר אצל שכנינו הפלסטינים, אז מדוע לעסוק בזה? ובכן, זה לא הם, זה אנחנו. אני מכיר לא מעט מנהיגים בעולם המערבי שהיו נמנעים מפגישה עם עבריין מין, יהא מעמדו המיניסטריאלי אשר יהא, אך לכחלון, שהיה כה להוט להגיע "לפריצת דרך עם הרש"פ" , לא הפריעה העננה שעל ראש עמיתו. העיקר שהוא נפגש עם "שר" פלסטיני, והעיקר שמדברים שלום. נכון, א-שייח מעולם לא הורשע.
יריקה בפרצופם של מאות ישראלים
ביחד עם א-שייח הגיע לפגישה גם הד"ר שוקרי בשארה. אם לגבי א-שייח עוד ניתן לטעון לפגם אתי בהתנהגות שר האוצר שלנו, הרי שבמקרה של בשארה זו כבר הייתה יריקה בפרצופם של מאות ישראלים, קרבנות של פיגועי הטרור. בשארה, עד לאחרונה מנכ"ל הבנק הערבי, הודה במשפט המתקיים בארה"ב, שהוא העביר ביודעין כספים לאגודות צדקה כמו "הוועדה הסעודית", ו"השהיד" שתמכו מדי חודש בחודשו בסכומי כסף גדולים במשפחותיהם של 55 מחבלי חמאס שהתאבדו והותירו בחוצותינו מאות קרבנות חפים מפשע.
בשארה גם הודה בניהול חשבונותיהם של ראשי חמאס השיח' אחמד יאסין, צלאח שחאדה, אוסאמה חמדאן ושל ראשי הג'האד האסלאמי הפלסטיני ואפילו של ראשי החיזבאללה. במקום להיות מוצג ככספומט של הטרור האסלאמי, הוצג בשארה כקולגה של כחלון, היינו כ"שר האוצר הפלסטיני".
נפתלי פדר, ח"כ ממפ"ם, כמעט והועמד לדין בשנת 1975 מכיוון שנפגש בפראג עם פעיל של אש"ף מתוך מטרה אמיתית של פריצת דרך לשלום. החוק הישראלי אסר אז ובצדק, על מפגשים עם אנשי אש"ף שנחשב אז לארגון רצחני גם שלמפגש הייתה מטרה חיובית. מחוקקינו קבעו אז שלא על כל פשעים יכסה ה..שלום. אלא שמאז לחיצת היד המפורסמת בין יצחק רבין ליאסר ערפאת בוושינגטון 1993, הוסרו כל ההגבלות, בוטלו כל האיסורים ובשם השלום המיוחל, התקיימו מפגשים רבים, שחלקם היו הזויים. פוליטיקאים ישראלים נפגשו עם מחבלים, עם רוצחים מתועבים שידיהם מגואלות בדם, עם מכחישי שואה, אנסים, ומממני טרור.
מאז המפגש רבין-ערפאת לפני 22 שנה קרה משהו. אנשי הרש"פ בגדו בנו באירועי מנהרות הכותל 1996. התחוללה כאן אינתיפאדה קטלנית ב-2000 שהותירה מעל אלף הרוגים ישראלים. הייתה כאן גם התנתקות שבעקבותיה הוקמה חמאסטן בעזה, ישות טרור שאילצה אותנו לצאת לשלוש מערכות קשות עקובות מדם נגד החמאס.
כנסת נכבדה, בימים בהם שוב מתחולל ברחובותינו טרור, כשגם אנשי השלום ברשות הפלסטינית נוטלים בו חלק, האם לא צריך לקבוע כללים חדשים ל"שיחות שלום"?
ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ובעבר שירת בתפקידים בכירים ב"שטחים"
לפנייה לכתב/ת 
