אסור למנוע מח"כים לעתור לבג"ץ

יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יואב קיש, מגבש הצעת חוק חדשה מטעם ועדת הכנסת, לפיה לא יורשו חברי כנסת ומפלגות לעתור לבית המשפט העליון באשר להחלטות הכנסת בנושאים ציבוריים.

עוד בערוץ הדעות:

ברגותי אינו איש שלום

"עזרת ישראל" וביטחון מדינת ישראל

נשבר לנו להיות סמל

לפי הנטען בהצעה, "אין זה ראוי" כי חברי כנסת, שמשתתפים בהליך הפוליטי בכנסת, יילכו לבית המשפט לאחר מכן ויטענו כנגד אותו הליך. חבר הכנסת קיש מסתמך בהצעתו על ציטוט של נשיא בית המשפט העליון בדימוס גרוניס, שבו הוא מוחה על מצעד חברי הכנסת ה"מציפים" את בית המשפט בעתירות שונות, ובכך נפגע כבודה של הכנסת.

ראשית, יש לשאול: גם לשיטתו של מי שחושב שמדובר בעניין "בלתי ראוי" - האם מכך גוזרים מגבלה חוקית הפוגעת בזכות בסיסית של כל אדם - הזכות לגשת לערכאות? כאן המקום להזכיר כי חברי הכנסת הם קודם כל בני אדם ואזרחים במדינה - זכות זו היא זכות בסיסית בדמוקרטיה, שנובעת מהצורך לשמור על שלטון החוק. ללא דיין - אין דין. עתירה לבית המשפט העליון לגבי הליך בכנסת היא למעשה טענה שההליך היה בלתי חוקי; עתירה כנגד חוקתיות של חוק היא טענה שהחוק סותר חוק יסוד ולכן הוא בלתי חוקתי.

בשנים האחרונות נעשים נסיונות מגוונים להגביל את כוחו של בית המשפט העליון לבקר חקיקה והחלטות בכנסת, והצעה זו משתלבת היטב בין הצעות אלה שמחבלות בשלטון החוק ונועדו לאפשר לרוב הקואליציוני חופש פעולה נטול ביקורת. לפי הנטען, ההצעה לא מכוונת בכדי לחסום עתירות שכן אלה יוגשו ממילא על ידי עמותות ציבוריות. יש לומר שאין שום בטחון שבכל פעם שחבר כנסת יבקש לעתור אכן תימצא העמותה שתעתור במקומו - לעמותות יש משאבים מוגבלים ואג'נדה משלהן. מעבר לכך, ככל שעסקינן בשמירה על "כבוד הכנסת", האם בשליחתם של ח"כים לשחר לפתחיהן של עמותות ציבוריות או גרוע מכך לגופים פרטיים על מנת שיעתרו עבורם, יקודם, או שמא ייפגע כבוד הכנסת?

"לא ראוי"

ניתן בהחלט לחלוק על הקביעה כי כבוד הכנסת נפגע מעתירות של חברי כנסת. אפשר להסכים לאמירות כי מצעד של חברי כנסת העותרים חדשות לבקרים לבג"ץ הוא מעשה מוגזם ובלתי ראוי. כמו כן, עדיף שטענותיהם של חברי הכנסת ישמעו במסגרת ההליך בכנסת, ואין זה ראוי לנהל את הוויכוח הפוליטי בבג"ץ, שלא אמור להוות תחליף לדיון הציבורי בכנסת. אך מכך ממש לא נובע שכל עתירה באשר היא אינה ראויה או פוגעת בכבוד הכנסת. בהחלט ניתן להצביע על עתירות של ח"כים ומפלגות שהיו עתירות ענייניות וחשובות, שגם הביאו לתקדימים ולשינוי המציאות כמו למשל עתירתה של ח"כ סתיו שפיר בעניין ההעברות התקציביות. עתירות אלה לא פגעו כלל בכבוד הכנסת.

האם באמת יש משהו "לא ראוי" בכך שמי שהשתתף בהליך, הצביע והפסיד בו, עותר לבג"ץ? הן לא מדובר בנסיון "לעקוף" את ההצבעה על ידי הצבעה חדשה. מדובר במישור אחר - טענה לאי חוקיות או אי חוקתיות. אין פלא שטענה זו מתבררת בבית משפט. זו לא טענה שנקבעת בהצבעה של רוב פוליטי. העובדה שמישהו שהשתתף בהצבעה, לא הופכת את טענותיו המשפטיות ל"לא ראויות", בדיוק כמו שאדם במועצה מקומית יכול לעתור כנגד חוקיות החלטה לה התנגד או שחבר דירקטוריון בחברה עותר נגד חוקיות עסקה שהדירקטוריון אישר ברוב קולות.

לסיום, יש לזכור שהכנסת היא גם הרשות המכוננת בישראל - הרשות שחוקקה את חוקי היסוד שלנו. לכן, ניתן לומר שאם חבר כנסת חש שחוק או תהליך שקרה בכנסת או בממשלה סותר את חוקי היסוד שהכנסת עצמה חוקקה, טבעי כי דווקא הוא - בכובעו כחבר הרשות המכוננת - יעתור נגד חוק שחוקק הרוב הקואליציוני. זאת משום שחוק הסותר חוק יסוד, סותר למעשה את הוראתה של הכנסת כרשות מכוננת.

אסור לחסום את דרכם של חברי הכנסת והמפלגות לעתור לבג"ץ כפי שאסור לחסום אף אזרח מלעשות כן. זהו מדרון חלקלק לפגיעה בשלטון החוק ובזכויות האזרח הבסיסיות ביותר. עם הטענות עצמן יש להתמודד באופן ענייני בבית המשפט בדיוק כפי שנעשה כבר היום.