סגפנות מינית, תקנות סודיות: מה קורה בחסידות גור?
מותה הטראגי של אסתי וינשטיין, והספר שהשאירה כצוואה - פתחו תיבת פנדורה על חסידות גור. פרישות מינית קיצונית, שליטה מוחלטת בחיי הפרט, כדורים פסיכיאטריים - וחיים כפולים. חסידים וחסידים לשעבר מנסים לשפוך אור על המתרחש בחצר החסידות הגדולה והחזקה בישראל: "גם אם יקומו 500 נשים ויתאבדו מול העיניים שלהם, לא תהיה הכרה בעוול"
שר הבריאות, יעקב ליצמן, הוכתר זה מכבר כ"מאמי הלאומית". הוא זוכה לתשבחות מראשי מערכת הבריאות בישראל, ולפופולאריות נוסקת בעקבות הנגשת הגראס הרפואי. אפילו פאב כבר יש על שמו. אך מה באמת יודעים ישראלים על החצר שממנה מגיע אחד האנשים החזקים בפוליטיקה כיום, מי שמשמש כשליחו של האדמו"ר מגור בכנסת ישראל? כאן הופכים העניינים למעומעמים הרבה יותר.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
סיפורה של אסתי וינשטיין, חסידת גור לשעבר שלטענתה נותקה בכוח מבנותיה, לא מפסיק להכות גלים במגזר החרדי. וינשטיין שהלווייתה תתקיים היום (ג'), השתייכה לחצר חסידות גור, והספר שכתבה ועלה לרשת לאחר מותה – ניער את החברה החרדית, טלטל אותה, ועורר דרישה נוקבת לחשבון נפש סביב היחס ליוצאים בשאלה במגזר - לצד ויכוח פנים-מגזרי סביב מה שקורה בחסידות הזו.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "חיי אמא שוויתרה על התינוקות שלה": אסתי וינשטיין כתבה - ובכתה
- רבני ארה"ב: הממסד הדתי מתעמר במתגיירים
- לראשונה מאז השואה: תנועת נוער בוורשה
תיבת פנדורה שלמה נפתחה מעל גור - החסידות הגדולה בישראל, וללא ספק החזקה בארץ – וממנה עולים סיפורים קשים על המתרחש בחצר: על סגפנות ופרישות מינית קיצונית, שליטה ביד רמה באנשי החצר עד לפרטים הקטנים שבחייהם, כדורים פסיכיאטריים - ובעיקר הרבה צער.
תכירו: "חברת הקדושה"
גילוי נאות: עד גיל 11 למדתי במוסד המשתייך לחסידות גור, ובין חברותיי הקרובות ניתן למנות נשים המשתייכות לחסידות זו. אך כשניסיתי לשוחח עימן על הסוגיות המורכבות שהעלתה הטרגדיה של וינשטיין, נתקלתי בעיקר בשתיקה רועמת מעברו השני של הקו.
אלה שהסכימו לדבר, ברובן, לא הסכימו שאצטט אותן בשמן. הפחד היה מוחשי, והאמירה "לא רוצים להסתבך" חזרה על עצמה שוב ושוב.
"כשקמה החברה החרדית במדינת ישראל אחרי השואה", מסבירה לי מ', חסידת גור ירושלמית, "התפתחה החברה החרדית בשני מודלים. הרציונל הליטאי מדבר על 'חברת לומדים', אבל ברציונל הגוראי-חסידי התפתחה 'חברת קדושה'. הקדושה שבה גור מתמקדת, היא קדושה שבין אדם לאשתו, בתוספת הרבה מאוד סייגים וחומרות שהם מעבר למה שההלכה מבקשת".
"המדריך" מנחה את הזוג, ומדווח על כל חריגה
"הסייגים והחומרות" שעליהם מדברת מ' מכונים "תקנות" (תאקונעס). "למשל, אם ההלכה דורשת מבני זוג
להתנהל בריחוק שבועיים בחודש, חסידות גור מנחילה את זה לכל החיים, בכל מצב: שלא להעביר חפצים ישירות מיד ליד, שלא לשבת על אותו כיסא".
