"סמוך על סול": הוא רק חצי רשע
בעונה השנייה של "סמוך על סול" כבר ברור - מדובר בטלוויזיה טובה, אבל היא לא מספרת סיפור רב עוצמה כמו "שובר שורות", אלא על גיבור שמשחק פינג פונג מול המצפון שלו
פרק הסיום בעונה הראשונה הבטיח לנו שהנה, ג'ימי הערמומי אך השופע כוונות טובות הפקיד את המצפון ביציאה מהחנייה ומוכן לעלות שלב בדרכו להפוך לפרסונה העתידית הידועה מראש שלו, סול גודמן. באיזשהו מקום, זה אולי היה קצת מאולץ - סוף מהונדס מדי לעונה מצוינת וכתובה היטב. אבל האם לג'ימי שהפך לג'יימס שיהפוך לסול נותר בסופה עוד סיפור לספר?
"סמוך על סול". נכנסים לעונה שנייה באווירה מפוכחת(צילום: AMC)
זה גם בדיוק מה שקורה בפרק הפתיחה - שלוקח את המהלך העלילתי של העונה הראשונה ודוחס אותו: ג'ימי דוחה הצעת עבודה שאמורה הייתה לפצות אותו על הבגידה של צ'אק, סוגר את המשרד העלוב שלו, יוצא לאפיזודה נהנתנית שבמהלכה הוא עוקץ איש עסקים דוחה למדי (ומשתכר עם קים על הדרך) - רק בשביל לסיים את כל ההרפתקה הזו במשרד עורכי הדין שבו סירב לעבוד לפני רגע.
רגע של נהנתנות, לפני החזרה למוטב(צילום: AMC)
בחזית השנייה של הסדרה - זו של מייק ארמנטראוט, דמות לא פחות מרתקת (שגם במקרה שלה הסוף העגום עוד יותר ידוע מראש), העלילה פחות דחוסה ומסעירה - ומתמקדת בהסתבכות של הלקוח התמהוני שלו מסוף העונה הקודמת.
קשה להגיד שזה פרק מופתי. יש לו רגעים טובים וטובים פחות, והזיגזג המואץ של ג'ימי - ממש כמו בפרק הסיום של העונה הקודמת - קצת מאולץ, שוב. אבל משעמם זה לא: האנשים האלה יודעים לעשות טלוויזיה. ואם מניחים לרגע את הסטנדרטים של "שובר שורות" בצד - אפשר לשבת מול סול פעם בשבוע, וליהנות ממנו גם מבלי לצפות לרגעי עוצמה אלמותיים. זה אולי רק הפינג-פונג שלו מול המצפון, אבל גם פינג-פונג אפשר לשחק היטב.
"סמוך על סול"
צילום: AMC
מומלצים
