"בני יקירי": תעלומת הגלויה של הרב קוק לבנו
בעברית וביידיש, ישר והפוך ואפילו מן הצדדים - ובארבעה כתבי יד שונים: לראשונה נחשפת גלויה אישית שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק לבנו, צבי יהודה, כשהיה נער ונשלח ללמוד הרחק מביתו. "כתוב נא לנו מכל הפרטים אשר אתך... ולהשגיח על בריאותך בעניין אכילה ושינה כראוי", כתב לו במכתב אישי ראשון הרואה אור
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) מוכר בעיקר כאישיות "כללית": רב ופוסק, הוגה דעות, מנהיג היסטורי. אך הרב קוק היה גם איש משפחה "פרטי": בעל לרעייתו ואב לילדיו. צד זה של הרב קוק מוכר הרבה פחות. לאחרונה נחשפה גלויה אבהית אותה שלח הראי"ה לבנו הרצי"ה (הרב צבי יהודה), מן השנים שצבי יהודה הצעיר היה נער מתבגר, בן ישיבה - והאבא, ככל אבא, פשוט דאג לו.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
הגלויה הומצאה אלי בהשתדלות ר' אברהם זק"ש, על מנת לחושפה לרגל כנס חינוכי חשוב שנערך לפני כשבוע במכללת "אורות ישראל". כנס זה אירח את הנהלות המכללות האקדמיות לחינוך מן המגזר הדתי, ואיתן את ראשי מינהל החמ"ד.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- עיריית ירושלים לנשים: מִצאו נוסח חלופי לשלטי הצניעות
- יו"ר ועידת הנשיאים: האנטישמיות בארה"ב - במגמת עלייה
- הרב אבינר מציג: רווקה, כך תתלבשי
המעיין בגלויה כמות שהיא, בלא שהוא מקבל עליה ביאור, עלול שלא למצוא בה את ידיו ואת רגליו. לא זו בלבד שהיא כתובה ישר והפוך ואפילו מן הצדדים - היא כתובה בעברית וגם ביידיש, ומכילה ארבעה כתבי יד שונים!
מה העניין?
ביום י"א לחודש מ"ח (מרחשוון) התרס"ו, נשלחת הגלויה מיפו לירושלים.
משפחת קוק הגיעה ארצה בכ"ח באייר תרס"ד (1904), כלומר כשנה וחצי קודם. הנער צבי יהודה (נולד בט"ו בניסן תרנ"א, 1891) הסתופף תחילה ביפו, בצילו של האב הגדול, אך די מהר התברר לצבי יהודה וגם לאביו הרב, ש"כך" אי אפשר ללמוד.
הראי"ה היה מאוד טרוד בענייני יפו והמושבות. כל מי שנחשף לפעילותו, ולוּ רק דרך האגרות הרבות, רואה שלרב לא היה יום ולא היה לילה. ידיו בכל ויד כל בו, פשוטו כמשמעו. או-אז הוחלט שהנער יעלה לירושלים ללמוד תורה בעיר העתיקה, בישיבת "תורת חיים" שבראשות הרב זרח אפשטיין.
סלולארי לא היה, גם לא טלפון נייח, והתקשורת נעשתה אם כן בכתב, תוך ניצול "עוברים ושבים" שהלכו מהכא להתם, מפה לשם, ויכלו להעביר מכתבים וגלויות. הגלויה שלפנינו היא איגרת שמכילה הדרכות והנחיות, וגם דאגה של אב רחום לבנו. איגרת שאליה מצרפת גם הרבנית את דבריה, ואף האחיות משלימות את הקצה הריק שבגלויה בהוספת כמה מילים.
הרב כתב:
"בני מחמדי ויקירי שליט"א,
ברוך שם ד' אשר זיכני לקבל ממך מכתב כתוב בטהרת לבב ובשמחתה של תורה, מהולל שם ד' אשר נתן לך לב נכון לבחור בשקידת תוה"ק (תורת הקודש) ואשר זיכנו שתסתופף בחצרות השי"ת (ה' יתברך) בעיר קדשנו ותפארתנו תובב"א. אקווה כי תתאמץ להוציא אל הפועל את מחשבת לבבך הטהור לשקוד בתורה, בגמרא, בשתי המסכתות כאשר נדברנו, ובתנ"ך בשים שכל, ולא יגרע לך אפילו יום אחד מהגיון בספרי מוסר ודעת השי"ת בהגיון שכל ושימת לב, כדי שתשמח בעבודת השי"ת ובעסק תוה"ק מאהבה, כי כל חפצים לא ישוו בה.
