תפסיקו לרחם על עצמכם - ותתחילו לחיות

"הוא אשם". "היא פגעה בי". "הוא העליב אותי". "היא עוצרת אותי". "בגללו אני תקועה". "היא הרסה לי את החיים". "יותר בחיים לא אאמין לגברים". "עם הורים כאלה איך אני יכול להצליח?".

מכירים את המשפטים הללו? כמה פעמים ביום אתם שומעים אותם מחברים, מבני משפחה, מההורים שלכם, או מהילדים שלכם. כמה פעמים ביום אתם אלה שאומרים אותם. כמה פעמים ביום אתם אלה שמסבירים לכל העולם, ולעצמכם, שזה בגללם. שהם האשמים ולא אתם. כמה פעמים ביום אתם בוחרים להיות הקורבנות, המסכנים, החלשים, המתלוננים הסדרתיים.

קיראו עוד

למרות פורים: בואו נעבור לחיים נטולי מסכות

מסננים שיחות: מה זה אומר עליכם?

בלי לחץ! איך עוברים לחיים נטולי סטרס

מאוד קל להיות קורבן

בסך הכל, די קל להיות קורבן. זה שמספר כמה הוא אומלל, כמה הוא תקוע, כמה הוא לא מסוגל, כמה אין שום סיכוי שמשהו באמת ישתנה. בסך הכל, די קל להתבכיין. לוותר על החלומות שלך, להאשים אחרים בכישלונותיך, לצייר את עצמך כטוב ואותם כרעים. בסך הכל, די קל להיות זה שתמיד צודק, זה שאי אפשר לומר לו כלום, זה שאף פעם לא לוקח אחריות על חייו.

זה שגם מרחיק מעליו את מי שמנסים לעזור לו, או שאלה שמנסים לעזור לו מתרחקים ממנו בעצמם, כי פשוט נמאס להם. כי כמה כבר אפשר לסבול מישהו, או מישהי, שכל הזמן רק מיילל, מתרץ, מאשים אחרים ומסרב להשתנות? תגידו לי אתם.

אז זה מחיר ההתבכיינות וההתקרבנות: ניתוק מעצמכם, תסכול מתמשך, התרחקות מחברים, בדידות, שקיעה, ייאוש, חוסר אונים. ואת כל זה אתם ייצרתם. זה לא הם, זה אתם. אלה החיים שלכם. ואם לא תעשו משהו כדי להציל אותם, הם פשוט יחלפו מול עיניכם ואתם תתעוררו יום אחד ותשאלו את עצמכם למה בזבזנו כל כך הרבה אנרגיה על האשמות במקום לעשות משהו ולהתקדם, במקום פשוט לחיות.

הגיע הזמן להתעורר. הגיע הזמן לצאת מהקליפה. הגיע הזמן להחזיר את עצמכם למסלול. הגיע הזמן לחולל שינוי. הגיע הזמן לחיות באמת. לחיות בגדול. לחיות בדרך שבה אתם רוצים לחיות.

רוצים להצליח בחיים? תפסיקו להתבכיין.

רוצים להצליח בזוגיות? תפסיקו להאשים.

קחו אחריות על החיים שלכם

רוצים להצליח בעבודה? תפסיקו לספר סיפורים שאי אפשר, וזה גדול עלי, ואין לי סיכוי, ולא יקבלו אותי, ולא רואים אותי ומי בכלל סופר אותי. אפילו אתם כבר לא מאמינים לעצמכם.

רוצים שהחיים שלכם, בכל תחום, בכל נושא, בכל רגע, יהיו בדיוק כפי שאתם רוצים? אז קחו אחריות, שחררו את הקורבן והתחברו לכוח שנמצא אצלכם בפנים.

קורבנות זו תכונה נרכשת.

מרבית בני האדם לא נולדו מסכנים, אומללים, חלשים, או מוגבלים. לכל אחד ואחת מאיתנו יש שלל כישורים ויכולות וגם תבונה לעשות מהם משהו טוב. יכול להיות שבשלב מסוים בחיים הרווחתם מההתקרבנות ומההתבכיינות. ההתנהגות הזאת שירתה אתכם, עשתה לכם טוב. זכיתם בתשומת לב. הקשיבו לכם. ריחמו עליכם. אהבו אתכם. עטפו אתכם בחום. לא הייתם לבד.

אבל נשארתם קטנים. האמנתם שאתם מוגבלים. והיום, כשאתם תקועים בעבודה שאתם שונאים, גרים בעיר שמדכאת אתכם, חיים חיי פשרה וריצוי עם בן או בת זוג שאתם לא ממש סובלים, קחו בחשבון שאתם אלה שקברתם את החלומות שלכם, שאתם אלה הרסתם את התקוות שלכם, שאתם אלה מחקתם את עצמכם וביטלתם את האפשרות להיות מאושרים. אתם עוללתם את זה לעצמכם, לא אף אחד אחר.

אבל אם היה לכם כוח להרוס, אז יש לכם גם כוח לבנות. ואם שקעתם, אתם יכולים לחלץ את עצמכם מהבור. ואם ההתקרבנות וההתבכיינות הם רק סיפורים שאתם מספרים לעצמכם ולאחרים, אז תחליפו את הסיפור. זה כל כך פשוט.

אנשים מאושרים מספרים לעצמם סיפור על אושר ואז מגשימים אותו. אנשים מצליחים מציירים לעצמם מטרה ואז מסתערים עליה. ככה זה עובד. אין שום דרך אחרת. יודעים מה ההבדל בינם לביניכם? שהם לוקחים אחריות. שהם לא מאשימים איש גם כשהם נופלים ומתרסקים. כי הם יודעים שהכוח נמצא אצלם. שהם תמיד יכולים להתאושש. שהם תמיד יכולים לחזור מהכפור.

היו אתם האנשים האלה. צאו לדרך. תתחילו לחיות.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת