תירוץ לא לשלם שעות נוספות: 'זו משרת אמון'

במשך שלוש שנים נשללו זכויות שכר וגמל מעובד ברשת הציוד המשרדי "תרבוטון". בית הדין דחה את הנימוק של החברה, וחייב אותה ב-100 אלף ש'

עו"ד ירון אלירםפורסם: 16.06.16 , 19:24

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שרשת החנויות לציוד משרדי "תרבוטון" תשלם לעובד לשעבר כ-100 אלף שקל, מכיוון שסירבה להפריש עבורו כספים לקופת גמל ולא שילמה לו שעות נוספות. השופטת נטע רות דחתה את טענת החברה, שלפיה נהגה כך משום שהוא הועסק במשרת אמון אישי.

התובע החל לעבוד ב"תרבוטון" באוגוסט 2011 כמנהל חנות. הוא קיבל שכר גלובלי של כ-9,000 שקל בחודש ולא שולמו לו שעות נוספות. לדבריו, בתקופות של לחץ הוא עבד מעבר לשעות הסגירה לצורך ארגון וסידור סחורה, ובממוצע כ-50 שעות נוספות מדי חודש. לטענתו בכל תקופת עבודתו לא הופרשו עבורו כספים לקופת גמל כמתחייב בחוק. הוא פנה למעסיקתו בעניין אך נדחה בתירוצים שונים.

תביעה

לקה באירוע מוחי בפגישה עם המנכ"ל

מערכת PsakDin

מנהל מחסן בסניף "המשקם" זכה למחמאה מהבוס שגרמה לו להתרגשות קיצונית. בית הדין חייב את הביטוח הלאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה

תביעה: לקה באירוע מוחי בפגישה עם המנכ"ל

בנסיבות אלה הוא החליט להתפטר בינואר 2014, ובתביעה שהגיש דרש פיצויי פיטורים ותשלום על השעות הנוספות.

מנגד טענה הרשת שעל העובד לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה שכן הוא הועסק בתפקיד ניהולי הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי. לדבריה, התובע היה מנהל חנות, קיבל שכר גבוה והיו לו סמכויות נרחבות. עוד נטען כי התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים שכן עזב מרצונו.

אלא שהשופטת נטע רות הבהירה כי יש לפרש את החריגים שבחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום, "כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק".

היא קיבלה את גרסת העובד שלפיה היקף סמכויותיו היה מצומצם. לדבריה, גם אם הוא עסק בביצוע הזמנות עבור החנות, כגרסת הרשת, הדבר לא מלמד על תפקיד ניהולי או "משרה מיוחדת של אמון אישי" המוציאים אותו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.

השופטת רות הוסיפה כי לא הוכח שהעובד היה שותף בגיבוש המדיניות הניהולית והעסקית של הרשת. גם בעובדה שהוא לא החתים כרטיס נוכחות אין כדי ללמד שחל עליו החריג שבחוק מכיוון שהוא לא נדרש לעשות כן. בהתאם לכך נפסקו לטובתו 65,682 שקל עבור עבודה בשעות נוספות.

כמו כן התקבלה גם טענת העובד בעניין נסיבות התפטרותו. השופטת קבעה שעל פי חומר הראיות, הרשת לא ביצעה עבורו הפרשות לקופת גמל במהלך כל תקופת העסקתו על אף פניותיו. היא ציינה שעדותו של מנהל הרשת שלפיה החברה נקלעה למצב קשה ולכן לא הופקדו הכספים בקופה הייתה הראייה הטובה ביותר לכך שהעובד נאלץ להתפטר לאחר שנוכח שמעסיקתו אינה עומדת בהבטחותיה.

בפסק הדין כתבה השופטת שמדובר בנסיבות בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, וקבעה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. בסיכומו של דבר נפסקו לטובת העובד כ-100 אלף שקל עבור פיצויי פיטורים, שעות נוספות וזכויות סוציאליות שלא שולמו לו. הרשת חויבה בנוסף בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.