חלקי שלייה נשארו ברחם, אך התביעה נדחתה

אישה טענה לרשלנות של המרכז הרפואי בני ציון שגרמה לה נזקים גופניים ונפשיים. אולם ביהמ"ש המחוזי קבע שהטיפול היה מתבקש נוכח מצבה

מערכת PsakDinפורסם: 02.04.16 , 08:26

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה שטענה להתרשלות של המרכז הרפואי בני ציון, בעקבות חלקי שלייה שנשארו ברחמה לאחר לידה. היא טענה שנגרמו לה נזקים גופניים ונפשיים, אך השופטת דליה גנות קבעה שהטיפול שקיבלה היה ראוי ומתבקש.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

את התביעה היא הגישה ב-2013 נגד משרד הבריאות, בית החולים ושניים מרופאיו בטענה שלאחר הלידה ב-2010 נותרה ברחמה שארית שלייה אך הדבר התגלה רק כעבור חודש וחצי. לדבריה, המיילדת והרופא שבדקו את השלייה לאחר הלידה התרשלו כשלא הבחינו שאינה שלמה. כמו כן, בית החולים התרשל כשלא ביצע בדיקת אולטרה סאונד לפני שחרורה. כתוצאה מההליך להוצאת השארית שעברה בבית החולים נגרמו לה הידבקויות ונקב ברחם.

תביעה

נכנסה להיריון במחלקה הסגורה – ותבעה פיצוי

עו"ד שי פויירינג

גבר ואישה שהכירו בבית חולים פסיכיאטרי קיימו יחסי מין וכתוצאה מכך נולד להם ילד. הם טענו שהיה על הצוות למנוע זאת מהם, אבל השופט חשב אחרת

נכנסה להיריון במחלקה הסגורה – ותבעה פיצוי

לטענתה, בעקבות המקרה היא לא מצליחה להרות שוב, סובלת מירידה בערך העצמי, חרדות, דיכאון ועיסוק אובססיבי בהריון, לידה ומשפחה – מה שפוגע בתפקודה היומיומי.

הנתבעים הכחישו את אחריותם ואת הנזקים עצמם. על פי חוות הדעת הרפואית שצורפה לכתב ההגנה, הטיפול הרפואי בתובעת לא חרג מהפרקטיקה המקובלת. חוות דעת פסיכיאטרית שצורפה שללה דיכאון וחרדה אצל התובעת ונקבע כי לכל היותר היא סובלת מכעס ותסכול.

השופטת דליה גנות ציינה שאין מחלוקת שבדיעבד נמצאה ברחמה של התובעת שארית שלייה, אך היא לא הוכיחה שהייתה רשלנות בטיפול בה במהלך הלידה ואחריה. התובעת טענה שהמיילדת נראתה "מוטרדת" לאחר הלידה ולכן קראה לרופא שיבחן את השלייה, אך מדובר בהתרשמות סובייקטיבית שנעשתה בדיעבד ואינה יכולה ללמד שהצוות אכן חשד בזמן אמת שהשלייה אינה שלמה.

השופטת גנות קיבלה את עדות המיילדת שלפיה קראה לרופא על פי הנוהל המקובל וציינה כי יש להעדיף את סיכום הלידה שאינו מעלה ממצאים חריגים.

כמו כן התקבלה חוות הדעת הרפואית מטעם הנתבעים שלפיה הדרך לבחון את השלייה לאחר הלידה היא בהתבוננות. מעצם טיבה בדיקה זו עלולה להביא לטעויות, אך טעות אינה מוליכה בהכרח למסקנה כי הבדיקה הייתה רשלנית. הדברים נכונים במיוחד במקרה שבו השארית שנותרה ברחם הייתה קטנה מאוד.

גם באשר להליך הוצאת השלייה, שבוצע כחודש לאחר הלידה, קבעה השופטת כי לא הוכחה התרשלות. לדבריה, גם המומחה הרפואי מטעם התובעת סבר שהפעולה שבוצעה - ריקון הרחם באמצעות ואקום - הייתה מתבקשת במצבה של התובעת. כמו כן המומחה הודה שנקב בעקבות פעולת ריקון הרחם הוא סיכון מוכר וידוע ועצם התרחשותו אינה מעידה בהכרח על התרשלות.

השופטת דחתה גם את טענות התובעת כי היא סובלת בעקבות האירועים מ"תסמונת אשרמן" (הידבקויות ברחם) שמונעות ממנה להיכנס להריון וקבעה כי לא הוצג בפניה מסמך רפואי אחד שמוכיח אותן. השופטת סיכמה כי ההתנהלות הרפואית בטיפול בתובעת לאחר הלידה הייתה בהתאם לסטנדרט המקובל: "עם כל הצער בגין חוסר הצלחתה של התובעת להרות... אין בידי לקבוע, כי מצבה נובע מהתרשלות מי מהנתבעים".

עו"ד דנה דייגי, העוסקת ברשלנות רפואית, מסבירה כי לנוכח העובדה שנותרה שלייה ברחם האם לאחר הלידה, ובשל הנזקים החמורים שמהם סבלה, היה מקום לפסוק לטובתה פיצוי: "בית החולים לא הוכיח שנקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע את התופעה, ולא ברורה ההבחנה שעשה בית המשפט בהקשר זה בין רשלנות לבין טעות".