מסכת מותגים: הפאשניסטים החרדים לא עוצרים בשחור
הם מקפידים על חולצות מחוייטות, ואת המגבעות הקלאסיות מחליפים קאסקטים וכובעים מבית "פייר קארדן". בחורי הישיבה החרדים מוסיפים לשחור-לבן עניבות בסטייל וגרביים בכל צבעי הקשת - והחרדים המודרנים מוסיפים גם צעיפים וחליפות צבעוניות. "80 עיניים ננעצו בי בכל פעם שיצאתי מהבית, אבל אחרי שבועיים זה עבר"
הם מטופחים, מתוקתקים, בעלי מודעות גוברת והולכת למותגים ולטרנדים: כמעט בלי ששמנו לב, הצמיחה החברה החרדית גל של גברים חובבי אופנה, שהוסיפו שיק למדי השחור-לבן (ולעתים גם צבע), ולא מעזים לצאת מהבית מבלי שהנעליים תואמות לחגורה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אז איך נראים החרדים החדשים מבעד לחלונות הראווה של חנויות האופנה בבני ברק וירושלים - ואיך קשור לכל זה בלוגר אופנה ורבי מסינגפור? שמוליק אברהם (24) התחיל בכלל "כילד טוב מאה שערים". מי שהכיר אותו כנער, יפער עיניו בתדהמה נוכח השינוי: הפאות החסידיות מסתלסלות בגאווה גדולה, אך הגרדרובה העכשווית שעליה אמונה בעיקר אשתו, הדוגמנית החרדית פייגי יורוביץ' - היא משהו שמתכתב יותר עם טום פורד, ופחות עם "קיבע" משטיסל.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- מקובה לישראל: המאמה היהודייה עושה היסטוריה
- משיב כהלכה: הרב הראשי עונה לשאלותיכם
- חדש: אתר הכרויות דתי לשידוכי הומואים עם לסביות
והוא זוכר היטב את נקודת המהפך: "זה לא היה משהו שלבשתי, זה היה משהו שהורדתי. פחדתי ללכת בלי כובע ברחוב. לא רוצה שזה ישמע מונולוג של יוצא בשאלה. לא היה לי רע בישיבה, לא היה לי רע עם הלבוש, אבל התחלתי לפתח חשק לגוונים.
"עם כל בגד שלבשתי, חשבתי פעמיים: זה ירגיז את אמא? האם אני עושה לה בושות? זה היה עניין אישי של ביטוי עצמי. בשבת עוד הייתי הולך עם שטריימל ומעיל 'זברה' מפוספס, אבל כשהבנתי שאני לא רואה את עצמי מתחתן עם מישהי מהשכונה (מאה שערים), גם זה ירד. זה סוג של תהליך איטי. עברתי ללבוש חסידי מודרני, וכל העולם דיבר על זה. 80 עיניים ננעצו בי בכל פעם שיצאתי מהבית, אבל אחרי שבועיים זה עבר".
מאה שערים פינת "כיכר המדינה"
מאז, אברהם לא הסתכל אחור, והנישואין עם פייגי השלימו את המהפך האופנתי. "היא הפכה לי את כל המלתחה ב-180 מעלות. היא הסטייליסטית האישית שלי, והיום אין מצב שאני הולך לקניות בלעדיה. היא גרמה לי להעז ונסות דברים שתמיד רציתי, אבל חששתי מאיך זה יתקבל. למשל, כשהייתי באומן בראש השנה רכשתי כובע קסקט. שם זה מאוד סביר, כולם מסתובבים עם זה. כשחזרתי לישראל, הייתה שבת מאוד קרה, ופייגי הציעה לי ללכת פשוט עם הכובע".
מאז הפך הקסקט לסמל, וזר שאיננו בן המגזר החרדי-חסידי, לא יבין את גודל התפנית. גם התגובות לא איחרו לבוא. "אמרו, הנה הוא חוזר בשאלה, הכובע זה עוד שלב. ואלה אגב התגובות שמקבל כל מי שעובר מלבוש חרדי-שמרני למראה מעודכן. היום זה כבר לא מפריע לי. אני יכול להסתובב עם מעיל אפור או נעליים בגוון קאמל, ולא אכפת לי מה יגידו... הלכתי עם מוקסינים במאה שערים, ואחד האנשים היותר מוכרים בשכונה זרק לעברי: 'שכחת להוריד את הנעלים מיום כיפור?' זה קשה להם, אין ספק, אבל הם עוד יתרגלו".
אברהם ממש לא לבד. יותר ויותר גברים חרדים, מקפידים להציג מראה שרחוק מאוד מהדימויים הסטראוטיפיים של החליפות הסינטטיות העלובות ושקית הניילון. הסברובסקי מהחפתים ושובל הריח מהאפטר-שייב היוקרתי, הופכים להיות "הבון-טון" שחודר בלא מעט קבוצות במגזר.
תן לי "סופר סלים פיט"
תת-זרם בתוך החברה הליטאית, המכונה סלבודקא, "קידש" כבר בתחילת המאה הקודמת את המראה המכובד של הג'נטלמן האירופי. מבט בתמונות ישנות של ישיבות בליטא - אך גם בישראל של ראשית קום המדינה - יגלה בחורים במראה "מטורזן" עם כובעי פנמה, ולוק שמזכיר יותר את הסדרה "אימפריית הטיילת", ופחות את הדימוי החרדי "הקלאסי".
כעת, לאחר שנים של שקיעה והסתגרות, מנשבות רוחות חדשות במגזר השמרני, המתבטאות
מוטי סורוצקין, בעליה הגאים של "האט בוקס", אחת החנויות המושכות את הפאשיניסטים בני המגזר (לצד לא מעט פרצופים מוכרים בציבוריות הישראלית), מספר על בחור ישיבות שדורשים חולצות "סופר סלים פיט" המציגות גזרה צמודה-צמודה, וכמה שפחות בד - יותר טוב. "70% מהבחורים שמגיעים אלי הם מחברון או פוניביז'", הוא מונה את הישיבות היוקרתיות במגזר. "הם דורשים את זה".
לראשי הישיבות, שרבים מהם נמצאים בקשר עם סורוצקין, המארגן לתלמידיהם הנחות והטבות כ"חברי מועדון", לא ממש חשוב ה"צמוד-צמוד" הזה, כל עוד הצבעים נעים בסקאלה המותרת (והשמרנית) שבין השחור-אפור-כחול. "המקום היחיד שבחור ישיבה מרשה לעצמו יותר, זה עם הגרביים. שם זה כל צבעי הקשת - ובעיצובים הכי שובבים שיש. זה סוג של קריצה אישית כזאת. גם בעניבות יש מרחב יותר גדול בצבעים ובסגנונות, והכל הולך. בתנאי שהחליפות יהיו בגוונים שמרניים".
סורוצקין, שמפעיל חנויות בציר ירושלים ובני ברק, מספר כי מי שלרוב רוכש את הפריטים המעט יותר "מאתגרים" לעין החרדית, הם דווקא חבר'ה אמריקאים, המגיעים לישראל לתקופת לימודים בישיבות: "הם מכירים אותי ואת הרשת מארה"ב, ובאים מראש עם מה שהם רוצים בדיוק. מי שעוד מעניין אותם הפריטים המיוחדים יותר, הם חרדים ישראלים שאינם אברכים. 'חרדים מודרנים' עם טעם טוב, שמחפשים את המיוחד והשונה - ומוצאים אותו פה".
"סטריט סטייל" בניחוח אמריקאי
"המיוחד והשונה", אם התעניינתם, מתמקד בימים אלה במגבעת: הכובעים החדשים של הפאשניסט החרדי הם, בחלקם הגדול, תוצרת המותג "פייר קארדן", ואלה מגיעים גם בגזרות לא צפויות: שוליים צרים, צבעוניוּת לא שגרתית, נוצות, סרטים ומה לא: "הם רואים את הבחורים האמריקאים שמסתובבים בירושלים עם מראה שונה ומאוד מעודכן, ובאים אלי ורוצים גם כזה".
דוד שטרן, אב לשניים העובד בהייטק, שירת במסגרת שח"ר (שלוב חרדים בצה"ל) ביחידה היוקרתית
"הכל חייב להיות מאוד איכותי", הוא אומר. "פעם הייתי הולך שבי אחרי מותגים, ומוציא מאות שקלים על בגדים ונעליים. היום אני מקפיד בעיקר על איכות, ופחות על הלייבל".
שטרן אומנם משתדל שלא "לחצות את הקווים" בלבוש המגזרי, אך הוא בהחלט מוכן לצעוד עליהם (עם כובע בגוון כחול, לדוגמה). "יש מקומות שאני מאתגר את המראה הזה יותר: סוודרים, צעיפים בסגנון ברברי, לעין החרדית זה ישר בולט. חילוני לא בהכרח ישים לב לניואנסים האלה".
גם שטרן וגם אברהם מציינים כי גברים חרדים "מרשים לעצמם" להתפרע אופנתית בעיקר כשהם יוצאים לחו"ל, וכשהם רחוקים מעינו של "האח הגדול" - הביטוי האישי חוגג באין מפריע. "הייתה תקופה שהייתה לי מלתחה שלמה לחו"ל", מודה אברהם. "למי שפחות מעז ממני בחבר'ה, זה ככה. יש להם בגדים שהם קונים במיוחד לשם", בעוד ששטרן מוסיף: "ברומא נהג כרומאי, לא?"
אדמו"ר האופנה
את ההשראה שטרן מקבל בחו"ל, אבל לפאשניסטים החרדים יש גם דמות לחיקוי: "רבי טיילור". הוא רב, בלוגר, פאשניסט בינלאומי, שגייסות של ישיבע-בוחר'ס אמריקאים (וגם לא מעט חרדים ישראלים) עוקבים אחריו באדיקות.
בשיחה מניו-יורק מתגלה הרב יוסל טיפנברון כמודל הקיצוני ביותר של השינוי הקוסמטי שעוברים גברים חרדים. טיפנברון, שכמו כל חבד"ניק טוב למד רבנות ונסע לשליחות בסינגפור, לא יכול היה להשאיר את האהבה לבגדים מאחור.
הוא התחיל בעיצוב שמלות ערב לנשים, בסגנון צנוע כמובן - ואז החליט לחקות את אלכסנדר מקווין ולעשות התמחות ברחוב החליפות הכי נחשב בעולם, "סביל רו". הרב טיפנברון גם השתחל לרשימת המתלבשים הטובים ביותר של מגזיני אופנה נחשבים ( "GQ" הבריטי, למשל).
טיפנברון מספר שהתאהב בעולם החייטות. הוא למד את האמנות הנכחדת של ייצור חליפות חייטות מותאמות, עד לכתף השמוטה והעמידה הכפופה של הלקוח, דיוק שבעידן ה"זארה" ורשתות האקספרס אין לו כמעט מקום. הרבי תפר בכל מקום, גם בשדה התעופה בין טיסות, ועוברי האורח הגיבו לתופעה בחיוך.
"בגדים יפים דורשים הרבה עבודה, זמן ומאמץ. זו אמנות, תהליך שלומדים אותו כל הזמן. לוקח לי שלושה חודשים ומאה שעות עבודה כדי לייצר חליפה, אז אין פלא שמחירה עומד על 5,000 דולר. מצד שני, הן מחזיקות מעמד שנים, ואף פעם לא יוצאות מהאופנה. כל שצריך זה רק ללמוד לעשות מיקס אנד מאץ'".
ואיפה הרב שבך משתלב בכל זה?
"זה היה מאתגר ולא פשוט להחליט להתמסר לחלום; להפוך לשם בעולם האופנה והחייטות בסביבה לא יהודית. אבל אני חושב שזה גם הרבה קידוש השם. אנשים מאוד מעריכים את מה שאני עושה. את זה שאני לא מוותר על החלומות שלי, וגם לא על האמונות שלי. אני חלק מהקהילה הדתית. אני גם רב וגם חייט, וזה מה שהבלוג שלי משקף. ואני מאוד שמח שחרדים ואנשים בכלל, לוקחים ממנו השראה".
