ברכת כהן: להתפלל עם לאונרד כהן
ב"סוזן" הוא השתמש במוטיבים משחרית של שבת, ב"מי באש" שר את "ונתנה תוקף", Dance me to the end of love נכתב בהשראת ביקורו באושוויץ, ובשירו האחרון הוא נפרד מבית הכנסת של ילדותו. לאונרד כהן, האיש שלא הסיר את הכובע מראשו, הלך לעולמו כיהודי שלם: "הופעה שלו הייתה כמו תפילת העמידה. הוא התפלל עם הקהל שלו עם כל התשוקה לאלוהים, אבל בלי לזוז"
שלושה שבועות לאחר יציאת הסינגל You Want It Darker, הפך השיר לצוואה מוזיקלית - ויש שיגידו נבואה. מערכת היחסים הסבורה והנפתלת של לאונרד כהן עם אלוהים זוכה לאקורד הסיום במילים – "הנני, my lord".
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
זהותו היהודית של היוצר הדגול שנפטר בשבוע שעבר, הייתה חלק בלתי נפרד משירת חייו, וצצה גם במקומות הפחות צפויים והיותר ארוטיים אצל הילד הקנדי שסבו הרב לקח לבית הכנסת. בזכות אותו מסע שבתי שבועי הפכה הרוחניות למוקד יצירתו של כהן.
עוד תרבות בערוץ היהדות:
- אלבום: בלי להופיע ובלי לשיר בפני גברים
- סטנדאפ: מוחמד ואמיר לא דופקים חשבון
- צילום: ערבי בהתנחלות, אתאיסט בבית כנסת: מחברים קצוות
- מופע: דניאל זמיר "אומר תהילים כדי להיות בן אדם "
- מוזיאון: החוקרים מתלבטים: מי הרג את גוליית
?
- קליפ: מרימות את הידיים גבוה לשמים: חרדיות בטראנס
- אופנה: מלכת הכוורת: הכי יפה בבית הכנסת
- ספר: מחזירים את הכבוד לחכמי המזרח
וכך, בשירו האחרון סגר כהן חשבון לא רק עם האל, אלא עם ילדותו. בשיר השתתף חזן בית הכנסת "שער השמים" גדעון זלרמייר, שאף הוסיף את המילה "הנני" - אותו בית כנסת שאליו היה פוסע בילדותו עם סבו, השראתו המוזיקאלית הגדולה ביותר.
לאונרד כהן נולד בקוויבק שבקנדה, והתייתם מאביו בגיל צעיר. סבו, אבי-אמו, הרב שלמה קולנצקי-קליין היה לוקח את הילד היתום מדי שבת לבית הכנסת, עד שנפטר אף הוא כשכהן היה בן תשע. בהופעה שנתן בפולין בשנת 1985, סיפר כי התפילות נצרבו בתודעתו, והייתה להן השפעה גדולה על המוזיקה שלו.
הכתב נורמן לבריכט הקדיש לפני כשנתיים כתבה שלמה לזהות היהודית הנחבאת בשיריו של כהן. על "סוזן", אחד מלהיטיו הגדולים ביתר, סיפר כי הוא "מתכתב היטב עם נעימת הפיוט 'אל אדון על כל המעשים', במנגינה אשכנזית פולנית קלאסית, כפי שהיא מושמעת בתפילת שבת בבוקר".
"עבד על הקשר שלו עם אלוהים"
"הוא היה יהודי במובן הכי עמוק והכי רחב והכי אוניברסלי של המילה", אומר הרב, הפסיכותרפיסט והמלחין יהושע אנגלמן, ששיריו של כהן משולבים בפסקול חייו. "הוא האמין שיהדות צריכה להיות עם מסר אוניברסלי. לכן היה בעיני רבים אדם של אמירה; אמירה מנומקת ואמירה יהודית, כי כך הוא שב והגדיר את עצמו: 'אני יהודי'".
