"דרך קלוברפילד 10": כדאי להיכנס לממ"ד
לכאורה "דרך קלוברפילד 10" הוא המשך ישיר לאותו סרט מפלצות פורץ דרך שהפיק ג'יי.ג'יי. אברמס ב-2008. מה רבה ההפתעה כשהעלילה המסתורית מתפתחת בנתיבים לא צפויים שיוצרים אי ודאות וחרדה אצל הגיבורים - אבל גם אצלנו הצופים. לפחות עד הסוף המאכזב
כאשר יצא "קלוברפילד" למסכים בשנת 2008, הוא נהפך לאחד הסרטים המייצגים של התקופה. ראשית, משום השימוש האופנתי באסתטיקה של found footage - כלומר חומר גלם מצולם שלא נערך, ויישומה במסגרת של סרטי אימה (שהבולט בהם הוא "פרויקט המכשפה מבלייר" מ-1999). שנית, בשל ההתייחסות המרומזת להתקפות הטרור של 11 בספטמבר באמצעות יצירת דימויים חזותיים שהדהדו את דרך תיעודם של המטוסים המתרסקים אל תוך מגדלי התאומים.
"קלוברפילד" היה סרט מפלצות אינטימי שבו תועדה ההתרחשות הקטסטרופלית באמצעות מצלמת וידאו דיגיטלית קומפקטית שנשא עמו אחד מגיבוריו, שהקפיד לצלם באובססיביות את הסתערותו על מנהטן של מה שהתברר כייצור ענק. האלגוריה להתקפה על מגדלי התאומים והתיעוד שלה על ידי אינספור עדים באמצעות שלל אמצעים דיגיטליים זמינים היתה ברורה לכל, והסרט בבימויו של מאט ריבס (ובהפקתו של ג'יי.ג'יי. אברמס), הפך לאחד הטקסטים הקולנועיים המובהקים שביקשו להתמודד עם הטראומה הקולקטיבית ההיא.
"דרך קלוברפילד 10" ("10 Cloverfield Lane") מהדהד, לפחות בשמו, את היותו סרט המשך, אך הוא לא לגמרי כזה. הדבר היחיד שקושר אותו לסרט הקודם הוא נקודת המוצא העלילתית - שגם היא מוטלת בספק במהלכו - ולפיה אמריקה נמצאת תחת מתקפה נרחבת שטיבה (קומוניסטים, צפון קוריאה, חייזרים) אינו ברור. האזכור של "קלוברפילד" בכותרת אמור, לכאורה, לספק את התשובה, אך לזכותו של הסרט - הראשון באורך מלא של הבמאי דן טרכטנברג - שהוא מצליח להותיר את הצופים עם סימן שאלה כמעט עד סופו (המאכזב משהו).
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
עלילת "דרך קלוברפילד 10" מתרחשת רובה ככולה בבונקר תת-קרקעי שבו מוצאת את עצמה מישל (מארי אליזבת ווינסטד), אחרי ששרדה תאונת דרכים קשה. כאשר היא מתעוררת היא מגלה שהיא כבולה לקיר בתא מבודד, ופוגשת בגבר מאיים בשם האוורד (ג'ון גודמן), שלטענתו הציל את חייה מאסון אפוקליפטי. בהמשך היא מתוודעת לפליט נוסף, אמט (ג'ון גלאגר ג'וניור), ומבינה שהשהות במקלט התת-קרקעי המבוצר והמצויד היטב - יש בו אוויר בשפע, מזון ומים לשתייה, ואפילו מכונת תקליטים - עלולה להימשך גם שנים, עד שהאוויר הרעיל, או מה שזה לא יהיה שם בחוץ, יתנקה.
אך האם באמת שלושת האנשים הכלואים בבונקר הם שרידי האנושות, או שאולי מישל נפלה קורבן לפסיכופט? "דרך קלוברפילד 10" מתבסס, בהתאם, על אימה פסיכולוגית. הצופים אינם יודעים יותר מאשר מישל. ההנאה נובעת מהעובדה שהם מנחשים בדיוק כמוה (מצד שני, אתה אומר לעצמך אם לא היתה שם איזו מפלצת מדוע הסרט נקרא "קלוברפילד"), וכל אימת שנדמה שהסרט מיצה את עצמו, הוא מצליח לצבור מומנטום מחדש.
"דרך קלוברפילד 10" - שאחד משלושת תסריטאיו הוא דמיאן צ'זל, יוצר "וויפלאש" - הופק תחת מעטה של חשאיות, והוא מבוסס למעשה על סיפור ותסריט שלא היו קשורים כלל לסרט המפלצות ההוא. מעורבותו של אברמס, שמסתמן כיורשו של סטיבן שפילברג, הוסיפה בדרכה מידה רבה של סקרנות באשר לפרויקט (שבתחילה נקרא "המרתף" ואחר כך כונה "ולנסיה").
ישנה, אגב כך, גם מידה לא מבוטלת של השתעשעות עם הקהל ועם הציפיה שלו לראות, מתישהו, איזושהי מפלצת שתזכיר את הסרט הקודם, ומה שעובד לזכות "דרך קלוברפילד 10" היא העובדה שההשתעשעות הזו אינה גובלת בניצול ציני של ציפיות הצופים.
אם יש משהו ששני הסרטים חולקים ביניהם - אברמס, שהפיק את שניהם, סבור שגם בזה הנוכחי ישנה מפלצת, אך לא זו שציפינו לה - זהו העיסוק בהישרדות אישית מול סיטואציה אסונית. שני הסרטים אף מתארים את ההתרחשות הזו תוך הצמדות לפרספקטיבה מצומצמת ככל האפשר - בונקר מבודד בסרט הנוכחי, ונקודת מבט של מתעד-חובב בסרט ההוא. בשני המקרים, התוצאה היא אפקטיבית, גם אם מסיבות שונות.
קשה לנהל סרט בתוך מרחב קלסטרופובי ומוגבל, והבמאי טרכטנברג עומד בהחלט במשימה. מבחינה זו, אי אפשר לצפות ב"דרך קלוברפילד 10" מבלי להיזכר בחלקו הראשון של "חדר" שהיה מועמד לאוסקר האחרון. לאפקטיביות של הסרט תורמת גם נוכחותו של גודמן, בתפקיד שמתאים כמו כפפה לכף ידו, ושמעניקה לסרט את הצביון המאיים שלו, הרבה יותר ממה שאורב (אולי) בחוץ. השאלה האם מדובר בסוטה או בשורד נהפכת לרלוונטית ומנקרת דווקא משום שהופעתו פה של גודמן מטרידה ומנחמת כאחת.
"דרך קלוברפילד 10" פחות מעניין ורלוונטי מקודמו - אם זהו אכן המינוח הנכון כשמדובר בסרט שאינו בדיוק המשך - אבל הוא מספק הנאה, לפחות עד הדקות האחרונות שלו שהופכות אותו, טוב, לא נגלה למה.
"דרך קלוברפילד 10" (ארצות הברית) - במאי: דן טרכטנברג. שחקנים: ג'ון גודמן, מארי אליזבת' ווינסטד, וג'ון גלאגר ג'וניור. אורך הסרט: 106 דקות.
