מי שמדבר על חלוקת י-ם מוסיף חטא על פשע
אני מתנגד לגדרות וחומות במסגרת כל פתרון פוליטי אפשרי, אבל אם נגזר עלינו לקבל גדר הרי היא צריכה להיות מוצבת בגבולות 1967, כשבצד השני של הגדר צריכה להיות מדינה פלסטינית
בימים האחרונים עולה לכותרות, תוכנית לחלוקת ירושלים, בניגוד לטרמינולוגיה הישראלית שהייתה נהוגה עד כה שמדברת על השכונות הערביות במזרח ירושלים כחלק מבירתה הנצחית של ישראל, שלא תחולק עוד לעולם. הטרמינולוגיה הזאת משתנה עכשיו ופתאום הישראלים מדברים על השכונות הערביות כעל כפרים שחיים בהם פלסטינים, המהווים נטל על העיר ושצריך להתנתק מהם כמה שיותר מהר, מסיבות ביטחוניות ודמוגרפיות.
עוד בערוץ הדעות:
אלוהים לא מרחם על פועלי הבניין
משטרה דַּרְדָּלֶה, מדינה דַּרְדָּלֶה
המלחמה נגד האנטישמיות והגזענות חייבת להימשך
הדיבורים הללו גורמים לי תסכול עמוק, ומי שמעלה אותם הוא מסית, מבחינתי, ממש כמו אותם פוליטיקאים ישראלים שעולים למסגד אל-אקצא ומשלהבים את הרוחות. תוכנית כזאת מוסיפה לתחושת חוסר הביטחון והפחד מהעתיד, שקיימים ממילא בקרב התושבים הפלסטינים החיים בירושלים, ויוצרת תחושה של האצת מדיניות הגירוש וההדרה של התושבים הפלסטינים מעירם שלהם.
ההצעה לנתק אותי מהעיר שלי, ממרכז החיים שלי, ממסגד אל-אקצה ומהעיר העתיקה, היא אכזרית ולא אנושית. בעצם רוצים לסגור אותי מאחורי גדר או חומה, לאחר שכבר נישלו אותי מכל האדמות שלי ולאחר שבנו שם התנחלויות ענקיות שבהם חיים היום יותר מ- 350 אלף יהודיים, באיכות חיים מנקרת עיניים. זאת לאחר שבמשך כל שנות השליטה הישראלית, לא פיתחו את השכונות הפלסטיניות, לא בנו בתי ספר ולא מתחו קווי ביוב. זה נראה רע מאוד .זה נראה כמו התנהגות של אחרוני הגנבים הבזויים.
המדיניות הזאת, אם תתממש, תגרום לתסכול אדיר ולכניסת מספר עוד יותר גדול של אנשים למעגל האלימות. הרי המודל הזה הופעל כבר בעבר מול כמה שכונות מזרח ירושלמיות פלסטיניות, שנמצאות היום מעבר לגדר. האנרכיה בשכונות הללו זועקת לשמיים, וחייהם של התושבים הפכו לחיים בלתי נסבלים בתוך בית כלא ענקי.
שוב בוחרת ישראל בדרך הקלה כשהיא רומסת בצורה גסה את כבודם של התושבים ואת עתידם. חשבתי לתומי שהמציאות הנוכחית תוביל לחשבון נפש נוקב בקרב הוגי המדיניות בישראל, על המחדלים שלהם במזרח ירושלים, שתרמו להתפרצות גל האלימות האחרון. חשבתי שאולי עכשיו ייעשה תיקון היסטורי ויוגברו ההשקעות
בשכונות הפלסטיניות כדי להפוך אותן לדוגמה של חיים משותפים וכמודל חיקוי לפתרון פוליטי עתידי, שיראה איך פלסטינים וישראלים יכולים לחיות ביחד. אבל טעיתי.
אני מתנגד לגדרות וחומות במסגרת כל פתרון פוליטי אפשרי, אבל אם נגזר עלינו לקבל גדר הרי היא צריכה להיות מוצבת בגבולות 1967, כשבצד השני של הגדר צריכה להיות מדינה פלסטינית. גדר שתפריד את שכונות מזרח ירושלים הפלסטיניות משמעה לזרוק את האנשים החיים בהן לכלבים. אם בישראל משעממם למישהו או שמצבו הפוליטי מדרדר, זה לא צריך לבוא על חשבוני או על חשבון העם שלי, על חשבון עתידי ועתיד הילדים שלי.
פואד אבו-חאמד, פלסטיני תושב שכונת צור-באהר במזרח ירושלים
לפנייה לכתב/ת 
