"ילד טוב ירושלים": סרט מקומי, לא מקורי
ז'אנר הקומדיות הרומנטיות הפך להיות אהוב במיוחד על במאי ומפיקי ישראל, ואין בכך כל רע. אלא ש"ילד טוב ירושלים", כמו קודמיו, נראה פחות כמו יצירה מקומית ומקורית, ויותר כמו חיקוי זול לסרטים אמריקאים דביקים. מה שעוד יותר מביך, זה שהתסריט כלל לא קשור למציאות אותה אנו חיים בארץ
מה בדיוק הסיפור של הקולנוע הישראלי עם קומדיות רומנטיות? מדוע ניסיונותיהם של יוצרי סרטים מקומיים לעשות "כשהארי פגש את סאלי" משלנו נעים על הספקטרום שבין המביך והגרוע, ובמקרה הטוב יוצא להם "כשצ'ארלי (וחצי) פגש את גילה"? ומיהם בכלל הכוכבים הרומנטיים שלנו?
נכון, היו "ז'טאם איי לאב יו טרמינל" של דני מנקין, וגם "2 בלילה" של רועי ורנר (שזכה להערכתם של מבקרים אחרים), אך אלה לא היו יותר מאשר מחוות לסדרת סרטי "לפני" של ריצ'רד לינקלייטר, שבהם שוטטו איתן הוק וז'ולי דלפי ברחובות בירות אירופאיות נבחרות ופטפטו את עצמם לדעת.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
השאלות האלה חולפות במוחו של הצופה שעה שעל המסך מרצד "ילד טוב ירושלים", עוד סרט שמנסה, כל-כך מנסה, להיות קומדיה רומנטית ישראלית שלא נועדה אלא להצחיק ולעשות טוב על הלב. השאלות האלה עולות בעיקר משום שעל הבד לא קורה משהו שמצדיק תשומת לב מיוחדת.
אחת המטרות של הקומדיה הרומנטית הקלאסית היא לגרום לצופה לראות איך גבר ואישה שלכאורה לא נועדו זה לזו (אם כי לנו ברור מלכתחילה אחרת) - מתאחדים בסופו של דבר. אבל כאשר אתה מגלה שכלל לא אכפת לך מה יעלה בגורלם, כפי שהדברים הם כאן, העניין בסרט אובד.
גיבור "ילד טוב ירושלים" שכתב אושיית הפייסבוק רן אפלברג וביים רועי פלורנטין, שמאחוריו רקורד טלוויזיוני מרשים ("ארץ נהדרת"), הוא עדי (עמוס תמם), איש משפחה שכולם, אבל כולם, מזלזלים בו. זה כולל את אשתו עורכת הדין (מלי לוי-גרשון בהופעה סתמית) שבוגדת בו, בנו הגועלי (ארי נשר, בנו של הבמאי אבי נשר) המכור למשחקי מחשב, אמו האלמנה (אוולין הגואל), הבוס שלו בעבודה, שכנו, בנו של השכן. כולם. הסביבה האנושית שמתאר הסרט כל כך וולגרית, עד שקשה להבין האם כך תופסים אפלברג ופלורנטין את הבורגנות הישראלית השבעה, והאם הם מאמינים שאנשים כאלה קיימים באמת.
יום אחד מתבשר עדי שחלה בסרטן סופני, וכי נותר לו חודש לחיות. זוהי, כמובן, טעות, והדרך בה הסרט מתאר את נסיבותיה אינה משכנעת כמו כל מה שיבוא אחר כך (מה עם חוות דעת שניה?). עדי ההמום יוצא ממשרדו של הרופא, וכמעט דורס במכוניתו את נטלי (מיטל גל-סוויסה), דוג-ווקרית. כמקובל בקומדיות רומנטיות, נטלי היא ההיפך המוחלט מעדי העצור והמושפל. היא בחורה רווקה, זרוקה ואסרטיבית, והמפגש עמה, איך לא, ישנה את חייו.
האם יבחר עדי להישאר עם אשתו הקרה והבוגדנית (והעשירה), או עם הצעירה המעט-מטורללת המוקפת כלבים חמודים ברצועה? התשובה בגוף השאלה.
מכירים את הסרטים שבהם הגיבור מופיע בהתחלה עם משקפיים, ובהמשך מסיר אותן כדי להראות לנו שהוא הפך מחנון לגבר? אז "ילד טוב ירושלים" הוא בדיוק סרט שכזה. ומה שמשונה לא פחות היא העובדה שבתור מושפל נצחי, נראה שעדי הצליח דווקא לא רע, ומתגורר בבית מרווח בשכונה מבוססת (נטלי, לעומת זאת, מתגוררת בדירה קטנה בשכונה מוזנחת שאפשר לשמוע ממנה את יללת התנים. איפה לעזאזל הסרט הזה מתרחש?). קשה, על כן, להשתכנע בפסיביות של עדי, שלעיתים נדמה פשוט כאהבל, והופעתו של תמם הסימפטי אינה הופכת את הדמות הזו למנומקת במיוחד.
איפשהו באמצע הסרט מחליט עדי לעשות סוויץ' מהותי בחייו. מבלי לחשוף יותר מדי, נציין שבין היתר זה קשור בחלומה של נטלי לנסוע ל"אפריקה". שם גנרי שאמור לספק לסרט לוק של פנטזיה רומנטית, אבל בפועל משמש בסיס לסדרה של התרחשויות מופרכות. בכלל, נדמה שיוצרי הסרט הזה מזהים בטעות קומדיה רומנטית עם דמויות המעוצבות בגסות שנקלעות לסיטואציות בלתי-אמינות.
הניסיון להסביר את החנוניות של הגיבור בתסביך אב שנהרג בלבנון אינו עובד (לכל אורך הסרט אתה תוהה מדוע הוא לא הולך לפסיכולוג במקום להמתין למפגש הגואל עם הדוג-ווקרית), ואילו דמותה של נטלי אינה אלא קלישאה של צעירה משוחררת. איכשהו עולה התחושה שאת ההשראה ל"ילד טוב ירושלים" קיבלו יוצריו מהסרטים הלא נכונים.
באופן משונה, התחושה שעמה אנו נותרים בתום הצפייה ב"ילד טוב ירושלים" היא של אכזבה. הנה סרט שכל כוונתו היא לעשות טוב על הלב. קומדיה רומנטית מהסוג ההוליוודי המוכר והשחוק, אבל משלנו. אין בכך כל רע, באמת. אבל גם את הכמעט-כלום הזה צריך לדעת לעשות. כאשר לכל אורך הסרט אתה מודע לכך שאתה צופה בחיקוי - מה הטעם?
"ילד טוב ירושלים" הופק ללא תמיכה של אחת מקרנות הקולנוע. התסריט שלו, מן הסתם, נדחה על ידי הלקטורים. אפשר להעריך את התעקשותם של יוצריו, שהאמינו בסרט ובחרו לעשות אותו בכל מקרה (בתמיכתם של האחים אדרי). חבל רק שהתוצאה מחוקה וחסרת אישיות בדיוק כמו הדמות הגברית שבמרכזה.
"ילד טוב ירושלים" (ישראל) - במאי: רועי פלורנטין. שחקנים ראשיים: עמוס תמם, מיטל גל-סוויסה, מלי לוי-גרשון, אוולין הגואל, ציון ברוך וארי נשר. אורך הסרט: 98 דקות.