עוד בתקנות: הגבלה מחמירה של מספר הפעמים שבהן מותר לקיים יחסי אישות בחודש (פעמיים בלבד); איסור על מגע כלשהו בין הבעל לאישה (כולל מגע של חיבה); תקופת פרישות ארוכה מאוד אחרי כל לידת ילד, ואף הקפדה שלא לקרוא לנשים בשמן הפרטי. את התקנות לא ניתן למצוא במסמך רשמי של החסידות, במכוון. הן נלחשות מה"מדריך" לאוזנם של הזוג הצעיר לפני החתונה ולאחריה.
מ' טוענת כי רק 30% אחוז מבני החסידות שומרים את התקנות ככתבם וכלשונם. "ההנהגות האלו הן המיינסטרים בגור, כאשר ידוע לכולם שאולי 30% מקיימים אותן באופן מלא - והשאר נמצאים איפשהו באמצע. כשצעירים יותר זה נתון יותר לפיקוח".
הפיקוח שאליו מתכוונת מ' מגיע בדמותם של "מדריכים" המנחים את הזוג בדרכי ההתנהלות "הנאותה" בתקנות החסידיות, בשעה שכל חריגה של אחד מבני הזוג - מדווחת ומטופלת באמצעות המדריך. למעשה, כל התקשורת בין בני הזוג בתקופה הראשונה של חיי הנישואין מתנהלת באמצעות אותו "מדריך" שמנחה את הצדדים כיצד לנהוג, ואיך להגיב לכל בקשה או פנייה.
"סבל אנושי"
א', חסיד גור המתגורר באשדוד, אינו מסכים עם מ' לגבי מידת השכיחות של "התקנות" ויישומן. לדבריו, "זה לא רק 30% מכלל החסידים, אלא הרבה יותר. אבל בסופו של דבר, זה הכל הערכות. אף אחד לא יודע מה קורה בתוך הבית. כלפי חוץ כולם שומרים על הכל בצורה מלאה, אחרת יהיה לזה מחיר. יש רבים שגם אחרי חמישים שנה שומרים את התקנות. הבעיה גדולה של גור היא הכפייה של התקנות, בשעה שאחד מבני הזוג מעוניין לשמר אותן - ואילו האחר לא מרגיש שהוא מסוגל לזה. כאן מתחילות כל הבעיות".
א' יודע לספר על חזרה בשאלה – גלויה ונסתרת בתוך החסידות, בעקבות הקושי להתמודד עם התקנות הקיצוניות. "מעל לכל, צריך להבין שזה פשוט סבל אנושי. אני מאמין שיש הרבה אנשים יראי שמים, ממושמעים, - וזה עדיין לא מפחית בכלום את הסבל הנוראי שהם עוברים. וזה הדבר שהכי חשוב לי שיבינו: שיש פה סבל גם של גברים וגם של נשים".
עמוד פייסבוק המכונה "גור לך", מנסה לאוורר באור היום את אותו הסבל שעליו מדבר א'. כותבים שונים - רובם תחת אנונימיות גמורה - משתפים בחוויות שעוברות עליהם במסגרת החסידות. כיום, אחרי החמרה באיסור הנגישות לרשת והיציאה ההמונית של חסידי גור מקבוצות הווטסאפ, בעקבות הוראת האדמו"ר - נראה כי עדיין רב הנסתר על הגלוי.
"האדמו"ר המרוסק" שהחל את הכל
מי "שאחראי" לתקנות שתוקנו עם קום המדינה, וחוללו בשעתו סערה אמיתית בחברה החרדית – היה
ה"בית ישראל", האדמו"ר ישראל אלתר. מולו יצא בהתנגדות מפורשת מנהיג הזרם הליטאי באותם ימים, הסטייפלר (הרב יעקב ישראל קנייבסקי).
