"עזרת ישראל" וביטחון מדינת ישראל

שאלת מעמדם בישראל של הזרמים הלא-אורתודוכסיים שבה והפכה באחרונה מוקד למחלוקת פוליטית - הממחישה כי פגיעה קשה בביטחון הלאומי עלולה לבוא לא רק מידי מי שמזדהים במוצהר עם עמדות האויב. במרכז המאבק ניצבות הפעם ההסכמות שהושגו, במגעים נבונים ורגישים, לגבי כינונה של "עזרת ישראל": היינו, הפיכתה של הרחבה שמדרום למעלה המוגרבים לאתר תפילה פתוח לכל הזרמים ביהדות.

עוד בערוץ הדעות:

נשבר לנו להיות סמל

שוק השכירות הפרוע

מי יודע מהי "טובת הילד?"

משפיעני רשת ככוח עולה

מדובר בפשרה לא קלה, המהווה בכל זאת צעד גדול קדימה. אם, חלילה, יובילו כעת לחצים פוליטיים בוטים לביטול ההסכמות, זו תהיה סטירת לחי מבזה ומצלצלת לכל מי שנרתם למאמץ: לא רק צעד אחורה, אלא מפולת הרת אסון שיש לה השלכות על הביטחון הלאומי במובנו המובהק ביותר.

לכל התוהים, מן הראוי להזכיר - והדברים נאמרו באחרונה בכנס על עתיד צה"ל במכון בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים - כי אין תחום ביטחוני שלא מורגשת בו השפעתה של עמדת ארה"ב, מתקציבי ההתעצמות והמו"פ ועד לשיתוף פעולה מודיעיני ולגיבוי מדיני לפעולות צה"ל. זהו חוסר אחריות מוחלט, האופייני למי שלא נדרש מעולם לשאלות ביטחון המדינה, להקל ראש בכל אלה.

עוד בטרם קום המדינה היה ליהדות ארה"ב תפקיד קריטי בבניית "היחסים המיוחדים". תפקיד זה רק התעצם בדור האחרון, כפי שממחיש היקף ההשתתפות בועידת איפא"ק השבוע. זאת, שכן היחסים עם ארה"ב הם "מיוחדים" בדיוק בכך שהחשבון האסטרטגי הקר אינו מסביר לכשעצמו את עומק מחויבותה של החשובה במעצמות העולם למדינה קטנה ורחוקה, השרויה בסכסוך ובמחלוקת. שני מימדים נוספים הם המקנים לקשר את חוסנו: התחושה בציבור האמריקני שישראל מגלמת ערכים הקרובים לליבו; ויכולתה של יהדות ארה"ב המאורגנת לתרגם זאת להשפעה על הקונגרס והממשל.

מהלכים המכוונים, בסגנון שקשה לשאתו, להפוך את הזרמים הלא-אורתודוכסיים לשק חבטות, מאיימים בפועל הן על השותפות הערכית והן על הקשר עם יהדות ארה"ב. חוסר סובלנות על רקע דתי מטיל צל על צביונה הערכי של ישראל - ומן הראוי לזכור שעל משרד החוץ האמריקני מוטלת חובה לדווח על התנכלויות לחופש הדת והפולחן ברחבי העולם. חלילה לנו למצוא את מקומנו ברשימה שחורה זו.

חשוב ומסוכן הרבה יותר הוא הקרע שישוב ויסתמן עם רוב יהדות צפון אמריקה. כבר עתה, לא קל לקיים בקרב הדור הצעיר את רמת המחויבות של קודמיו - כאשר המאורעות המכוננים, משואה לתקומה, מחרדה לניצחון, הולכים ומתרחקים, ובסיקור התקשורתי מוצגת ישראל באור בעייתי. בקמפוסים חשובים נתונים סטודנטים יהודים למערכה של סתימת פיות. אם בתוך כל זה, יתבשרו ציבורים רחבים כי בעיני ישראל הם בגדר מוקצה, לא קשה לשער איזו השפעה תהיה לכך (כשברקע, סימני שאלה על עתיד הסיוע האמריקני, בעידן של גרעון תקציבי וחוב לאומי בממדי ענק).

ראש הממשלה ועוזריו הקרובים יודעים היטב מה מוטל בכף, ושומעים זאת בלשון ברורה מארגונים ואישים בארה"ב. הם אינם זקוקים להסברים, אלא להתגייסות ציבורית אפקטיבית, שתסייע להם להדוף את הלחצים. אם יתרחב המעגל של אלו המבינים (כפי שמבינה היטב הצמרת הביטחונית, וחבל שעמדתה לא נשמעת בראש חוצות) כי מדובר באיום של ממש על עצם יכולתנו להגן על עצמנו, ניתן יהיה להציב מענה הולם לאלו שאינם נרתעים מלקרוע את רקמת יחסינו עם רוב מניינה ובניינה של יהדות ארצות הברית.