"מים לא שקטים": טרף לכריש - אבל גם לקהל
חלק ניכר מהסרט "מים לא שקטים" נראה כמו סשן צילומים לספורט אילוסטרייטד - בעיקר כשהמצלמה מתעקשת להתמקד בגופה של הכוכבת בלייק לייבלי. מי שיצליח לראות מעבר לביקיני, יוכל לצפות גם בנופים מרהיבים ותצוגת משחק מפתיעה לטובה. בכל מקרה, המים לא חודרים עמוק
חוף ים פסטורלי, עצי קוקוס מיתמרים אל על, ומשתקפים במים תכלכלים צלולים צלולים. והיא שוכבת שם על סלע, ביקיני כתמתם מבליט את גזרתה המהודקת להפליא. אדוות הגלים מלטפת את עורה הרטוב, החלק, המתוח. הנוצץ באור השמש. המצלמה קולטת אותה בשלל תנוחות - מעל המים, מתחת למים, מרחוק, מקרוב. לעתים ממש ממש מקרוב. פה זרוע, שם רגל, ישבן או חזה. והיא נראית טוב, אין מה להגיד. היא חורכת את העדשה, כשהיא שרועה כך על הסלע. אפילו כשהיא פצועה ומדממת.
לרגעים המותחן "מים לא שקטים" מרגיש כמו סשן צילומים למהדורת בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד בכיכובה של בלייק לייבלי - יפהפיה בלונדינית, שהיא שחקנית, ולהזכירכם גם דוגמנית. לאורך דקות ארוכות ארוכות אנחנו צופים בלייבלי כשהיא שכובה על סלע. בלי הרבה מילים, או בגדים, היא ממלאת את מרבית הסרט, כשהיא לבדה. היא לא מדברת, גם אין לה כל כך עם מי. המצלמה של הבמאי ז'אומה קולט סרה מאפשרת לגוף שלה לדבר במקומה. והיא פשוט מונחת שם כמו חתיכת בשר - עבור הצופים המתבוננים בה, גם עבור הכריש שאורב לה.
ההתבוננות המתמשכת בלייבלי הוא העוגן שאמור להשאיר את הקהל מרוכז ומרותק במשך שעה וחצי. מולה חלקו של הכריש בסרט נראה קצת זניח. יש פה אמנם סיפור, רגעי מתח וקצת פיתוח דמויות, אבל גם יוצרי "מים לא שקטים" יודעים: השחקנית הראשית היא הסרט, ויש סיבה שהיא נראית כפי שהיא נראית (אחרי דיאטה שהתבקשה לעשות). לייבלי מחזיקה את המותחן על כתפיה החשופות. היא מניעה את הסיפור, ועושה זאת בבגד ים. זה מתבקש לכאורה - העלילה מתרחשת בחוף הים. אבל קאט דה בולשיט. יש פה ניצול של נתוניה הפיזיים המרשימים כדי להסב עונג מציצני לצופים. האם שחקנית חטובה פחות ומוכשרת אף יותר הייתה יכולה להחזיק את הקהל עירני? לא במקרה הזה. ובכל זאת, צפייה מודעת יכולה לפנות גם קצת מקום להנאה מהנופים, סצנות האקשן והסיפור שמאחוריהם.
תמצית עלילת "מים לא שקטים" היא מפגש בין אישה לבין כריש. למען האמת, אין הרבה יותר מעבר לזה. לייבלי מגלמת סטודנטית לרפואה בשם ננסי, שבוחנת את חייה מחדש אחרי מות אמה מסרטן. היא לוקחת הפסקה מהלימודים ונוסעת לבדה למפרץ מבודד במקסיקו, שעליו סיפרה לה האם בעבר. היא יוצאת לבדה לגלוש על הגלים. בדרך היא פוגשת שני גברים מקומיים, וחוששת מהם, לא בצדק. הם דווקא חבר'ה נחמדים. היא לא יודעת שהאיום המשמעותי יותר אורב בקרבת מקום, ומדובר באיום רציני ביותר - כריש עמלץ לבן.