כשנשאל לאחרונה על האופן שבו מתבטאת הדת בחייו, אמר כהן כי "מעולם לא חשבתי על עצמי כעל אדם דתי, אין לי שום אסטרטגיה רוחנית". אך הוסיף וציין: "מדי פעם אני מרגיש בחסד של נוכחות נוספת בחיי". את חודשי חיו האחרונים בילה מסוגר בביתו, בחברת תנ"ך וספרי קבלה.
הרב אנגלמן קיים אמש (מוצ"ש) מופע מחווה מיוחד עם שיריו של כהן בתל אביב, והוא מספרי כי "הוא היה אדם שעבד על הקשר שלו עם האלוהות. הוא חי במנזר הרבה מאוד שנים. מצד שני, הוא לא הסכים שיכנו אותו בודהיסט, וגם במנזר הקפיד להדליק חנוכייה, למשל, והקפיד לציין כי אינו מחפש דת חדשה".
באחד מהראיונות שנתן, סיפר כיצד פגש בקבוצה של חסידי חב"ד על הר, וביקש מהם בעברית לשמור על השקט. החבורה הביטה בתדהמה על בגדי הנזיר שלו ועל ראשו המגולח, והצביעה שוב ושוב על בגדיו. בתגובה, אמר להם כהן: "אתם לא נראים יותר טוב ממני", והצביע על בגדיהם החסידיים. לאחר מכן לקח אותם אל חדרו במנזר - שם הראה להם את החנוכייה. החב"דניקים הוציאו בקבוק וויסקי, והפכו את אותו הלילה לחגיגה של שירה וריקודים.
"השירים שלו ברובם מתכתבים בצורה מפורשת או לא מפורשת עם המקום הזה", אומר הרב אנגלמן. בתוך קאדר השירים "הדתיים" של כהן ניתן למצוא את "מי באש", הלקוח מתפילת "ונתנה תוקף" הנאמרת בראש השנה וביום הכיפורים.
את התפילה הזו ביצע כהן במהלך מלחמת יום כיפור, מול חיילים בגזרה, לאחר שהביע עניין להתגייס, אלא שבצבא שכנעו אותו כי יעשה שירות טוב יותר בהופעות לחיילים במוצבים המופגזים, עם הגיטרה שלו.
"גם 'ציפור על תיל', למשל, הוא שיר שהוא עצמו הגדיר כ'סוג של תפילה וסוג של המנון'", כך הרב אנגלמן. "את 'הללויה' הוא כתב במשך חמש שנים, עם לא פחות מ-80 טיוטות שונות, כתפילה".
ריקוד המוות עם אושוויץ
אנגלמן עצמו נחשף לשיריו של לאונרד כהן עוד בטרם הכיר את המוזיקה שלו. "בביקור מקרי בחנות ספרים ראיתי את 'כתבי ושירי לאונרד כהן'. לא יודעים שהוא כתב שירה ופרוזה, והיה אינטלקטואל לפני הכל. פשוט קראתי והתאהבתי, וכך התחלתי להאזין למוזיקה שלו. כשהייתי בן 25 היא לא הייתה עדיין ידועה כמו היום".
את שירתו העמוקה של לאונרד כהן פגשתי אף אני במקרה. בחתונה דתית אנגלו-סקסית הפך שירו המפורסם Dance me to the end of love לריקוד מרגש של אב הכלה עם בתו, בעזרת הנשים, ועד מהרה הצטרפה אליו המשפחה הקרובה כולה.
כהן סיפר כי כתב את השיר בהשראת ביקור שערך באושוויץ, ואנגלמן מודע לאירוניה הטמונה בכך: "אני עצמי ניגנתי את השיר בחופה. זה אכן שיר נוגע ללב. אפשר לשמוע במילים את ההתייחסות לכינורות, למשל, המזכירים את האופן המצמרר שבו ליוו צלילי הכינור את היהודים אל תאי הגזים במחנה".
