מיהו יהודי?
מעניין כמה מאיתנו לא היינו יושבים לשולחן ראש השנה או סדר הפסח, אם המתגיירים של אברהם ושרה היו מתייצבים לפני בתי הדין לגיור של מדינת ישראל
הרבה טעמים נתנו לקריאה של מגילת רות בחג השבועות. אחד הבולטים הוא ההכרעה של הגיבורה להסתפח אל עם ישראל, במהלך אישי המזכיר את קבלת התורה על ידי העם כולו. ברוח זו, ניתן להבין את קריאת המגילה כתזכורת פשוטה למעמד מתן תורה. דרך אחרת להבין את הקריאה במגילה בעיצומו של החג היא לראות בה אזהרה מפני פרשנות מוטעית של אותו המעמד. בתרבות דתית ולאומית, הנשענת על רגע מכונן של ברית בין אלוהים לבין העם, מתפתחים באופן טבעי קולות פרטיקולריים ובדלניים, המציעים שהברית שייכת לניצבים בתחתית ההר ולצאצאיהם בלבד. הבחירה להקדים לפסוקי התורה המתארים את מעמד הר סיני את המגילה המספרת שאם מלכות בית דוד היא אלמנה מואבייה, נועדה אולי להעביר מסר חשוב על מוטת היריעות של האוהל היהודי ורוחב פתחיו.
עוד בערוץ הדעות:
ממעמד הר סיני למעמד מדשאות קמפ דייויד
במובן זה, מגילת רות היא אחד מסיפורי המקרא הרלוונטיים ביותר למציאות החיים היהודית בעת החדשה. תהליכי החילון המואצים שחוו הקהילות היהודיות, העובדה שהרוב המכריע של יהודי העולם חיים בחברות דמוקרטיות ומערביות, וכמובן - הקמתה של מדינת ישראל לאחר השואה, יצרו מציאות חיים יהודית חסרת תקדים. 70 שנים לאחר השואה והקמת המדינה מתבררת העובדה שנישואים של יהודים עם בני זוג לא יהודים היא תופעת ייסוד במציאות החיים היהודית המודרנית. מבלי לפטור את ההורה היהודי, אשת החינוך בבית הספר, המדריך במחנה הקיץ, הרבה בבית הכנסת והמנהיג היהודי הקהילתי מאחריותם להעמיק את החינוך היהודי ולטפח זהות יהודית חזקה ומשמעותית, חלקים משמעותיים מן הדור הצעיר של יהודי העולם עדין יבנו את חייהם עם בני זוג שאינם יהודים. בין אם מדובר בשלושים אחוזים, בחמישים או בשבעים - המספרים דרמטיים.
בניגוד לדעת רבים הסוגיה אינה רלוונטית רק ליהודי התפוצות. בישראל חיים כיום 400 אלף יהודים שאינם מוכרים ככאלה על פי ההלכה. בצד ציבור גדול זה ישנם גם יותר מ-2,000 אזרחים ישראלים יהודים שנישאים מדי שנה לבני זוג זרים, שרובם המכריע אינו יהודי. לכך יש להוסיף את העובדה שלאלפי משפחות ישראליות ישנם ילדים ונכדים מעבר לים. הסיכוי כי בעתיד יבנו את חייהם עם בני זוג שאינם יהודים, רחוק מלהיות מבוטל. מעבר לממדים הדמוגרפיים, התפקיד המרכזי שמשחקת מדינת ישראל בחיים היהודיים בכל רחבי העולם, הופכים את המתרחש בקהילות היהודיות בתפוצות גם לעניין ולאינטרס ישראלי. 7 העשורים של העצמאות הישראלית הוכיחו כי הציונות הציעה את המענה הטוב ביותר לקיום היהודי בעידן המודרני, אולם באותה העת הם גם הוכיחו שיהדות התפוצות אינה עתידה להיעלם.
בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות השפעה הדדית לא מבוטלת. שאלת הנישואין הבין דתיים, מדיניות הגיור וההגדרה לשאלה "מיהו יהודי" מקבלות אמנם ביטוי שונה בתפוצות ובמדינת ישראל, אולם במידה רבה כולנו באותה הסירה שבה מתחולל כיום קרב איתנים. בצד אחד של הסירה ניצבים אלו שמבקשים לקבוע הגדרות ברורות ונוקשות למי רשאי לעלות על הסיפון. בצד השני - אלו המבינים כי בצד חיזוק הזהות היהודית בישראל ובתפוצות שיצר את שערי היציאה חייבים להרחיב את שערי הכניסה; מן העבר האחד - נעמי ובועז האומר לרות: "יְשַׁלֵּם יי פָּעֳלֵךְ; וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה, מֵעִם יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת-כְּנָפָיו" (רות, ב יב). מן הצד השני – הגואל, קרוב משפחתה של נעמי, המסרב לשאת את רות ואומר: "לֹא אוּכַל לגאול לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת-נַחֲלָתִי" (שם ד ו).
הקרב על דמותה הכוללת של היהדות במאה ה-21
בדור שלנו קיימת עדין הבחנה בין אלו המכירים ביהדותו של אדם גם אם רק אביו יהודי (לדוגמה: התנועה הרפורמית בארה"ב) לבין אלו שפועלים לגיבוש מדיניות גיור מתונה מאוד, מקרבת ומקלה. בפרספקטיבה היסטורית, אלו גם אלו, שייכים לאותו מחנה ערכי ורעיוני המודע לכך שיש להרחיב את גבולותיו של העם היהודי ולאפשר לכמות גדולה ככל הניתן של אנשים בעלי מוצא יהודי ואחרים לקשור את גורלם באופן פעיל ואמיתי עם העם שלנו. למול המחנה הזה מתייצב במלוא כוחו המחנה הנגדי שמבקש לבצר את החומות של ההגדרות המצמצמות ולהגיף גם את מעט השערים שקיימים בהן. רבניו ופרנסיו של אותו מחנה מרבים להתריע מפני "השואה השנייה" של ההתבוללות אך באותה נשימה עסוקים בלהדוף מאות אלפי יהודים אם לא מיליונים מחוץ ל-"גבולות הלגיטימיים" של העם היהודי.
המאבק הרעיוני והפוליטי בסוגיית "מיהו יהודי" גורלי וחשוב כשלעצמו, אך באותה הנשימה הוא גם נייר הלקמוס על דמותה הכוללת של היהדות במאה ה-21. יהדות מסתגרת, אתנוצנטרית, קלריקאלית ומצויה בעימות מתמיד עם העולם החיצוני או יהדות דינאמית ומכילה המצויה בשיח פורה עם העולם שמסביבה. למרות המאבקים הפוליטיים בשאלות של דת ומדינה וסירוב של רוב הכוחות האורתודוכסים המתונים להכיר בכך, קו הגבול אינו חוצץ בין הזרמים השונים ביהדות או בין מדינת ישראל לתפוצות, אלא בין ממשיכי דרכו של הלל, שאמר לאותו אדם שבקש להתגייר בעמדו על רגל אחת: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך - ומכאן לך ולמד", לבין שמאי שדחף אותו אל מחוץ לבית המדרש.
בפרשת השנייה של התורה, שאת קבלתה אנו חוגגים בשבועות, מופיעים לראשונה הוריו של העם היהודי, אברהם ושרה. פסוקי הפרשה מספרים שבצאתם למסע לארץ כנען, הם לקחו עמם את ה"נפש אשר עשו" (בראשית יב ה). בעלי המדרש הציעו שאין המדובר על העבדים והשפחות ששרתו אותם, אלא על האנשים שהם גיירו בדרך לארץ המובטחת. בניגוד לאתוס המוכר שכולנו צאצאים ישירים של הזוג היהודי הראשון, מציע המדרש שמרגע ההתחלה היו בעם ישראל גרי צדק. מעניין כמה מאיתנו לא היינו יושבים לשולחן ראש השנה או סדר הפסח, אם המתגיירים של אברהם ושרה היו מתייצבים לפני בתי הדין לגיור של מדינת ישראל. עצוב לחשוב כמה צאצאי יהודים "השבים משדה מואב" יאבדו לנו אם ניתן לגואל המתעלם ולא לבועז לקבוע בעבורנו "מיהו יהודי".
עו"ד הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל
לפנייה לכתב/ת 
