אני זאת אני, ומי שלא טוב לו - יום טוב לו
האם הטענה שלך שאת רוצה שיקבלו אותך "כמו שאת", היא בכלל סיפור כיסוי המסתיר מאחוריו את העובדה שהתעייפת ושאת לא רוצה להתאמץ יותר? חומר למחשבה
את המונולוג הזה שמעתי בוריאציות אינסופיות, מנשים וגברים המרגישים שהם טובעים בים הדמויות שהם נדרשים לשחק כדי ליצור את הזוגיות שהם חולמים עליה, בעוד שכל מה שהם רוצים הוא שיאהבו אותם כך סתם, ללא משחקים, בדיוק כפי שהם. בכל פעם שאני שומעת אותו, אני שואלת את עצמי שוב האם באמת הדרך היחידה למצוא חן בעיני מישהו, היא באמצעות שורה של הצגות ומשחקי פיתוי? האם אישה שיוצאת לדייט ומתחילה מערכת יחסים, לא יכולה פשוט להיות מי שהיא?
להיות מי שאני
אז בואי ספרי לי רגע – מי את? האם את האישה חסרת הביטחון שמחזיקה את הטלפון ביד ומחכה להודעה מן הרגע בו הדייט הסתיים ועד שהוא סוף סוף שולח אותה? או שאת היא האישה האסרטיבית שמתקשרת ואומרת לו מה היא חושבת עליו?
האם את הבחורה שנכנסת איתו למיטה בערב הראשון - כי זה מה שבא לך, או שאת היא זו שלא נותנת לו לגעת בך, כי קודם הוא צריך להוכיח שהוא ראוי לך? ואולי את הבחורה שמצפה ממנו להסתמס איתה לאורך כל יום העבודה, או שאת דווקא הבחורה העניינית והעסוקה שאין לה זמן להתקשר אליו בחזרה? ואולי 'את האמיתית' היא זו שמגיעה עייפה ומעוכה אחרי יום עבודה ורק רוצה שיניחו לה? או שאת היא האישה הבלתי נלאית, שאוהבת לבלות ומשתטה אחרי שהיא שותה?
ואולי את בעצם כל הדמויות הללו? – תלוי באיזה יום תופסים אותך, באיזו פוזיציה, או באיזו שעה? ואם את אמנם בכל פעם משהי אחרת, איזה מן הדמויות את רוצה שיאהב זה שאמור לקבל אותך 'בדיוק כמו שאת'? ואיך הוא אמור לדעת מי את, אם את בעצם כל כך מגוונת, שונה, משתנה?
ואולי הטענה שלך, שאת רוצה שיקבלו אותך 'כמו שאת', היא בכלל סיפור כיסוי המסתיר מאחוריו את העובדה שהתעייפת ושאת לא רוצה להתאמץ יותר, ואת העובדה שנפגעת ונמאס לך להיפגע שוב, וגם את העובדה שאת בעצם נורא מבולבלת כבר ולא יודעת באמת מי את, מה עלייך לעשות ומי כדאי לך להיות מרוב עצות, ניסיונות ומרוב כישלונות. ואז, מבלי ששמת לב, הפך סיפור הכיסוי שלך - זה שאומר שבזוגיות צריך לקבל אותך כפי שאת, ושזה אמור להיות הדבר הכי פשוט והכי טבעי שיש - להיות מה שעומד בינך לבין עצמך, ובינך לבין הזוגיות שלך, והוא מרחיק אותך ממנה יותר ויותר.
סיפור הכיסוי הזה, אמיתי ככל שישמע לך, הפך להיות התירוץ שאת משתמשת בו על מנת להימנע מן העבודה האמיתית שעלייך לעשות, ועל מנת להישאר באזור הנוחות שלך – אזור שלמרות שהוא לא באמת כל-כך נוח, הוא לפחות מוכר ואת יודעת כיצד להתנהל בתוכו, אבל יחד עם זאת, הוא לעולם לא יקדם אותך אל המקום שאת באמת רוצה להיות בו. באזור הנוחות הזה את מרשה לעצמך להתנהג בדיוק כפי שמתחשק לך: לפעמים בנוקשות ולעיתים ברכות, לפעמים בחופשיות יתר ולפעמים בשמרנות, לפעמים בסבלנות ולפעמים בענייניות. את בוחרת את ההתנהגות שלך ללא שיקול דעת אמיתי, והיא נובעת בדרך כלל מתוך כעס, פחד או עייפות. כאשר את מתנהלת בצורה כזו, את לא באמת קשובה לצד השני, וכתוצאה מכך את מבלבלת אותו ומייצרת גם אצלו כעס, פחד ועייפות. כך, במקום ליצור לעצמך מערכת יחסים, את מוסיפה עוד ועוד לבנים למלחמת המינים.
נהלי את הדמויות שלך
החלופה להתנהגות הזו היא ניהול מודע של הדמויות שלך. אם את מבינה שכולנו מורכבים מדמויות שונות ומגוונות ושאין באמת מצבים בהם את לא עוטה על עצמך דמות כזו או אחרת, כל מה שנותר לך לעשות הוא לבחור את האופן בו את מנהלת את הדמויות שלך: את יכולה לתת להן להשתולל באופן קפריזי ולספר לעצמך שאת רוצה שיקבלו אותך 'כמו שאת', את יכולה לנהל אותן באמצעות הקשבה לעצות חד ממדיות מספרי הדרכה לנשים מיואשות, ואת יכולה לבחור לנהל את הדמויות שלך באופן מודע, מתוך שיקול דעת עצמאי ובחירה המבוססת על אינטואיציה בריאה וביטחון עצמי אמיתי.
מערכת יחסים בין שני אנשים מורכבת מן הדמויות השונות של כל אחד ואחת מהם, והיא לא יכולה להיבנות ללא השקעה וללא מאמץ. המאמץ הזה יכול להיות מופנה למאבק, ואז הוא מעייף, מכעיס ולא אפקטיבי, והוא יכול להיות מופנה לבחירה מודעת של ההתנהגויות השונות שלך, כך שתוכלי להביא את עצמך לידי ביטוי בצורה הבונה והאפקטיבית ביותר. אז במקום לספר לעצמך שאת רוצה שיאהבו אותך כפי שאת – בחרי את מי שאת באופן שיעזור לך לנהל את מערכות היחסים שלך כאשר את במיטבך.
בהצלחה,
כנרת טל מאיר היא מייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון וייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי.
לפנייה לכתב/ת 
