תבעה את בעלה: אני רוצה חצי מהדירה שירשת

במהלך נישואים חתמו בני זוג על שני הסכמי ממון. לאחר שהתגרשו ניסתה האישה לחלק את הרכוש שלהם. בית המשפט נזף בה על התנהלותה

עו"ד מיכל ברנקיןפורסם: 03.05.16 , 19:34

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה, ובמסגרתה דרשה לקבל חצי מהזכויות על דירה שירש בעלה לשעבר מאמו. השופטת שפרה גליק קיבלה את עמדת הבעל, שלפיה בני הזוג לא התכוונו לשתף אחד את השני בירושות עתידיות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני הזוג נישאו ב-2007 ונפרדו שבע שנים לאחר מכן. זמן קצר לפני שהתחתנו נחתם ביניהם הסכם ממון, וב-2011 הם חתמו על הסכם ממון נוסף. בכתב התביעה ביקשה האישה מבית המשפט לקבוע שהפרשנות הנכונה להסכם הראשון היא שיתוף מלא בין בני הזוג בכל הרכוש שצבר כל אחד מהם לפני הנישואים או במהלכם, לרבות ירושות ומתנות.

מדריך

למרות הסכם ממון: זוגות עדיין מגיעים למשפט

עו"ד אילן הראל

ההסכמים נועדו לתת שקט נפשי ולהסיר חששות לגורל הרכוש במקרה של פרידה. אבל המצב לא כל כך פשוט: מתי המסמך לא שומר עליכם?

למרות הסכם ממון: זוגות עדיין מגיעים למשפט

עוד ביקשה האישה צו המורה לרשום על שמה חצי מדירה שירש בעלה לשעבר מאמו ב-2013, כשנה לפני הפרידה. לטענתה, ההסכם השני שבו נקבע הסדר של הפרדת זכויות ביחס לרכוש מלפני הנישואים, וכן לגבי רכוש שהתקבל במתנה או ירושה, אינו תקף משום שהוא לא אושר בבית המשפט כנדרש בחוק יחסי ממון.

הבעל הכחיש ואמר כי עילות התביעה "עמומות וחסרות אחיזה במציאות". לדבריו, הסכם הממון הראשון מתייחס לרכוש ש"נרכש במהלך הנישואין", וירושת אמו אינה עונה להגדרה זו. יתר על כן, הוסיף, מההסכם השני עולה בבירור כי הצדדים לא התכוונו מעולם לשיתוף כלשהו בזכויות ירושה עתידיות.

השופטת שפרה גליק מתחה ביקורת על אופן ניסוח כתב התביעה של האישה. היא הבהירה כי לא קיימת עילה עצמאית ל"פרשנות הסכם" והתובעת הייתה צריכה לנסח את דרישתה כתביעה לאיזון משאבים, ולפרט את כל הרכוש שלגביו היא טוענת שיתוף, ולא להתייחס רק לדירת הירושה.

על אף האמור התייחסה השופטת לתביעה כאל תביעה לחלוקת רכוש ואיזון משאבים בין בני הזוג. לקביעת השופטת, אמנם ההסכם הראשון קבע שיתוף ביחס לרכוש שנצבר לפני הנישואים או במהלכם, אולם ההסכם השני ביטל את הוראותיו הגורפות של הסכם זה. היא דחתה את טענת האישה שלפיה ההסכם השני חסר תוקף משום שלא אושר בבית המשפט. גם אם ההסכם אינו נחשב "הסכם ממון" לפי חוק יחסי ממון, עדיין מדובר בהסכם "רגיל" שיש לכבדו.

בהסכם זה נקבע מפורשות כי כל אחד מהצדדים יישאר הבעלים הבלעדי של רכוש שהיה ברשותו לפני הנישואים. כמו כן, ניכר מההסכם שבני הזוג לא התכוונו לשתף אחד את השני בירושות וביקשו ליצור שיתוף רק בנכסים וזכויות שנרכשו "בכסף" במהלך הנישואים. לפיכך פסקה השופטת כי הדירה שירש הבעל מאמו לא תיכלל באיזון המשאבים ולאישה אין בה כל חלק.

השופטת המשיכה וקבעה כי הנכסים בני האיזון שאותם יש לחלק באופן שווה בין הצדדים הם אלה שנצברו לטובת מי מהצדדים מיום נישואיהם ועד למועד הגשת התביעה על ידי האישה במאי 2014, כולל "זכויות ממקור עבודה, זכויות פנסיה, ביטוח מנהלים, קרנות השתלמות, קופות גמל וכספים שהצטברו למי מהצדדים בחשבונותיהם, כלי רכב וחשבונות בנק, וכן מניות בחברות".

בשל הפגמים בניהול ההליך על ידי האישה חייבה אותה השופטת לשלם לבעל הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 7,500 שקל.