מבחן האקטיביזם השיפוטי
הסבב הנוכחי של בחירת השופטים לבית המשפט העליון הוא חלון הזדמנויות נדיר לשינוי, דווקא בהיבט החשוב הזה. אסור להחמיץ את ההזדמנות
פרסום רשימת המועמדים לכהן כשופטים בבית המשפט העליון אתמול על ידי שרת המשפטים הזכיר שוב לכולנו עד כמה החודשים הקרובים יהיו קריטיים לדמותה של מערכת המשפט הישראלית.
אבל האמת היא שלא היינו זקוקים לתזכורת הזו: מכתבה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור לשרת המשפטים איילת שקד ביום חמישי שעבר כבר סימן את הסערה המתקרבת. בתוך שנה אחת, ב-2017, צפויים לפרוש מבית המשפט העליון ארבעה שופטים - למעלה מרבע מהרכבו - ומחליפיהם צפויים להיבחר עוד לפני המועד בו יפרוש הראשון מביניהם, השופט צבי זילברטל, באפריל הקרוב.
המועמדים לבית המשפט העליון
באופן טבעי יעסוק חלק ניכר מהדיון הציבורי, שנפתח בעקבות פרסום הרשימה, בנטיותיהם הפוליטיות של 28 המועמדים לעליון: מי מתנחל ומי קיבוצניק, מי ידוע כאיש שמאל מובהק ומי בעוונותיו נחשב מקורב דווקא למפד"ל. העיסוק הזה הוא באמת טבעי, אם לוקחים בחשבון שני גורמים.
ראשית: בעשורים האחרונים מגיעות לפתחו של בית המשפט העליון יותר ויותר סוגיות שהן פוליטיות במהותן. הכרעות השופטים, למרות שהן מתקבלות בבניין בית המשפט העליון, מהדהדות בעוצמה חזקה מאוד בבניין הסמוך - הכנסת. שנית: השופטים אמנם לעולם אינם חושפים בפומבי את דעותיהם הפוליטיות, אולם למרות זאת דעותיהם ידועות למדי. אם היינו מניחים בבחירות האחרונות קלפי מיוחדת בבית המשפט העליון, אשר בה היו מצביעים רק השופטים, ייתכן שהיינו מגלים תמונה שתצטייר כבעייתית בעיני רבים: רוב למצביעים למפלגות השמאל, ורק שניים־שלושה קולות למפלגות הימין.
העובדה שלשופטים יש דעות היא לגיטימית. העובדה שהדעות שלהם משפיעות לפחות במידת מה על הפסיקות שלהם גם היא טבעית. אי־אפשר לדרוש מאדם להתנהג כאילו אין לו דעות. זה בלתי אפשרי. במצב כזה הציפייה הלגיטימית היא שמגוון הדעות שבא לידי ביטוי בבית המשפט יהיה הרחב ביותר האפשרי.
למרות זאת, תרשו לי לטעון שעמדותיהם הפוליטיות של שופטי בית המשפט העליון העתידיים הן, אמנם, לא סוגיה זניחה - אבל גם לא הסוגיה הקריטית. מה שקריטי יותר הוא לבחון את עמדותיהם של השופטים בכל מה שנוגע למקצוע שלהם עצמם, וליתר דיוק - בכל מה שנוגע לסוגיה המרכזית המפלגת את עולם המשפט: האקטיביזם השיפוטי. עד כמה בית המשפט צריך בכלל להיכנס לסוגיות מהתחום הציבורי-פוליטי, וכשהוא כבר נכנס לסוגיות הללו - עד כמה רחבה צריכה להיות מידת התערבותו בהן?
תרשו לי לחלק את השופטים באופן כללי לארבע "מפלגות" דמיוניות: שמרנים קיצונים, שמרנים מתונים, אקטיביסטים מתונים ואקטיביסטים קיצונים. כאן, אגב, בניגוד לקלפי הדמיונית שלנו, לא צריך להיות בוחני כליות ולב: פסקי הדין פתוחים לכל מי שחפץ לקרוא, והחלוקה ברורה.
בבית משפט עליון מאוזן היינו מצפים לראות משהו כמו חמישה שופטים בכל אחת מה"מפלגות" המתונות ושניים-שלושה שופטים בכל אחת מה"מפלגות" הקיצוניות. מה שקורה בבית המשפט העליון שלנו כיום הוא שכנראה יש שופט אחד מהמפלגה השמרנית המתונה, עוד שלושה־ארבעה מהמפלגה האקטיביסטית המתונה, וכל היתר מהמפלגה האקטיביסטית הקיצונית. צורה ייחודית של איזון.
ברשימה שפירסמה השרה שקד ישנם לא מעט שמות שמסוגלים לאזן, לפחות במידת מה, את דמותו של בית המשפט העליון. הסבב הנוכחי של בחירת השופטים הוא חלון הזדמנויות נדיר לשינוי, דווקא בהיבט החשוב הזה. אסור להחמיץ את ההזדמנות.
לפנייה לכתב/ת 
בית המשפט העליון
צילום: נועם מושקוביץ
מומלצים
