"אנגרי בירדס": מעצבן שעושים סרטים כאלה
מה הביא את אולפני סוני לעבד את המשחק הסלולרי המיושן לסרט אנימציה רב תקציב? בוודאי שלא חדוות הקולנוע של המפיקים. "אנגרי בירדס" נוצר כדי להשתלב ברצף שיווקי של מוצרים שונים ומשונים - מצעצועים ועד ספר מתכוני ביצים. והעלילה? היא נטולת מעוף ממש כמו גיבוריה ההיפראקטיביים
האם נפלנו מבעד לפורטל זמן? האם יתכן שאנחנו נמצאים ב-2010? אם לא כן איך אפשר להסביר את העובדה המצערת שעל מסכי בתי הקולנוע עולה "אנגרי בירדס" ("The Angry Birds Movie"), תוצר השקעה של 80 מליון דולר שאותו הובילו אולפני סוני, ושמטרתו היא להפריח רוח חיים במשחק ה"אנגרי בירדס" שהגיע לשיא תהילתו בתחילת העשור?
לפני שהפאניקה תאחז בנו, אני מציע לאמץ את עיקרון התער של אוקאם. אין ספק שהיפותזת הפיתול בזמן מסורבלת וסותרת יותר מדי אמיתות מדעיות מקובלות. חייב להיות הסבר פשוט יותר. למשל, העיקרון המנחה של כלכלת המותגים העכשווית, שממנו נגזר השרשור האינסופי של מוצר לכל פלטפורמה אפשרית.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
הסינפילים רשאים למרר בבכי על אחריתו של המדיום האמנותי בו פעלו ענקים. רוצים ציפורים זועמות? קחו את "הציפורים" של היצ'קוק. רוצים דימוי אימה מצמרר של שתי תאומות שחוטות עומדות במסדרון של מלון? תראו את "הניצוץ" של קובריק, ולא את הריפרור העצל המשולב בתוך ערב רב של ציפורי אנימציה מאוסות.
ההתבססות על משחק מחשב נטול עלילה, משחק שיש בו סיטואציה בסיסית החוזרת בוריאציות שונות, אין משמע שהסרט נידון מראש לכישלון. הנה רעיון: מדבר צחיח וטרשי. זאב אחד (וויל אי. קיוטי) וציפור אחת שאותה הוא מנסה לתפוס (ה"רואד ראנר"). כמה וריאציות יכול אנימטור גאון כמו צ'אק ג'ונס לחלץ מהסיטואציה המופשטת הזו? חבל שיוצרי "אנגרי בירדס" לא עשו סיאנס, במקום להסתפק בהומאז' לגגים של ג'ונס.
יוצרי הסרט קיבצו מאגר מרשים של קומיקאים, עם נוכחות בולטת לבוגרי SNL. העלילה מתרחשת באי הציפורים שמאוכלס במגוון בעלי כנף נטולי יכולת מעוף. גיבור הסרט רד (ג'ייסון סודיקיס), הוא ציפור קרדינל אדום נוצות ומהיר חימה. תכונתו זו מרחיקה אותו מקהילת הציפורים השלוות, ואף מחייבת אותו, בצו בית משפט, להשתתף בסדנת ניהול כעסים המועברת על ידי ציפור לבנה בשם מתילדה אותה מדבבת מאיה רודולף בגרסת המקור, וקרן פלס בגרסה העברית.
בסדנא הוא פוגש ציפורים בעייתיות נוספות. כעת הם בשולי החברה, אך ברגע האמת הן תהיינה העתודה הכעסנית שתוביל את מתקפת הנגד על החזירים. שחרור (שחור נוצות) גדל גוף ועדין נפש בשם בומב (דני מקברייד), קנרית צהוב נוצות והיפר אקטיבי בשם צ'אק (ג'וש גאד), וציפור אדומה וענקית בשם טרנס (שון פן) המדברת רק בנהמות (השחקן זוכה האוסקר, והבמאי המוכשר שון פן שללא ספק ממצה פה את כישרונותיו).
הסרט אינו ארוך, אבל יש בו תחושת הימרחות עלילתית שתהייה מוכרת להורים שליוו את ילדיהם לסרטים לא מוצלחים. הרבה רעש והמולה, פרצופי ציפורים בשלל הבעות (וברמת תחכום הנופלת משמעותית מזו שהופגנה בפנינת האנימציה של פיקסאר "For the Birds"). הרבה בדיחות פר דקה, אך כשרק מיעוטן פוגעות זה מייגע. יכול להיות שהילדים יאהבו את התזזית הצבעונית המתמשכת, אבל ילדים אוהבים גם דגני בוקר בשלל צבעי מאכל מפוקפקים.
סרטי אנימציה לא חייבים להיות נגזרות של משחקי מחשב, שלא לדבר על אייקונים דיגיטליים. עזבו את "ראצ'ט וקלאנק" ואת "אנגרי בירדס". ממש בימים אלו מוקרנים בארץ שני סרטי אנימציה בכיכובם של בעלי חיים, ושניהם ראויים לאין שיעור יותר לכספכם ולמוחם של ילדיכם - "זוטרופוליס" ו"ספר הג'ונגל".
"אנגרי בירדס" (ארצות הברית) - במאים: קליי קייטיס ופרגל ריילי. שחקנים ראשיים: ג'ייסון סודיקיס, מאיה רודולף, ביל היידר, ג'וש גאד, שון פן ופיטר דינקלג'.
