"זמן משפחתי": חבל על המשפחה ועל הזמן
ג'ון קרסינסקי מככב ומביים את הדרמה הקומית "זמן משפחתי" העונה על כל מרכיבי הנוסחה של סרטי הבן חוזר הביתה, שחוזרים על עצמם בהרבה סרטים עצמאיים. יש פה לא מעט שחקנים טובים, וגם קצות חוט לנושאים מעניינים - וכולם מתבזבזים בסרט, שאתם לפחות יכולים לוותר עליו
החיים של ג'ון קרסינסקי לא רעים. לאחר שגילם במשך תשע עונות את דמותו של ג'ים הלפרט בסדרת הטלוויזיה "המשרד", הוא ממשיך לתחזק קריירה בקולנוע ובטלוויזיה. וכן, הוא גם נשוי מזה שש שנים לאמילי בלאנט. מה נאמר - דבש.
אבל קרסינסקי רוצה גם להיות במאי, וכאן העסק לא לגמרי דופק. ב-2009 הוא ביים את סרטו הראשון "ראיונות קצרים עם גברים נתעבים" -עיבוד לקובץ הסיפורים הקצרים של דיוויד פוסטר וואלס - בחירה שאפתנית למדי שזכתה לביקורות צוננות ולהכנסות שגירדו את ה-28 אלף דולר מלמטה. כעת הוא חוזר בשנית לכס הבמאי ב "זמן משפחתי" ("The Hollars"), סרט שנדמה כי השאפתנות היא ממנו והלאה. הוא מושתת על כל כך הרבה שטאנצים של קולנוע עצמאי אמריקאי, עד שעצם המחשבה עליו מדכאת.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
הבכורה הייתה בתחילת השנה בפסטיבל סאנדנס ולא עוררה תשומת לב מיוחדת. מגמה זו המשיכה גם כאשר הוא יצא באוגוסט להקרנות מסחריות שאותן סיים עם הכנסות זעומות ביותר. אז מה יש בסרט שכך כך נורא? ובכן, הוא לא נורא, אבל מיותר בתכלית. רק בזכות צוות השחקנים החביב עלול להיווצר הרושם כי הוא ראוי לתשומת לב.
הדרמה-קומית (האם "דרמקום" יהיה תרגום מספק ל-dramedy?) שבמרכזה משפחה לא מתפקדת, היא הלחם והחמאה של הקולנוע העצמאי נמוך המצח. העזה סגנונית או תוכן מקורי רחוקים מסרטים אלו כמרחק ארץ משמים. לכל היותר הם מצליחים להציע סוג של התפלשות באקסצנטריות של הדמויות, אמת הנובעת מהצגת חולשות אנוש, העזה בניסיון לנוע מאירועים עצובים להתאוששות משמחת ששמה את מבטחה במשפחה האמריקאית.
התסריט של ג'יימס סי. סטרוס שואף להשיג בינוניות זו אך משתרך לא מעט צעדים אחריה. החותם של קרסינסקי כבמאי מתמצה הפסקול הגדוש בשירים בטעם טוב, שפולשים שוב ושוב בכדי להגדיר את הרגש והמשמעות של כל סצנה.
הסרט מתחיל בבית משפחת הולר. הבן הבכור רון (שרלטו קופלי) הוא גבר לא צעיר שגר בבית הוריו. האב דון (ריצ'רד ג'נקינס) והאם סאלי (מרגו מרטינדייל) תופסים את חדרי השירותים עד שרון לא יכול להתאפק ומשתין לתוך כלי במטבח ("גבר-ילד מדוכא"). כמובן שהאב רואה זאת ("קומי"), אך בעודו נוזף בבן, נשמע רעש חבטה. סאלי נפלה לרצפה ואינה מסוגלת לזוז ("דרמטי"). כפי שיתגלה במהרה יש לה גידול במוח והיא נזקקת לניתוח דחוף.
אנו פוגשים את ג'ון הולר (קרסינסקי) ברגע מבולבל בחייו. גרפיקאי שעובד בניו יורק ועומד לוותר על חלומו לסיים את כתיבת הרומן הגרפי שעליו שקד במשך שנים, חברתו בקה (אנה קנדריק) נמצאת בהריון מתקדם, אך הם לא מתחתנים מכיוון שהוא חש חוסר ביטחון כלפי מערכת היחסים. העובדה שבקה מגיע ממשפחה עשירה, וג'ון ספוג תחושת כישלון אינה תורמת.
כשג'ון מתבשר על מחלתה של אמו הוא צריך לחזור לבית ילדותו ב"אי שם בלב אמריקה", מקום בו לא ביקר במשך שנים, ובני משפחה שאיתם שמר על קשר רופף ביותר. מדוע? הסרט לא טורח להסביר, וקשה להתרשם שהיה דבר ביחסים בין הדמויות המצדיק זאת. מבחינת היוצרים זהו אפיון נתון של סיטואציה. ההגעה לבית המשפחה מבהירה כי הבעיות אינן מוגבלות למצבה של האם. רון התגרש מאשתו סטייסי (אשלי דיוק) ולכן רואה את שתי בנותיו רק לפרקים. הוא נוהג לחנות מול הבית שבו היא גרה ולתצפת במשקפת על מערכת היחסים החדשה שלה עם כומר צעיר וסימפטי בשם דן (ג'וש גרובן). בריא זה לא.
העסק המשפחתי (חברה לציוד שרברבות) עומד על סף קריסה. דון העסיק בה את רון, אך פיטר אותו בגלל קשיים אלו. סאלי, שניהלה את הספרים, מודעת היטב למצב. העובדים כבר הפסיקו להגיע וכסף למשכורת אין. ועכשיו ישנן גם העלויות של הטיפול הרפואי.
"זמן משפחתי" מבוסס על נוסחה, אך התוצאה לא חייבת להיות כה סתמית. הבעיות עולות אך הסרט לא יודע לפתח אותם לחשיפת רבדים מעניינת בקרב הדמויות, או כהתבוננות על מקום או מעמד בארצות הברית. משהו שייתן לסרט ערך ולא רק אוסף סצנות. חמור מכך, כל הבעיות זוכות לסוג של פיתרון אגבי רק כי צריך להתקדם במהלך המרכזי של הסרט: ג'ון חוזר לבית ילדותו, יש לו מפגש עם אהבת נעוריו גוון (מרי אליזבת ווינסטד) ועם בעלה ג'ייסון (צ'ארלי דיי) שלא ממש מחבב אותו. ובקה מגיעה בנסיעת מונית של שמונה שעות לתוך הסיטואציה המשפחתית המורכבת.
נדמה כי כל הסצנות, כמו המהלך בעלילתי בכללותו, פועלים על אוטומט. שעה וחצי של סרט שבו כולם יוצאים ידי חובה.
"זמן משפחתי" (ארצות הברית) - במאי: ג'ון קרסינסקי. שחקנים ראשיים: ג'ון קרסינסקי, מרגו מרטינדייל, שרלטו קופלי, ריצ'רד ג'נקינס ואנה קנדריק. אורך הסרט: 88 דקות.
