המכחיש שואת עם אחר, יוכחש בעצמו

לפני כמה שבועות עמד להיערך בכנסת דיון בעניין הכרת ישראל בשואת העם הארמני. הדיון נדחה בלחץ משרד החוץ (בראשות ראש הממשלה) והתקיים לבסוף בשבוע שעבר. בינתיים הכיר הפרלמנט הגרמני בג'נוסייד הארמני, לפיכך הנושא עורר עניין בדעת הקהל הבינלאומית, שקיוותה להכרה ישראלית. העניין הבינלאומי שמעוררת עמדת ישראל מובן בשל היותנו עם שחווה שואה. והנה בניגוד לתקווה המדודה שאולי יקרה "נס", ולאחר מאבק שנמשך יותר מ-30 שנה, ישראל בחרה שלא להכיר בשואת אחרת.

עוד בערוץ הדעות:

חוק העמותות: הזדמנות לשיפור היחסים עם אירופה

חוויה מטלטלת בפריים טיים של ישראל

החלופה הראויה לחזקת הגיל הרך

אסור למנוע מח"כים לעתור לבג"ץ

ברגותי אינו איש שלום

לאחר דיון ארוך שבו הח"כים קראו להכיר בג'נוסייד הארמני נערכה הצבעה. למרבה הבושה והצער הצעת הממשלה להעביר את הנושא לוועדת החינוך זכתה ברוב של 24 חברי כנסת ללא מתנגדים וללא נמנעים. מדיניות ההכחשה האקטיבית (יש מדינות המכחישות באופן שקט) זכתה לתמיכה סוחפת, כולל של מגישי ההצעה. זוהי הדמוקרטיה הישראלית במיטבה - במערומיה. ישראל תמשיך להיות הדמוקרטיה היחידה בעולם התומכת במישרין ובעקיפין במדיניות ההכחשה הטורקית. הסיכוי שהעמדה הישראלית תשתנה לאחר הסכם הפיוס עם טורקיה שואף לאפס. השתמשנו בעבר, אנחנו משתמשים בהווה ונמשיך גם בעתיד להשתמש בשואה הארמנית כמטבע עובר לסוחר ביחסי שתי המדינות. האתנן שלנו לטורקים.

בדיון שנערך בגרמניה הייתה נוכחות מסיבית של כל חברי הבונדסטג, לאור חשיבות הנושא. אצלנו, נושא המעורר סקרנות רבה בעולם ומתח בקרב הארמנים, אינו נושא "ראוי" בשביל רוב לחברי הכנסת. המאבק למען ההכרה לא ייתן להם כלום.

יש להבהיר: בסוף דיון שנערך במליאה לפני שנה הייתה החלטה שנתקבלה ללא מתנגדים להעביר את הדיון לוועדת החינוך. בדיון שנערך ביוני 2015, /בו השתתף באופן יוצא דופן גם יושב ראש הכנסת, תמכו בהכרה כל הדוברים, מן הקואליציה ומן האופוזיציה. רק נציג משרד החוץ הסתייג בטענה שהמושג ג'נוסייד הפך למושג פוליטי ולכן אל לישראל להשתמש בו.

תארו לעצמכם שממשלה כלשהי באירופה הייתה מעלה את הטענה כי "השואה" הוא מושג פוליטי המעורר את רוגזם של הגרמנים, ולכן אל לה לאותה ממשלה להשתמש בו. בסיכום הדיון קראה ועדת החינוך לכנסת להכיר ברצח העם הארמני גם אם הממשלה אינה רוצה בכך. הוועדה גם קראה למשרד החינוך ללמד את הג'נוסייד הארמני. אך דבר לא קרה. והנה כעבור שנה, חזרה פתטית ומבישה על הדיון ואותה החלטה בדיוק , אלא שהפעם יש בה מן העלבון. דרך צינית המשמשת את הממשלה להמשיך ביתר שאת במדיניות ההכחשה המתרפסת.

אירופה מהצד השני

בפרלמנט הצרפתי והגרמני, היו שחשבו שחובתם המוסרית להיאבק למען הכרה, כנגד עמדת מפלגתם ונשיאם או ראש ממשלתם. נאבקו וזכו. לבסוף בשני הפרלמנטים לא היו מתנגדים להכרה. אף אחד לא רצה להיזכר כמי שלא תמך בהכרה.

אצלנו יש רוב גדול בקרב חברי הכנסת, חוצה מפלגות, כולל דתיים וחילונים, יהודים וערבים, שמאל וימין בעד הכרה. אצלנו, נשיא המדינה ויושב ראש הכנסת תומכים בגלוי בהכרה. אצלנו יושב ראש ועדת החינוך, חבר הקואליציה וחבר מפלגת ש"ס, תומך בגלוי בהכרה ומדגיש שזוהי חובתו כאדם דתי. אבל אצלנו הפער בין מוסר לפוליטיקה, הוא פער עצום. בציבור הישראלי יש פער להכרה בשואה הארמנית, נבחרי הציבור עדיין אדישים.

פרופסור יאיר אורון הקים את לימודי הקורס לחקר הג'נוסייד בישראל , האוניברסיטה הפתוחה.