אלוהים לא מרחם על פועלי הבניין

אסף ויטלי, אחמד ביראווי, עומר פאיז, יהודה לגזיאל, אשרף טהא, קסאם אבו ראס - מה המשותף לששת הגברים הללו? האם אתם זוכרים את שמותיהם? סביר להניח שלוּ היו נרצחים בפיגוע או אפילו בתאונת דרכים מחרידה, הם היו מגיעים לכותרות העיתונים ואתרי החדשות; אך לרוע מזלם הם מצאו את מותם "רק" בתאונת עבודה מתוקף תפקידם כפועלי בניין. נו, אז הם נפלו מקורה לא יציבה. למי אכפת.

עוד בערוץ הדעות:

משטרה דַּרְדָּלֶה, מדינה דַּרְדָּלֶה

יש ילדים מסוכנים!

עכשיו זה זמן מורים

המלחמה נגד האנטישמיות והגזענות חייבת להימשך

על פי נתוני הלמ"ס, במהלך שנת 2014 נהרגו 60 פועלים בתחומי עבודה שונים, מתוכם 31 בענף הבנייה. זהו נתון עוצמתי ובלתי נתפס, אשר גדל ומתעצם לאור העובדה ששנת 2016 רק התחילה וכבר מצאו את מותם, בחודש אחד (!), ששת הגברים שהוזכרו מעלה. וזה מבהיל עוד יותר אם נבצע לצורך ההדגמה השוואה לבריטניה, מדינה של כ-60 מיליון איש, עם

 נתון ממוצע של 30 הרוגים בענף הבנייה בשנה, לעומת ישראל, שגודל האוכלוסייה בה כשמינית מבריטניה, ואותה כמות של הרוגים. מספר בלתי נתפס.

בישראל עובדים כ-186 אלף פועלי בניין ישראלים (יהודים וערבים), ועוד כ-110 אלף עובדים זרים ופלסטינים. בקרב הישראלים, בין 60%-70% הם ערבים ישראלים. בהלימה לכך, כמחצית מתוך אותם 31 ההרוגים היו עובדים זרים ופלסטינים, והשאר ישראלים יהודים וערבים. מרבית התאונות קרו מנפילות מגובה רב, והמספר הזה כמובן לא כולל את התאונות הקשות, שמשאירות מאות פועלים פצועים ולעיתים נכים לכל חייהם.

בג'ונגל שנקרא "תעסוקה במדינת ישראל", אי סדרים ואי עמידה בתקנים הם לא משהו חריג, ובענף הבנייה נראה שהבלאגן שובר שיאים. זה ענף משוגע ואפשר אפילו לומר מטורף, ולמרבה הצער, גם משרד הכלכלה שאחראי עליו, גם הוא לא באמת יודע מה קורה שם. אין פיקוח ראוי, התנאים לא טובים, המיגון בשפל המדרגה. חיי בני אדם תלויים על הפרק, ונראה שלאיש לא אכפת.

בתחתית סולם החשיבות

רגולציה? לא כאן. הנושא לא מוסדר, לא מצד המדינה ולא מצד האוצר. בשרשרת החוליות המרכיבה את עולם הבנייה, החל ממשרד הכלכלה, עבור ביזמים ובקבלנים, ועד לפועלים, הללו נמצאים בתחתית סולם החשיבות ואף אחד לא באמת דואג להם. כולם עטים על התקציבים ורוצים לגזור קופונים שמנים, והפועלים? הם כבר יסתדרו. אז הם ייסעו שעות כל בוקר וערב לעבודה וחזרה, יעבדו תחת השמש הקופחת וגם בשיא הסערה. ואם ירצו להתלונן, לא ימצאו כנראה אוזן קשובה.

אך למה שהקבלנים יפחדו? הרי גם אם כבר יטרח ויגיע אחד מ 17 (בלבד!) מפקחי הבניין שיש בארץ לאחד מ- 13,000 (!) אתרי הבנייה שיש כרגע ברחבי הארץ, והיה ויגלה ליקויים כאלה או אחרים, איזה כלי התרעה כבר יש בידיו? לכל היותר הוא יקנוס אותם בקנסות קטנים ולא משמעותיים, שכן בפועל אין ענישה מספיק כבדה כדי להסדיר נהלים מסודרים.

יתרה מכך, יש עובדים במקצועות הבנייה כמו מלגזנים, מנופאים, רתכים

 ועוד, אנשים שכלל לא הוכשרו לתפקידם ואין להם היתר לעבודה, אך לקבלנים נוח להעלים עין. הם צריכים פועלים זולים ומהירים, ולעמוד בדד ליין שהבטיחו ללקוחותיהם.

אז איך זה קורה? מדוע דווקא חייהם של פועלי הבניין כל כך לא חשובים? האם זה בגלל שרובם... ערבים? הרי ידוע כי ענף הבנייה מושתת בעיקר על ערבים ישראלים ופלסטינים. הפועלים הללו הם אלו שבונים את המדינה, אך אף אחד לא מטפל בהם ולא מחשיב אותם. בגיל 50 הם יוצאים לפרישה מרצון, לאחר שסחטו את גופם עד תום ואיש לא דואג להם. זה כמובן לא כולל את המקצועות הנלווים לפועלי הבנייה כמו טייחים, צבעים, חשמלאים, מסגרים ועוד. אלו לא נספרים כלל. חשוב להדגיש שגם ההסתדרות כושלת כאן בתפקידה, כאשר היא אינה מאגדת אותם באיגוד מקצועי מסודר.

תנו לפועלי הבניין את הכבוד והיחס הראוי להם. תנו להם לעבוד בתנאים בטוחים ואחראים. זה מגיע להם.