מסוזן אלרוד, שהיו מי שטעו לחשוב כי היא גיבורת שירו המפורסם "סוזן", נולדו לכהן שני ילדים - אדם ולורקה, אלא שהשיר נכתב בכלל על אשת חברו. בנו, אדם, הוא מוזיקאי בעצמו שאף עסק בהפקת אלבום עם אביו ערב מותו, והוא מתאר הורה מיוחד מאוד. "הוריי לא הסתדרו ביניהם, ואימי כבר חיה עם גבר אחר", סיפר בכתבה שפורסמה ב-ynet. "לאבי אסור היה לבוא לביתנו, אז הוא גר בקרוון במורד הדרך, ובכל יום כשהיינו הולכים בדרך לבית הספר ובחזרה, היינו עוצרים אצלו, והוא היה מקריא לנו קטעים מהתורה ומתפילות".
ארוטיקה אלוהית
הכובע שהקפיד כהן לחבוש על ראשו באדיקות והפך לסימן ההיכר שלו, מתכתב יותר מכל עם מראה בית הכנסת של גברים יהודים אשכנזים, מנהג שאותו אימץ גם בנו, אדם. ולא רק שעסק בזהותו היהודית, כהן גם שאב השראה מהיותו כהן.
בראיון לריצ'רד גולדשטיין בשנת 1967 אמר: "הייתה לי ילדות מאוד משיחית", והוסיף: "נאמר לי שאני צאצאו של אהרון, הכהן הגדול". "הממד הכהני" הזה נכח בהופעתו בישראל בשנת 2009, כאשר נשא את כפיו ובירך את 50 אלף הצופים ב,ברכת כהנים".
מנגד, חייו האישיים לא הצטיינו בממד דתי במיוחד, וכללו אוסף קשרים עם נשים לא יהודיות. "אני חושב שהבלבול נובע מהנחות יסוד מוטעות", מסביר הרב אנגלמן. "הוא יהודי אוניברסלי, ואנחנו לעומת זאת חיים תחת תפיסות מאוד צרות ודיכוטומיות - או שזה יהודי, או שזה אוניברסלי. האורתודוכסיה הנוכחית כל כך זיהמה את התפיסות היהודיות השורשיות, עד שאנחנו רואים אותן כמתנגשות.
"המציאות היא שבמשך אלפי שנים היה דו-שיח מתמיד בין היהדות לתרבויות שסביבה. במישור המוזיקלי, המוזיקה החסידית כפי שהיא מוכרת לנו היא השפעה של מוזיקה מזרח-אירופית, החזנות היא השפעה של מוזיקה ממערב-אירופה, המוזיקה המזרחית הושפעה מהשירה הערבית, ולאונרד כהן הוא פשוט המשך ישיר של היהודים הנורמליים".
גם ההיבט הארוטי נוכח באופן מתמיד בשיריו של כהן.
"הוא היה מיזוג נפלא של חושניות ורוחניות. הארוטי הוא גם הדתי שלו, שזה לא דבר חדש, אלא אלמנט שנוכח בהמון כתבים בתנ"ך וגם בשירים שלו. הוא ודאי לא רואה חלוקה בין קודש לחול. יש לו קטע די ידוע: 'איך לומר שירה?' שזה סוג של מניפסט. יש המון תשוקה בשירים שלו, ומצד שני המון מינימליזם. הוא לא היה צריך לצעוק ולהשתולל על הבמה. הוא עמד במקום אחד, ושר בצורה מאוד מינורית.
"אנשים חושבים שצניעות ותשוקה לא הולכים ביחד, אבל אצלו זה כל כך בולט שלהט הבערה הפנימית והתשוקה, ומצד שני הצניעות והמינימליזם מאוד הלכו יחד. הופעה שלו זה כמו תפילה - תפילת עמידה. הוא מתפלל יחד עם הקהל שלו. בתפילת עמידה יהודי נמצא בדיוק במקום הזה - עם כל הלהט והתשוקה לאלוהים, אבל בלי לזוז".
איפה פגשו אותך השירים של כהן שכיום אתה כל כך מחובר אליהם?
"ישר בקישקע. אני חושב שזה המקום הכי טוב והכי משמעותי, לא?"
