"מחוברים": להתמכר לחיים עצמם
היא לא מוכרת מגניבוּת, וגם לא סוחרת בקוליות או בכריזמה - "מחוברים", שחזרה לעונה שביעית, עוסקת בחשיפה. גם הפעם הדמויות שלה מפתות להציץ לחייהן ולהתמכר לסיפורים שלהן
ביקורות טלווזייה נוספות:
"האחיות המוצלחות שלי": מחליקה בגרון
"המסע המופלא של אהרוני וגידי": זוג מנצח
ניר פרידמן הוא קלישאה על גבריות. מתנהל בסרט הפרטי שלו שבו הוא קאובוי נונשלנט וחסר מחויבות בזמן שאשתו ושתי הבנות שלו דחוסות במושב האחורי של חייו ומנסות להסתדר בלעדיו. ניר הוא המחובר אבל הפלוס שלו – אשתו, שחר – היא הצלע המעניינת מבין שניהם. טל טלמון, הצטלמה לתפקיד בסרט של דובר קוסאשווילי, "זוג יונים", וקיבלה ממנו ביקורת מקצועית ועניינית על החזרה שעשתה בעירום: "את סקסית בטירוף" ו"הזין של אסף אמר הכל". טלמון שמחה על הפידבק שמחה ילדותית. בהיותה מלוהקת על תקן הרווקה שמשתוקקת לזוגיות בריאה אבל נמשכת לגברים הלא נכונים, זה רק הגיוני שהיא מסתפקת בזה.
בעולם שכולו מצלמה, רוב האנשים כבר מגיבים מתוך המסכה שלהם – בין אם זה בפאסון כמו פרידמן ובין אם בכתישה עצמית רגשנית כמו טלמון – ויותר ויותר קשה לגעת במקום הנדיר הזה שנקרא אותנטיות. העונה הקודמת התחילה טוב אבל נתקעה באמצע ודשדשה במקום, כי מתברר שזה שאתה בנאדם מעניין זה לא מספיק, צריך שגם יקרו לך דברים מעניינים. מצד שני "מחוברים" היא פורמט הרבה פחות אכזרי מ"האח הגדול" למשל, שבו התסריט כמעט תמיד מבוסס על קונפליקט וכצופה אתה מתבקש בנימוס לבחור צד ולדבוק בו. "מחוברים" נותנת פלטפורמה שוויונית, כולם שווים בפני הצופה וכולם יכולים לצאת טוב, ומי שירצה לתת את עצמו יקבל במה מלאה למורכבות של חייו (והם תמיד מורכבים), בלי שיצטרך לדרוס אף אחד מהמחוברים האחרים בדרך.
אצל רוב הדמויות בעונה הזו הדילמות די ברורות – תומר ירוחם מרגיש לא ממוצה בקבוצה שלו, בית"ר ירושלים; דנה פאן לוזון – אשתו של מאמן הכדורגל גיא לוזון, והדמות הנוגעת ללב והפחות מתאמצת מכולן – נקרעת בין הרצון שלה למימוש לבין הקריירה של בעלה; הסיפור של אורן ברזילי מ"מופע הארנבות של ד"ר קספר" פחות ברור. אין ספק שהבנאדם נושא די שריטות לעונה שלמה, אבל הקונפליקט הראשי שלו לא מגובש ובהתאם הסיפור שלו מתקשה להמריא. לכל הסיפורים יש פוטנציאל להפוך לחומר ממכר, ואם להתמכר, אז למה לא לחיים עצמם?