נ, שעזבה גם היא את החסידות לפני מספר שנים, עוד זוכרת את הסיפורים עליו מילדותה: "הוא היה אדם שבור, לא אדם רע", אמרה, "הוא איבד את כל משפחתו בשואה, ויצא ממנה מפורק לרסיסים. משהו בקטע המיני השתבש שם, הקדושה, הסיגוף. הרבי הנוכחי רחוק ממעלתו ודרגתו. הוא בסך הכל איש שיש לו המון-המון כסף, ואבותיו היו רבנים. צמרת החסידות משתמשת בכל הכוח והכסף שיש ברשותה כדי לשמור בשליטה את כולם".
לנ' יש "בטן מלאה" על גור. "זה לא גמרא, זה לא רוחניות זה לא ערכים וזה לא תוכן", היא קובעת, "בקהילה הזו פועלים היצרים הכי עתיקים של בני האדם: כוח, שליטה, כסף וסקסיזם. חיים שם זוגות שאסור להם לעשות סקס מעבר למה שניות בחושך".
במשך השנים הפכה נ' לכתובת עבור נשים הנמצאות בחסידוּת: "קיבלתי מאות מכתבים. גם בחברה הכי פטריארכלית, הכי סגורה, שבה לא מכירים את העולם, לכל נערה יש את המקום הקטן הזה בלב שמייחל לכך שמישהו יאהב אותה, יחבק אותה, שהיא תהיה חשובה למישהו. ובחיים שלהם, אסור להיות נחמדים אלינו", היא עוברת לדיבור בגוף ראשון. "אני יודעת על נשים ששכבו במיטה ורצו לחתוך ורידים אחרי שהיו עם הבעל".
נשק כימי
טענות קשות הופנו כלפי החסידוּת בשנים האחרונות, אחת הבולטות שבהן נוגעת לשימוש לא מפוקח בכדורים פסיכיאטריים, המיועדים למחלות נפש מאוד קשות, רק לשם דיכוי היצר המיני של מי שאינם מסוגלים לשרוד את הסגפנות והפרישות הנהוגות בחסידוּת. לדברי א' מדובר במציאות חדשה יחסית: "זה התחיל ב 15 השנים האחרונות. זה מאוד מחתרתי. יש פה מגמה של הרעבע הנוכחי לתת פתרון שלא היה בנמצא בעבר, לאנשים שלא יכולים להתגבר על העבירות שלהם.
"עד כמה זה בכפייה או עד כמה זה בשכנוע? אני לא יודע. שלא בכפייה? זה בטוח קיים. אני יודע שמשגיחים בישיבות משכנעים בחורים שנכשלו עם בחורים אחרים, לקחת את זה. כפו עליהם טיפול פסיכיאטרי, שמסרס באופן כימי כתנאי להמשך הלימודים בישיבה".
"שבוע לפני שעזבתי את הבית לקחו אולי לפסיכיאטר (שמו שמור במערכת) באמצע הלילה", מספרת נ', "סיפרו לו שאני חולה. לפניי יצאו שני בחורי ישיבות מלווים במשגיח. הבנתי שבלילה הוא מקבל חסידים. סיפרו לו שאני חולת נפש". הפסיכיאטר רשם לה כדורים, על אף שלדבריה הייתה בריאה לחלוטין. "אני לא יודעת אם הוא חלק מתעשיית השקרים, או שפשוט האמין למה שסיפרו לו עלי", היא אומרת.
"בגור לא יהיה חשבון נפש"
היום היא רחוקה מחייה בגור. "יש שלב כזה שמסתובבים עם חוזרים בשאלה, ושרים שירי נשמה עם גיטרה",
אמרה, "אני לא שם היום. יש לי חיים, עבודה, ילדים, תואר ובית. אני אדם מאוד מגשר היום, בשונה ממה שהייתי. הפרדתי את הדת מהמקום של הקהילה".
את מאמינה שהסיפור של אסתי עשוי להביא לחשבון נפש בגור? בחברה החרדית בכלל?
"בדרגים הקונבנציונליים לא יקרה שום דבר. מבחינת הקהילה, מבחינת גור, גם אם יקומו 500 נשים ויתאבדו מול העיניים שלהם, יהיה להם משהו רע להגיד עליהן ולהצדיק את עצמם. לא תהיה הכרה בעוול, זה לא יקרה, אפילו פה. להפך, ישתמשו בזה בשביל לשמור אותם במקום".
