זנח בעלי ברית, התפייס עם אויבים. מורשת אובמה
כשאובמה נכנס לבית הלבן ב-2009 הוא ירש משבר כלכלי חמור, מלחמות כושלות וטרור איסלאמיסטי. בתחום הפנים הוא הצליח לשקם את הכלכלה ועשה היסטוריה עם רפורמה במערכת הבריאות. בתחום החוץ הוא חיסל את בן לאדן, חתם על הסכם גרעין עם איראן והתפייס עם קובה, אבל הניח למובארק ליפול, הסתכסך עם נתניהו, נכשל בסוריה והחליש את מעמד ארה"ב בעולם
ברק אובמה עשה היסטוריה בעצם הצלחתו להיבחר כנשיא האפרו-אמריקני הראשון בתולדות ארצות הברית. אף שהיה צעיר, אלמוני וחסר ניסיון, הוא הצליח לנצח את הילרי קלינטון בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, ובמערכה העיקרית את ג'ון מקיין הרפובליקני, גיבור מלחמה, הוותיק והידוע. הוא הביא לקלפיות קבוצות של מצביעים שוויתרו על השתתפות בבחירות לרבות שחורים, מיעוטים וצעירים, ולראשונה, השתמש ביעילות ברשתות החברתיות לגיוס בוחרים ומשאבים. לאחר ארבע שנים, הוא הצליח גם להיבחר לתקופת כהונה שנייה. בחירתו אוששה את אחד העקרונות החשובים בחברה האמריקנית: כל אחד יכול להגיע רחוק, אפילו לבית הלבן.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אובמה קיבל ירושות קשות ומורכבות הן בענייני הפנים והן בענייני החוץ והביטחון. הוא ירש משבר חמור בתחומי השיכון, המוסדות הפיננסיים והתעשייה שלא היה כמוהו מאז קריסת הבורסה ב- 1929: כלכלה מתכווצת, אבטלה מתעצמת, צריכה קורסת, בנקים מתמוטטים וחוב לאומי ענק. הוא גם ירש שתי מלחמות ממושכות, יקרות וכושלות, באפגניסטן ובעיראק, ואיומי טרור מצד ארגונים איסלאמיים קיצוניים.
מיליוני אמריקנים היו בלי ביטוח בריאות - עד שבא אובמה
ההישג ההיסטורי והמשמעותי ביותר של אובמה, היה הרפורמה בתחום הבריאות שכונתה "אובמה-קר".
אף שארה"ב היא המדינה העשירה ביותר בעולם, ומערכת הבריאות שלה היא הטובה בעולם, לעשרות מיליוני אזרחים לא היה ביטוח בריאות, והם לא זכו לשירותים מינימליים. כמה ממשלים דמוקרטיים ניסו להעביר חוק בריאות ממלכתי, אולם הרפובליקנים, שהשקפת עולמם גורסת מינימום של התערבות הממשלה בשוק, סיכלו יוזמות כאלה. למרות התנגדותם העזה, אובמה הצליח לראשונה בהיסטוריה האמריקנית להעניק ביטוח רפואי לכ-20 מיליון אזרחים.
אולם "אובמה-קר" שנויה מאד במחלוקת. המתנגדים טוענים שהיא ייקרה מאוד את השירותים הרפואיים, כך שהמעמד הבינוני משלם הרבה יותר ומקבל הרבה פחות, וגם המצטרפים החדשים מקבלים רק שירותים מינימליים. הרפובליקנים ניסו לסכל את התוכנית באמצעים פוליטיים ומשפטיים שהגיעו עד לבית המשפט העליון. אולם אלו נכשלו. הם מבטיחים להמשיך ולנסות לבטל את התוכנית.
לא צמצם את הגזענות ואכזב את השחורים
ההתנגדות הפוליטית לאובמה נבעה משני מקורות עיקריים: גזענות, הרבה אזרחים לא היו מוכנים להשלים עם נשיא שחור; ומדיניות כלכלית וחברתית, שלדעת רבים לקחה את ארה"ב יותר מדי שמאלה. השמרנים הגיבו בתנועה קיצונית ימנית, "מסיבת התה", שהפכה לפופולרית והצליחה להכניס לקונגרס לא מעט צירים וסנאטורים. הם היו המתנגדים החריפים ביותר של אובמה וסחבו את הרפובליקנים לקצה הימני והשמרני יותר.
