הוא רק רוצה לשכב איתה, היא מקווה ליותר
כל עוד נשארה בקשר עם דניאל, אימנה את עצמה מיכל להסתפק במועט ולהקטין את הציפיות שלה מעצמה ומבן הזוג שלה, בעוד שכדי ליצור זוגיות יהיה עליה לאמן את עצמה בדיוק לדברים ההפוכים
"אתמול בערב פגשתי את דניאל והיה מדהים", סיפרה לי מיכל בתחילת הפגישה השלישית שלנו. "את לא יודעת כמה כיף לי איתו... כבר שנים שלא הרגשתי כך עם אף אחד", המשיכה וחייכה אלי חיוך מאוהב. חייכתי אליה בחזרה, אבל החיוך שלי היה מהול בעצב. מתבונן מן הצד יכול היה לחשוב בטעות שזוהי הפגישה האחרונה שלי עם מיכל, אשר מצאה את אהבת חייה והיא משתפת אותי באושרה ומודה לי על העזרה שהענקתי לה. אבל מיכל לא סיפרה לי על הבחור שהיא עומדת לבלות איתו את חייה, אלא על מישהו שכבר יותר מחצי שנה היא פוגשת פעם בשבוע, אצלו בבית, בדרך כלל לשלוש שעות של בירה וסקס. לעיתים נדירות, כשיש לו מצב רוח מיוחד, היא אפילו נשארת לישון שם, אבל אחרי לילה כזה הוא בדרך כלל לא מתקשר אליה לפחות שבועיים, ולפעמים אפילו יותר.
פגשתי את מיכל לראשונה רק לפני מספר שבועות. היא באה אלי כדי שאעזור לה ליצור זוגיות, אבל די מהר הבנתי שהיא מקווה שאעזור לה לגרום לדניאל להתאהב בה ואסייע לה להפוך את הקשר איתו לזוגיות ממשית. כאשר ביררתי איתה כיצד ומדוע הפך קשר עם גבר שהיא מאוהבת בו למפגשים ליליים של פעם בשבוע, סיפרה לי מיכל שכך זה היה ממש מן ההתחלה. כבר את המפגש הראשון שלהם הציע לה דניאל לעשות בבית בטענה שהוא קצת עייף, ולמרות שהם קבעו להיפגש בסביבות תשע בערב, הם נפגשו בסופו של דבר כמעט בחצות.
מיכל לא נהגה לעשות דברים כאלה בדרך כלל, אבל משהו בדניאל מצא חן בעיניה, והיא החליטה להגמיש את הסטנדרטים שלה כדי לפגוש אותו ולראות במה מדובר. הערב הראשון שלהם יחד הסתיים במיטה אחרי שיחת נפש עמוקה, שבה הסביר לה דניאל שהוא לא בשל לקשר ולא מסוגל לנהל זוגיות. אף על פי כן מיכל יצאה מביתו כשהיא מאוהבת, ועם החלטה נחושה - שהיא תהיה זו שתשנה אותו. מאז הם נפגשים רק אצלו בבית, רק בשעות הקטנות של הלילה, ורק על פי הכללים שהוא קבע: כאשר היא מציעה להיפגש או מבקשת שיצאו לראות סרט או לשתות משהו בחוץ, הוא נוהג לסרב בעדינות, תמיד בתירוץ שהוא עייף או עסוק, אבל כשהוא מבקש שתבוא, היא מבטלת את כל התוכניות שלה, או יוצאת מן המיטה אם כבר נכנסה לישון, ונוסעת להיות איתו.
בסוף הוא ישתנה (או שלא)
מיכל היא לא האישה הראשונה שאני פוגשת שמשכנעת את עצמה שהיא יכולה לשנות גבר שמצהיר שהוא אינו בשל לזוגיות, ומספרת לעצמה שהוא ירצה זוגיות רק עבורה: "ברגע שהוא יגלה כמה אני טובה לו ואיזו מדהימה אני, הוא לא ירצה לוותר עלי", אמרה לי בפגישה הראשונה שלנו, כשהחיוך המאוהב מרוח על פניה. אלא שבמהלך הזמן הבנתי שהיא עצמה שכחה איזו מדהימה היא, והפכה להיות מישהי שאפילו היא לא מסוגלת לכבד: לפני הקשר עם דניאל תפסה את עצמה מיכל כאישה מתוכננת שיודעת בדיוק מה היא רוצה, ומה עליה לעשות כדי להגיע לשם. אחרי חצי שנה של פנטזיות ותקוות שתצליח לשנות אותו, היא התחילה להבין שדניאל לא משתנה כלל, בזמן שהיא השתנתה לבלי הכר, ומה שראתה כאשר התבוננה במראה ממש לא מצא חן בעיניה. ההנחה שבסופו של דבר דניאל ישתנה, הפכה להיות יותר ויותר מופרכת, אבל מיכל לא הרפתה והמשיכה להאמין ולקוות.