"כתוב נא לנו מכל הפרטים אשר אתך. ולמע"ה תראה להתפלל בכוונה ולהיזהר בברכת הנהנין ועניית אמן בכוונה ובשמחה. לעשות כל המצות המזדמנות כמו צדקה וגמ"ח בגופו ובממונו ואהבת רֵעים, רק שלא לפזר יותר מדאי, כ"א המעט שעושים לעשות בלב טוב, ולהתחבר רק עם ילדים יראי שמים ובעלי מידות טובים ושקדנים בתורה, ולהתרחק מן הבטלנים המבטלים את זמנם בשיחות בטלות ובעצלות, ולהשגיח על בריאותך בעניין אכילה ושינה כראוי. והשי"ת יעזרך ויצליחך בחסדו ית"ש כנה"י ונפש אביך מצפה אשרך, איה"ק ה"ל. דר"ש ידי"נ הישיש היקר וחביב ר"א מוכ"ז שי' וכב"ב שי' באה"ר. ה"ל".
האב מדריך אם כן את בנו לשקוד על לימוד גמרא (שתי מסכתות - אולי
לכך מתווספת הדרכה חברתית: "להתחבר רק עם ילדים יראי שמים ובעלי מידות טובים ושקדנים בתורה, ולהתרחק מן הבטלנים המבטלים את זמנם בשיחות בטלות ובעצלות". לצד ההיבטים הרוחניים, מוקדשת תשומת לב גם להיבטים גופניים-בריאותיים: "להשגיח על בריאותך בעניין אכילה ושינה כראוי" – סוף-סוף מדובר בנער בגיל ההתבגרות, נער שידוע כי לא תמיד הקפיד על כך.
"באיזה שעה אתה אוכל פת שחרית ומה"
אגב עניין זה של דאגה לבריאותו של הנער צבי יהודה, נכון לציין כי
גם באיגרת נוספת מאותה תקופה (גם היא עדיין בכתב יד, ולא פורסמה), ביקש הרב מבנו תיאור מפורט ביותר של התנהלותו הגופנית-בריאותית:
"כתוב נא לנו בני יקירי מכל פרטי הנהגתך, ממש לפרטי-פרטיות, כי הלא תוכל לשער כמה גדולה היא התעניינותנו בכל ענייניך, ממש שבתך וקומך, באיזה שעה אתה אוכל פת שחרית ומה, ובאיזה שעה סעודת הצהריים וסעודת הערב, ומתי תלך לישון, ואם התרגלת לקרות ק"ש (קריאת שמע) שעל המיטה כראוי, ומתי תקום ובאיזה חדר הוא מקום מלונך בקביעות, ואם הוא רחוק מן החלון, שלפעמים האוויר קר בירושת"ו (בירושלים תיבנה ותיכונן)".
אחר שהשלים הרב-האב את שהיה לו לומר באיגרת שלפנינו, האם גם היא לא יכלה להתאפק מהבעת רגשותיה, ואף היא הצטרפה להדרכות ולברכות. היא עשתה זאת ביידיש, השפה שהייתה שגורה על לשונה, ואולם בשל מצוקת המקום שכבר כמעט ולא נשאר - הרי שהיא סובבה סחור-סחור את הנייר, ורשמה את דבריה מתחת לדבריו, לצד דבריו ומעל דבריו של הרב, ישר ו"הפוך".
הלב שפעם גם בקצב פרטי
שעה שסיימה, גם אחיותיו של הרצי"ה ביקשו למסור דרישת שלום,
ולו גם בקצרה: "אנחנו מחכים לתשובתך וכתבך, שמחתני מאוד, היה שלום ועשה חיל, אחותך הדורשת בשלומך הטוב", חתמה האחת - "פרידה חנה קוק", ואחותה היותר צעירה - בתיה מרים, הוסיפה גם היא מספר מילים ביידיש לאח היקר: "טאערער ברודער".
דומה שזו כמעט הפעם הראשונה שהיבט זה של "רחמי אב על בנו" - וכמובן גם אם ואחיות על בן ואח - באים לידי ביטוי משמעותי במשפחת קוק בכלל, ואצל הראי"ה בפרט. לבו הכללי של הראי"ה ידע לפעום גם בקצב פרטי, אישי. חשובים הדברים להיחקק על לבנו-כולנו, לב אבות ואמהות ואחיות, ובכלל.
- הכותב הוא נשיא מכללת "אורות ישראל"