"יום האם": סיפורי סבתא
במקום לפרוש לפנסיה, הבמאי הוותיק גארי מרשל מתעקש להמשיך ליצור קומדיות אנסמבל רגשניות ושגרתיות ברוח חגי אמריקה. כזה הוא גם "יום האם" בכיכובן של ג'ניפר אניסטון, ג'וליה רוברטס וקייט הדסון, שמובילות כמה סיפורים מופרכים שלא ממש נפגשים עם הדמויות או הצופים
בנובמבר השנה גארי מרשל יהיה בן 82. העובדה שהבמאי של "אישה יפה" (1990) כבר הגיע לגיל המכובד ועדיין ממשיך לעבוד יכולה להיתפס כחיובית. הוא, כמובן, אינו הבמאי היחידי שנותר פעיל בעשור התשיעי לחייו. ז'אן לוק גודאר, קלינט איסטווד, אלחנדרו חודרובסקי, ופרדריק וייזמן הם כמה דוגמאות ליוצרים שנותרו רלוונטיים. במקרה של מרשל קשה להאמין שהתרבות האנושית הייתה ניזוקה לו הקריירה שלו כבמאי (הוא גם מפיק ושחקן) הייתה מסתיימת לפני רבע מאה.
מאז תחילת העשור הנוכחי מרשל נמצא בפרויקט השמדה שיטתי של החגים האמריקאיים. בראשית היה "יום האהבה" (2010), לאחריו "סילבסטר בניו יורק" (2011) וכעת "יום האם" ("Mother's Day"). המתכונת בכל שלושת הסרטים זהה: קומדיית אנסמבל שכל תכליתה היא לחבר באופן מאולץ מספר רב ככול האפשר של סיפורים מסביב למועד המוזכר בשם הסרט. הסיפורים מצטלבים בדרכים צפויות, כאשר הבעיות של הדמויות בקו עלילתי אחד זוכות לפיתרון במפגש עם קו עלילתי אחר.
יהיה זה מעליב לחשוב על סרטי אנסמבל כמו "תמונות קצרות" או "מגנוליה" כמקור ראוי להשוואה. בסרטים אלו יש מלאכת מחשבת של בימוי ותסריט מורכב המעלה ומפתח תמות באמצעות מעברים בין קווים עלילתיים. בסרטיו של מרשל, לעומת זאת, המטרה אינה מורכבות מצטברת אלא הסחת דעת. בבופה הגדוש והירוד של דמויות ומצבים אותם הוא מציע הוא סומך על הציפייה של הקהל למעבר לקו עלילתי אחר בתקווה, שלעולם אינה מתגשמת, שהוא יהיה מוצלח יותר.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע:
הסיפורים בסרט נהגו על ידי ארבעה אנשים ונכתבו על ידי שלושה. בפועל, כך נראה, היה זה מחשב עם תוכנת מחולל תסריטי קומדיות טלוויזיוניות מיושנות שעיצב את הדמויות כקלישאות, ואת המהלכים הצפויים. מרשל, יש לזכור, היה בשנות ה-70 וראשית ה-80 יוצר מרכזי בקומדיות טלוויזיוניות עם סדרות כמו "לאוורן ושירלי" ו"מורק ומינדי". ההומור "ביום האם" משקף את הסטנדרטים דאז, ולא, למשל, כל מה שקרה מאז בקומדיות הטלוויזיוניות. די מוזר לשלם כסף עבור כרטיס קולנוע כדי לקבל משהו שגם בטלוויזיה כבר מזמן לא מוכנים לשדר.
אלו קווים עלילתיים מסעירים תוקפים את נושא יום האם? הסרט מתחיל עם סנדי הגרושה (ג'ניפר אניסטון) שמקווה שהגרוש שלה הנרי (טימותי אוליפנט) יחזור אליה. לא רק שהיא מגלה שהוא התחתן עם חתיכה צעירה בשם טינה (שיי מיטצ'ל), הקנאה מתעצמת כאשר ילדיה של סנדי מתחילים לראות בטינה סוג של אם.
ברדלי (ג'ייסון סודיקיס) הוא אלמן המתקשה להתאושש ממות אשתו (ג'ניפר גארנר) במהלך שירותה הצבאי. תפקידי ההורות לנערות מאתגרים אותו (הוא מנסה להסוות בעתה כאשר בתו זקוקה לטמפונים). קל לנחש כיצד ימצא פיתרון למצבו ועם איזו דמות.
מירנדה (ג'וליה רוברטס בפאה מזעזעת בצבע כתום) היא טייקונית של ערוצי קניות המוכרת את מרכולתה המפוקפקת לכבוד החג המתקרב. אין לה ילדים. מצד שני, יש את הדמות של קריסטין (בריט רוברטסון) שמחפשת אחר האם שמסרה אותה לאימוץ בינקותה. עד שהיא לא תמצא אותה היא מתקשה להתחתן עם החבר שלה סטנדאפיסט בריטי בשם זאק (ג'ק וייטהול).
רוברטס, המזוהה עם הצלחתו הגדולה של מארשל ב"אישה יפה", זוכה כאן לסצנה עם הקטור אליזונדו (מי ששיחק את תפקיד מנהל המלון האבהי הפורש חסותו על הזונה בגילומה של רוברטס). המפגש יכול היה להיות רגע חביב של נוסטלגיה, אלמלא העובדה שמרשל כבר השתמש לא פעם בטריק הזה.
גרועים מכל אלו הם האלמנטים המיושנים בבדיחות שאותם הסרט מציג. הדבר בולט במיוחד בסיפור ההורים הלא מפותחים המבקרים את בנותיהן. מעבר לסטריאוטיפים הבוטים, אלו מעמדים קומיים שמדגישים לא רק את עולם הערכים השמרני של ההורים, אלא את זה של יוצרי הסרט.
"יום האם" (ארצות הברית) - במאי: גארי מרשל, שחקנים ראשיים: ג'ניפר אניסטון, קייט הדסון, ג'וליה רוברטס, ג'ייסון סודיקיס, בריט רוברטסון, שיי מיטצ'ל. אורך הסרט: 118.