אנחנו כבר מכירים את היצור הקטלני הזה מסרטי "מלתעות" וגם מאלו של נשיונל ג'יאוגרפיק. העמלץ הלבן מעורר פחדים בקרב בני האנוש, ובצדק. לא מעט מתרחצים בים למדו זאת על גופם. לא כדאי לפגוש בו בחיים האמיתיים, בטח לא כשאתה לא מצויד בכלי נשק מתאימים. וזה בדיוק מה שקורה לננסי בסרט - היא מוצאת עצמה פצועה, מותשת, ורעבה כשהיא נצורה על שרטון מרחק 200 מטרים מהחוף ולרשותה גלשן שבור, כמה תכשיטים, חליפת גלישה קרועה ובגד ים לא גדול במיוחד. בסביבתה אין נפש חיה מלבד הכריש העקשן שאורב לה, ושחף שנפגע בכנפו ומארח לה חברה על הסלע. כדי לשרוד היא חייבת למצוא דרך להערים על הכריש ולחזור אל החוף בעזרת האמצעים המינימליים שיש לה.
"מלתעות" מהודהד פה באופן טבעי, וכך גם זוועתונים ימיים אחרים כמו "אורקה" או "פיראנה". אבל "מים לא שקטים" הוא אחד מאותם סיפורים של התמודדות הגיבור האנושי מול הטבע המאיים סביבו. זה יכול לקרות במדבר, בג'ונגל ובדרך כלל בים הפתוח. קראנו בתנ"ך על יונה הנביא בבטן הדג, ראינו בקולנוע את ספנסר טרייסי עושה זאת ב"הזקן והים" ב-1959, ואחר כך את אנתוני קווין בגרסה הטלוויזיונית לרומן של ארנסט המינגוויי מ-1990. לפני שנתיים חזינו ברוברט רדפורד מנסה לשרוד על יאכטה דולפת בלב האוקיינוס. כולם היו גברים מבוגרים, שלא לומר מזקינים. במקרה של "מים לא שקטים" זה לא היה עובד כמובן. זהו סרט מסחרי, שנסמך כל כולו על לייבלי.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :
אבל יהיה זה לא הוגן לסכם את "מים לא שקטים" כמופע פיפ שואו. זהו תגמול לא רע לאלו שמאבדים סבלנות, או עניין בהתרחשות מולם,
אבל למי שבכל זאת מחפש משהו מעבר בסרט, יש מה למצוא בו. המים לא עמוקים וגם לא חודרים עמוק, אבל יש פה נופים מהממים וסצנות גלישה מרהיבות. אין הרבה דיבורים, אבל יש תצוגת משחק טובה של לייבלי מול המצלמה גם ללא מילים (שמזכירה קצת את זו של בן זוגה ראיין ריינולדס במותחן המבריק "Buried" המתרחש כולו בתא מטען של מכונית). ויש גם לא מעט רגעי מתח וחרדה אפקטיביים, כאלו שיגרמו לכם לעצור את נשימתכם בחיפוש אחר שנורקל.
ואם אתם רוצים מסר, יש פה גם את זה, והוא לא מורכב במיוחד: ההתמסרות של האנושות לטכנולוגיה, וכיצד היא מנוונת את יכולות ההישרדות האנושית בטבע. או בקיצור מה קורה כשהשארת את הסלולארי על החוף, ואת מתמודדת עם עמלץ לבן מרחק קטן משם בים הפתוח. לצורך ההנאה, נתעלם לאורך שעה וחצי מכך שהטכנולוגיה של הגרפיקה הממוחשבת היא הדרך היחידה ליצור את הכריש בסרט.
אם הדברים הללו עושים לכם את זה, יש לכם סיבה לקנות כרטיס וליהנות מסרט אימה צנוע, לא ארוך במיוחד, ודי מרענן בבית הקולנוע הממוזג.
"מים לא שקטים" (ארצות הברית) - במאי: ז'אומה קולט סרה. שחקנית ראשית: בלייק לייבלי. אורך הסרט: 87 דקות.
