חיפאים מחפשים מדינה

אני ואשתי מצפים בימים אלו להולדת בתנו, שתצטרף לאחיה הבכור. שנינו נולדנו בחיפה למשפחות חיפאיות, גדלנו והתחנכנו בה, הכרנו בה ובחרנו להקים בחיפה את ביתנו. שנינו מתכננים לגור כאן עוד שנים ומקווים כי גם ילדינו ימצאו בעיר ובאזור את העוצמות, היופי והזהות המיוחדת שאנו אוהבים ומאמינים בה. לכן ברור עד כמה אנו מודאגים מהמציאות הנחשפת לנגד עינינו במפרץ חיפה.

עוד בערוץ הדעות:

הצורך בקווים אדומים

האורחים של כחלון

עוד אפשר לעצור את חוק ההשתקה

כך הולכים השותלים?

קלפי "כשרה" וקלפי "כללית"

עודף התחלואה במפרץ חיפה וסביבתו הוא עובדה מוגמרת והוא נחלתן של 12 רשויות, שהגדולה בהן היא חיפה. עודף התחלואה הורגש היטב על ידי כל אדם בר דעת מימים ימימה, כאשר עבר והריח את סירחון הזרמת פסולת התעשייה לקישון, חש צריבה בעיניו בימי אובך או נאלץ להתמודד עם מחלת הסרטן בקרב מעגל משפחתו או חבריו.

עודף התחלואה באזור והקשר למפעלים המזהמים היה קשר שהוסתר היטב במשך מרבית שנות קיומם. עד שנת 2003 התנהלו המפעלים במרחב אקס-טריטוריאלי, שלעיר חיפה אין בו סמכות חוקית או משפטית מכל סוג, ועשו בו (ובנו) כבשלהם. ממדי הזיהום היו מפלצתיים, רמת הבטיחות הייתה נמוכה ואגורה שחוקה לא הושקעה בטיפול בזיהום, שהפך לסימן ההיכר שלו.

עשרות מחקרים עצמאיים ופעילות אקטיביסטית הצליחו לחשוף את גודל הצרה שממדיה מתגלים בימים אלו. הפרטת המפעלים והקמת מנגנוני פיקוח חדשים סייעו במעט לחשיפת מידע זה, אך הביאו עימם צרה גדולה בהרבה - המפעלים והמדינה רוצים התרחבות: עוד נמל, מיכלים, ייצור ואחסון.

סכנה נוספת

הפרסומים האחרונים מדאיגים, לא בגלל התוצאות הבריאותיות, שאף תושב לא צריך מחקר עבורן, אלא בשל הכוונה הברורה של ממשלת ישראל לחרוץ את גורל מפרץ חיפה כאגן הדלקים והמפעלים הפטרוכימיים של ישראל . זאת על אף כי בידה של אותה הממשלה נמצאים הכלים והסמכויות למנוע זאת ולהוביל תכנית לאומית לניקוי אזור המפרץ.

 יתרה מכך, ממשלת ישראל וראש הממשלה בראשה, אינם מקדישים זמן ולו המינימלי ביותר, להעלאת הבעיה לסדר היום הלאומי ולהתחייבות לטיפול בה. בכך, ממשיכה הממשלה להתנער מאחריותה למציאות שממשלות ישראל הקודמות יצרו ומחובתה לבריאות אזרחיה. ואם לא די בכך, מחדליה של ממשלת ישראל באי טיפול בתופעה הם כאין וכאפס לעומת מעשיה. ממשלת ישראל היא זו שמקדמת היום לא פחות משש תכניות להפיכתו של מפרץ חיפה למוקד תעשיות הדלקים והפטרוכימיה של ישראל, זאת באמצעות הליכי תכנון העוקפים את ועדות התכנון המחוזיות ואת הליכי ההתנגדות הרגילים. ממשלת ישראל שמפנה את פי גלילות מטעמי בטיחות וקרבה למטרופולין גוש דן, מעמיקה את אזור הדלקים והפטרוכימיה - בליבו של מטרופולין חיפה.

בביקורם של שר הבריאות והשר להגנת הסביבה בישיבת המועצה האחרונה ביקשתי מהם דבר אחד: תהיו רציניים ותעבירו את משרדיכם לכאן. הפכו את מפרץ חיפה לתוכנית העבודה ולא לסעיף בה. רק לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות יביא לתפישת שיקומו של מפרץ חיפה כיעד לאומי שמשרדי הממשלה פועלים לביצועו סביב תכנית עבודה מסודרת ומתוקצבת. שרי הממשלה חייבים לדעת כי אם לא יעמדו במשימה זו - ייכשלו בתפקידם.

שיקום האמון בממשלה מתחיל באמון במסוגלותנו. תושבים, ארגוני סביבה, נבחרי ציבור מקומיים

 ולאומיים - כולם מטיחים זה בזה האשמות כאילו המאבק אינו משותף ומכך יש לחדול. עלינו להפנות את מאמצינו לפעולה שתגרום לכל נבחרי ופקידי הציבור לחוש כי ניקוי המפרץ הוא משימה אישית ולאומית והם חלק חשוב והכרחי בה.

עלינו להבין את גודל השעה והאחריות המוטלת עלינו - מחובתנו ליישר קו התקפה. קו זה, קו הבריאות שלנו, הוא האופק אותו עלינו לצייר לנו ולילדינו במקום האהוב הזה. אל האופק הזה צריכה להתחבר הממשלה, ויש להזכיר לה את אחריותה ומחויבותה אלינו. באופק שאני רואה לנגד עיניי עם משפחתי, אנו בונים בית וחולמים חלומות על משפחה, קהילה, עיר ומדינה. עזרו לנו להחזיר אלינו את המדינה, ששכחה כי תפקידה להבטיח את חיינו.

בועז גור, חבר מועצת עיר חיפה