לאלימות אין פנים, מעמד או מגזר

בשנים האחרונות, נדמה כי "עלינו כיתה" ביחס החברה הישראלית לנושא האלימות בתוך המשפחה בכלל, ואלימות כלפי נשים בפרט. הקושי העומד בפני אישה אמיצה המנסה למצוא את דרכה החוצה ממעגל האלימות הוא עצום, ונדמה כי האמפתיה לכך בחברה היא רבה. עם זאת, עדיין רובנו מתקשים להביט בפניו של הגבר האלים.

עוד בערוץ הדעות:

אוונטי פופוליסט

תשאירו את התושבים מחוץ לוויכוח הפוליטי

ככה נעבור את הקיץ בביטחה

החוק לסימון עמותות שהשלטון לא אוהב

אנו מחפשים דפוס, מאפיינים וקריטריונים ברורים שיסייעו לנו לצייר את דמותו של הגבר המכה; אזור מגורים - פריפריה או מרכז, שיוך אתני, רמת השכלה, שיוך למגזר, מעמד כלכלי או אף מראה חיצוני. כך, דרך יצירת הפרופיל, קל לנו יותר להרחיק את האלימות מאיתנו ולקבוע למי יש ולמי אין פוטנציאל להיות אלים. קשה לנו הידיעה שלאלימות אין צורה ברורה. אולם האלימות הפנימית, הביתית, מקיפה אותנו בכל עת. אין לה צבע, אין לה הגדרה, ואין לה פנים.

גבר מכה - הוא גבר מכה. הוא נמצא בכל בית, בכל משרד, בכל עבודה וכן, בכל מגזר. אין זה נכון לומר שבמגזר הדתי סטטיסטית קיימת יותר אלימות כלפי נשים, כמו שלא נכון לומר שרמת האלימות באוכלוסיה הדתית-חרדית נמוכה לעומת האוכלוסייה הכללית. האלימות שם, קיימת ובועטת כפי שהיא מתרחשת לצערנו, גם בבתים המצטיירים לנו - (לכאורה) כנורמטיביים ביותר.

מטבע הדברים, למגזר הדתי-חרדי יש את המאפיינים הייחודיים לו. אופייה המיוחד של הקהילה החרדית, מעמיד בפני אישה הסובלת מאלימות משוכות רבות יותר, מגביה בפניה את החומות ומקשה עליה את ההשתחררות מכבליו של בעלה המכה. למגזר הדתי-חרדי יש קודים סגורים ונורמות אחרות מזה של המגזר הכללי, ולכן ההתמודדות עם אלימות במשפחה צריכה להיעשות בהתאמה ותוך התחשבות מלאה במאפייני הקהילה. בפני אישה הסובלת מאלימות מבעלה עומדים קשיים קהילתיים מעבר לאלימות המילולית, הפיזית, הכלכלית והמינית אותה היא סופגת.

חרם של הקהילה, נידוי, פגיעה בחינוך הילדים ויתרה מכך – פגיעה בשידוך של הילדים, הם רק חלק מהקשיים העומדים לנגד עיניה. קשיים אשר עשויים לגרום לה לסגת מתהליך ההיפרדות מבן הזוג האלים, ולהשאיר אותה כאובה בעולמה המפחיד. אם לאישה חילונית הסובלת מאלימות נדרשים אומץ ותעצומות נפש בל יתוארו כדי לעשות צעד אחד לכיוון השחרור, תארו לעצמכם מה צריכה לעבור אישה שכזו, מקהילה קטנה וסגורה הרבה יותר?

בערב פסח השנה, התקשרה אישה חרדית מאזור ירושלים למשטרה וזעקה שיגיעו להצילה מפני בעלה המכה. קריאה לכוחות הביטחון הוא צעד המצופה מכל אדם העומד בפני סכנה, אם כי לא בכל מגזר בהכרח. הניידת הגיעה לפתח הבית, ומשהבינו השכנים את סיבת הגעתה, הם נעמדו כחוצץ פיזי בין השוטרים ובין הבעל. הגברים הגנו על הבעל המכה, הצליחו להבריח אותו מהמקום ולהותיר את השוטרים חסרי אונים. לסיום אף הפכו את הניידת במקום. זהו כוחה של הקהילה, התגייסות חברתית מלאה - לטוב ולרע. ומה על אותה האישה?

אמנם בקהילה הדתית-חרדית לא נהוג לדבר 'בחוץ' על עניינים של בית, אך בתהליך איטי, ארוך ומתמשך, המודעות מחלחלת. בעבר, למקלטי "בת-מלך", עמותה המספקת מקלט לנשים מוכות ולילדיהן במגזר הדתי והחרדי, הגיעו נשים מבוגרות יותר. נשים, אשר ספגו את ההשפלה והסבל שנים רבות עד שגדלו הילדים, עד שהובטח להם השידוך והעתיד. כיום, מקלטי העמותה מלאים עד אפס מקום בנשים צעירות ובילדיהן הזאטוטים. לעיתים הן אף מגיעות בהריון או ישירות מחדר הלידה.

ברור כי החברה הדתית-חרדית, על מעלותיה הרבות, עודנה פטריארכית וקולו של הגבר נשמע יותר. קיימת בה אלימות, כפי שהיא מתקיימת בכל סוגי הבתים בישראל, תופעה שאנו נלחמים כדי להוקיע מהשורש. לא נסיט מבט מהתופעה אלא להיפך, נביט בה ישירות ונאבק בה. מאידך, נספק את המענה המותאם למורכבות העדינה הקיימת בחברה. נשים דתיות הבורחות מבתיהן ומגיעות לפתח המקלט, יגיעו עם 6-9 ילדים - נקלוט את כולם ונספק השכלה ותמיכה מתאימים. נסייע להן לעמוד על רגליהן, לצאת לדרך עצמאית, חופשית מבלי לוותר על השייכות הדתית. נלווה אותן משפטית, כלכלית ונפשית. יש מענה לנשים הללו, יש מי שמבין ומחבק אותן, ויודע עד כמה הן אמיצות.

אל תצבעו את האלימות בפנים של מגזר, מעמד או אזור מגורים. האלימות סביבכם בכל מקום, הכירו בה, הישירו אליה מבט והילחמו בה.

עו"ד צילית יעקובסון, יו"ר עמותת בת-מלך המספקת מקלט לנשים מוכות בציבור הדתי חרדי.