ראי ראי שעל הקיר, מי הכי מוסרי בעיר?
חז"ל הציבו מראה בפני רב הונא שחשב שהוא צדיק מכדי להיענש - וזוהיר בהלול מציב מראה בפני החברה הישראלית, שסובלת מסוגים שונים של צרעת הבית, חלקם ממאירים וחלקם ניתנים לריפוי. עד שלא נודה שיש לנו בעיה מוסרית, לא נתחיל את הריפוי
זוהיר בהלול צודק
תכלס, זוהיר בהלול צודק. אדם שנלחם נגד לוחם, הוא לוחם. נער השולף סכין מול לוחמים חמושים ברובים הוא לוחם נואש / טיפש / גיבור (בחרו במה שטוב בעיניכם וייתכן שכל התשובות נכונות).
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
השאלה שצריכה להישאל ביחס לדבריו של בהלול היא מדוע הפוליטיקאים מיהרו לגנות אותם, ומה הם מבקשים להרוויח מההתעקשות על הגדרתו כ"מחבל"?
האם אני חשוד בעיניכם?
מעשה ברב הונא, חכם יהודי-בבלי חשוב בתקופת התלמוד, שהיה גם סוחר יין אמיד - פעם אחת החמיצו לו ארבע-מאות חביות של יין. באו אליו החכמים, ואמרו לו: התבונן במעשיך. אמר להם: האם אני חשוד בעיניכם? אמרו לו: האם הקדוש ברוך-הוא חשוד שיעשה דין בלי דין? אמר להם: אם מישהו מכם שמע עלי דבר - שיאמר. אמרו לו: שמענו שאתה לא נותן את זמורות הגפן לאריס שלך. אמר להם: האם הוא משאיר לי משהו משלו?! הרי הוא גונב ממני הכל. אמרו לו: על כך נאמר: "הגונב מן הגנב טועם גם הוא את טעם הגניבה" (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד ב. מתורגם ומעובד).
רב הונא משוכנע שהוא אדם כה טוב, שרע לא יאונה לו. הוא גם מאמין בשכר ועונש אלוהי, ולכן מופתע ומאוכזב כשהוא מגלה שארבע-מאות חביות היין שלו התקלקלו. הוא הרי אדם טוב, ומדוע נענש כך? כשהוא מתנה את כאבו באוזני החכמים, הם משיבים לו תשובה פשוטה וכואבת: אם אתה צדיק, אז הקדוש ברוך-הוא, שהחמיץ לך את חביות היין, רשע. אין ארוחות חינם בתרבות מונותאיסטית. מישהו צריך להיות אחראי לסבל האנושי. רב הונא יכול לקחת אחריות על מעשיו, או להאשים את אלוהים – אין דרך שלישית.
בשביל זה יש חברים
רב הונא מוכן לקחת אחריות, אבל אין לו מושג מה לעשות עם הנכונות הזו. הוא הרי משוכנע שכל מעשיו אמת וצדק. בדיוק בשביל זה יש חברים והוא מבקש מהם, בתמימות, שאם הם מכירים בטעויות שהוא עושה – יואילו וישתפו אותו בתובנותיהם.
אני מתארת לעצמי שרב הונא היה מופתע ממהירות ובהירות תגובת החכמים. מסתבר שלרב הונא יש דבשת על הגב וכולם, חוץ ממנו, מכירים אותה היטב. רב הונא קצת קמצן ונצלן, ואת זמורות הגפן שלו (שמשמשות לחימום או לצרכי בית אחרים), הוא לוקח לעצמו, ולא נותן לאריס העובד בשדהו את חלקו בזמורות.
אבל הוא התחיל
לרב הונא יש תירוץ טוב - הוא לא קמצן, הוא בא חשבון. האריס גונב ממנו את חלקו בגפנים, ולכן החליט רב הונא לעשות דין לעצמו ולכל הפחות לא לתת לו את הזמורות. צודק לא?
צודק ומפסיד
רב הונא אולי צודק מבחינה כספית, אבל טועה מבחינה מוסרית. אם אתה רוצה, תתבע אותו, אומרים לו החכמים, אבל אל תגנוב ממנו. שכן במעשה הגניבה החוזרת, אתה מאמץ את השפה הרוחנית של העבריין, והפסד זה גדול בהרבה מההפסד הכספי.
לצאת מהמגרש שלנו
אגדה תלמודית זו עוסקת בשמירה על זהות ועל עמוד שידרה מוסרי. בסיומה מגלה רב הונא שברצונו להשיב לעצמו את שנלקח ממנו, הוא ברח מעצמו, ורק הגדיל את ה"גזילה" האמיתית.
אין לרב הונא אפשרות לבחור אם יגנבו ממנו כסף, אבל יש לו אפשרות לבחור כיצד להגיב לגניבה. בבחירתו לקחת דברים השייכים לאריס, הפך את עצמו לגנב. השתתת תרבות הגניבה היא הניצחון האמיתי של הגנבים.
ראי ראי שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?