בחירת נשיא שחור ראשון יצרה ציפיות גבוהות לצמצום הגזענות, שיפור מעמדם של השחורים והמיעוטים, הקטנת הפערים החברתיים והרחבת הלכידות החברתית. התוצאות היו הפוכות. השחורים לא הרגישו שיש שינוי ביחס הממשל והחברה אליהם. שכונותיהם נותרו מוזנחות ורוויות באבטלה, עבריינות ואלימות. הריגת שחורים עוברי אורח תמימים בידי שוטרים לבנים הפכה לתופעה רווחת יותר ויותר. בתקופות הכהונה של אובמה גבר מאד הקיטוב בין המחנות והמגזרים השונים בחברה האמריקנית והגיע לרמה שלא נראתה מאז המלחמה בווייטנאם.
אחרי הנסיגה האמריקנית: הטליבאן עלול להשתלט על אפגניסטן
אובמה אכן הוציא את כוחות ארה"ב מאפגניסטן ומעיראק, והצליח לחסל את אוסמה בן לאדן ומנהיגי טרור רבים אחרים. אולם המצב באפגניסטן שברירי, והטליבאן עלול להשתלט עליה שוב. היציאה מעיראק סייעה להשתלטות "המדינה האיסלאמית" (דאעש) על שטחים נרחבים בסוריה ובעיראק. המעשים המפלצתיים של הארגון האיסלאמי הקיצוני הזה אילצו את אובמה להחזיר כוחות לעיראק ולהשתתף בפועל במערכה להשמדתו.
ההתקרבות למוסלמים ולערבים נכשלה
מצד אחד, אובמה השתתף בהתערבות צבאית של ברית נאט"ו בלוב, שהביאה לחיסולו של מועמר קדאפי ולמלחמת אזרחים שבטית, ולמצב גרוע בהרבה מזה שהיה לפני ההתערבות; ומצד שני, עמד מנגד מול מלחמת האזרחים בסוריה, שבה נהרגו כחצי מיליון אנשים, מאות אלפים נפצעו ומחצית האוכלוסייה הפכה לפליטים. הוא הזהיר את נשיא סוריה בשאר אסד שיוכה צבאית אם ימשיך להשתמש בנשק כימי, אבל כשחזר שימוש כזה, אובמה נסוג מאזהרתו. המשבר נפתר בתיווך רוסי שרק העצים את מעמדו של ולדימיר פוטין.
אובמה רצה לשנות מן היסוד את יחסי ארה"ב עם ממשלות ועמים עוינים. את ביקוריו הראשונים במזרח התיכון ערך באנקרה ובקהיר. הוא הציע פיוס היסטורי עם המוסלמים והערבים. המדיניות הזו נכשלה. התברר שהעוינות לארה"ב בעולמות האלה אינה נובעת ממדיניות כזו או אחרת, אלא משלילת הערכים שארה"ב דוגלת בהם ומאורח החיים הליברלי המערבי.
יחסים עכורים עם נתניהו לצד סרבנות פלסטינית למו"מ
אובמה הציב את פתרון העימות הפלסטיני-ישראלי בראש סדרי העדיפויות הבינלאומיים שלו. אולם בשל יחסים עכורים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ומהלכים שרק חיזקו את הסרבנות הפלסטינית, התקיימו בתקופתו המגעים המעטים ביותר והכושלים ביותר בין שני הצדדים.
נשיאותו של אובמה חפפה באופן מלא את כהונתו של נתניהו, תופעה יוצאת דופן ביחסי ישראל-ארה"ב. בין השניים התגלעו חילוקי דעות מהותיים לגבי הנושא הפלסטיני, ההתנחלויות והגרעין האיראני. המתיחות הגיעה לשיאה כאשר נתניהו תקף את ההסכם עם איראן בנאום שנשא בפני שני בתי הקונגרס. יחד עם זאת, אובמה שמר על היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות, ולקראת סוף כהונתו חתם עם ישראל על הסכם להארכת הסיוע הצבאי לתקופה של 10 שנים בהיקף של 3.8 מיליארד דולר לשנה.
בתום שתי תקופות כהונה של ברק אובמה בבית הלבן, ניתך להציג רק הערכה זמנית של מורשתו. רק כאשר תיווצר פרספקטיבה מספיקה, אפשר יהיה להגיע להכרעות יותר מבוססות על יוזמותיו ומדיניותו בענייני הפנים והחוץ.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארה"ב, ראש המרכז לתקשורת בינלאומית וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. הוא מכהן גם כפרופ' אורח באוניברסיטה של דרום קליפורניה בלוס אנג'לס
לפנייה לכתב/ת 