הרגע הדרמטי בסיפור שלגיה מתרחש כאשר הראי האובייקטיבי מספר לאם שהיא חיה באשליות, ושהשכנוע הפנימי ביופייה מנותק משהו מהמציאות. גם רב הונא נדרש להתמודד עם "משוב המראה"; עם הרגע שבו חבריו מספרים לו שתדמית הצדיק שאותה בנה לעצמו בעצמו, שונה מהאופן שבו הוא נתפס בעייני הזולת.
אמה החורגת של שלגיה, או רב הונא: לפנינו רגע הניפוץ של הפנטזיה הנרקיסיסטית. אני חושבת שכולנו התנסינו ברגעים שכאלה, על כל הכואב והמרפא שבהם.
ובחזרה לזוהיר בהלול
הבעיה האמיתית של הכיבוש היא שאנחנו, העם היהודי, שעל בשרינו למדנו את סבל הגירות והזרות, אימצנו את שפת התוקפן. אנחנו דומים לרב הונא שפחד להיות "פרייר" של האריס שלו, ולכן גנב ממנו. בבהלתנו לשוב ולהיות קורבנות, אנו מוצאים עצמנו פוגעים באחרים. עלינו נאמר: "הגונב מן הגנב טועם גם הוא את טעם הגניבה".
בעיה נוספת היא שאין לנו האומץ לראות מה אנחנו מעוללים לעצמנו, וכמה התקרבנו לאויבינו מהעבר. אנו מסתובבים עם מראה שבורה, ולא חדלים לזמר לעומתה: "מי הכי יפה בעיר". בדיוק כמו האמא החורגת, גם אנחנו מאוהבים בעצמנו.
בשביל זה יש חברים
ערביי ישראל, בדיוק כמו היהודים בתפוצות, חיים בזהות מפוצלת. זהות שיש לה מחירים וכוח. כוחו של המיעוט הוא ביכולתו לראות דברים שחברת הרוב, המרוצה ממצבה, לא מוכנה לראות. זוהיר בהלול העז לרגע לקבל על עצמו את תפקיד הילד המספר לכולם ש"המלך עירום", והפוליטיקאים הבהירו לו שלא בא להם לשמוע.
אויש, תנוח
זוהיר בהלול אמר לנו שאם לא מתאים לנו להיות דומים לאויבינו, ואם לא מתאים לנו להמשיך ולתפעל מראות שבורות ומעוותות, אנחנו חייבים להשתנות. להפסיק לגנוב, להפסיק להילחם בילדים, להפסיק לאטום אוזניים מול הביקורת העולמית. להפסיק להתנשא ולחשוב שכולם טועים. בשביל לעשות את כל זה צריך תוכנית עבודה, ולכך ביבי ובוז'י לא מסוגלים. הרבה יותר קל לבזות את השליח.
צרעת הבית
פרשת השבוע קובעת שצרעת יכולה לדבוק לא רק בבני אדם, אלא גם בבתים (ויקרא י"ד): "וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד
לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת... וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת... וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים... וצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא... וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת. וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח... וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא".
מדינת ישראל סובלת מסוגים שונים של צרעת הבית - חלקם ממאירים וחלקם ניתנים לריפוי. את צרעת הבית לא מרפאים בטרמינולוגיה, היא לא תחלוף אם יקראו לה "שפעת קלה". צריך להוציא אבנים, להחליף, לפנות, לנקות. יש מקומות שצריך גם לנתץ. ולפני הכל – צריך להודות שיש בעיה.
עד צוואר אנחנו מסובכים באסון הכיבוש, והוא משחית אותנו מבחינות רבות, שהראשונה לכולן עבורי היא הבחינה המוסרית.
השבוע נחגוג את חג החירות
נודה לאלוהים הטוב שהוציא אותנו מעבדות לחירות, ונתחייב להסיק מסקנות מהעבדות - לאהוב את הגר כי גרים היינו בארץ מצרים. נכון להיום, אנו שמים למרמס את השיעור שלמדנו ביציאת מצרים. אנו דומים למצרים יותר משאנחנו דומים לבני ישראל שיצאו משם. אין ספק שאפשר לשנות זאת, אבל השינוי לא יתחולל עם נמשיך לנהל מלחמת טרמינולוגיה עם זוהיר בהלול.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר כתבתי כאן על ההחמרה התלמודית בהלכות נידה. יובל (טוקבק 29 משבוע שעבר) כתב:
"יש החמרה היסטרית בכל המצוות שעדיין מקוימות. הדיון על טבילה תולש את המצווה מההקשר הרחב שלה. נכון, גברים לא טובלים יותר, אבל המציאו בשבילם מגוון חומרות - ואפילו מצוות! – חדשות".
תודה יובל על הדברים, ובאופן עקרוני אתה בוודאי צודק. ההלכה החמירה וגם הציעה מערכת מפורטת של חוקים למצוות התורה. יחד עם זאת, יש גם מצוות מהתורה שצומצמו ואף בוטלו בידי חז"ל, כגון איסור נטילת ריבית, שמיטת כספים ועוד. ועל כן כדאי לבדוק התפתחות של כל חוק דתי בפני עצמה.
שבת שלום!