חמישה מפגשים חלפו עד שהסכימה מיכל להתבונן באומץ בתמונה האמיתית של חייה. אני השתמשתי בכל הכלים שברשותי כדי לעזור לה לברר עם עצמה מה היא באמת רוצה, לשאול את עצמה אם היא אמנם מקבלת את זה מהקשר עם דניאל, ולבדוק על מה מבוססת ההנחה שלה שמשהו ביניהם ישתנה פתאום. לאחר חמישה מפגשים הבינה מיכל שכנראה דבר בקשר עם דניאל לא עומד להשתנות. קיוויתי שההבנה הזו תעזור לה לסיים את הקשר איתו ולהמשיך הלאה, אבל אז קלטתי שזה לא עומד לקרות.
"כיף לי בינתיים", אמרה לי בפגישה השישית שלנו, "ואני לא מבינה למה אני צריכה להפסיק להתראות איתו, הרי זה יכול לקחת עוד שנה עד שאמצא מישהו אחר, ומי אמר שהוא מפריע לי ליצור זוגיות אמיתית?!", שאלה בטון שכנראה רק לי נשמע מיתמם. ברגע הראשון לא היה לי מה לענות לה: הבחירה שלה להטיל ספק במה שלי נראה כמובן מאליו, הותירה אותי ללא מילים.
מעשה ניסים
האמונה שהכל יכול לקרות, ושהמציאות שלנו תלויה רק בנו, היא האמונה הבסיסית בעבודה הטיפולית שלי, והיא מוכיחה את עצמה כל הזמן: אחרי שנים של עבודה עם נשים וגברים שמגיעים אלי חסרי אמונה שזוגיות יכולה לקרות להם, ויוצאים ממני כשהם בזוגיות מאושרת, אני באמת ובתמים מאמינה שהכל יכול לקרות. יחד עם זאת, ניסים אינם קורים סתם כך – הם קורים למי שעוזר לעצמו, ואינם קורים למי ששם לעצמו מכשולים מיותרים בדרך. ההתעקשות של מיכל להשאיר את דניאל בחייה, לכאורה כמישהו שהיא שוכבת איתו לפעמים בשביל הכיף, אבל בפועל כמישהו שהיא מאוהבת בו, הייתה בעיניי מכשול מיותר.
ההתעקשות הזו פגעה בתחושת הערך העצמי שלה, והעידה על כך שהיא מתקשה להאמין שמשהו טוב יותר יכול לקרות לה. לאורך הזמן גרמה לה ההתעקשות הזו לשכוח את חזון הזוגיות שלה, ולהתרגל להסתפק בפרורים מצד מישהו שלעולם לא יעניק לה יותר מכך. כל עוד נשארה בקשר עם דניאל, אימנה את עצמה מיכל להסתפקות במועט, לציפייה דרוכה ופאסיבית לרצונו של דניאל, ולהקטנת הציפיות שלה מעצמה ומבן הזוג שלה, בעוד שכדי ליצור זוגיות היה עליה לאמן את עצמה בדיוק לדברים ההפוכים.
ההנחה שתוך כדי האימון המחליש הזה היא תצליח להכיר מישהו אחר שיעריך אותה, יאהב אותה, יעצים אותה ויעניק לה את כל הטוב שהיא ראויה לו, הייתה בעיני הנחה תמימה, והחשש הגדול ביותר שלי היה שגם אם תכיר מישהו אחר, הוא לא יהיה טוב יותר ממה שלימדה את עצמה להאמין שמגיע לה. כאשר הראיתי למיכל עד כמה היא מחלישה את עצמה, ומה היא מעוללת לתפיסת העצמי שלה, הבינה בסופו של דבר שעליה לסיים את הקשר עם דניאל, אבל גם אז לא וויתרה עליו לחלוטין: היא קיוותה שכאשר תעזוב ירגיש דניאל בחסרונה וינסה להשיג אותה בחזרה, והיא צדקה בכך, אבל גם טעתה.
יומיים אחרי שנפרדה ממנו כתב לה דניאל הודעה וביקש שייפגשו. בתמימותה שמחה מיכל, והציעה שיצאו לסרט, אבל דניאל סירב בדיוק כמו בעבר. מיכל המשיכה לקוות, אבל הפעם לא נכנעה לכללים של דניאל: שלוש פעמים נוספות קיבלה ממנו הודעות בשבועות שאחרי הפרידה, אבל באף אחת מהן הוא לא נענה לרצונה. רק אז הבינה שהקושי שלו להיות בזוגיות הוא קושי אמיתי וממשי, שלא קשור אליה ולאיכויותיה כאישה. אני חושבת שבסתר ליבה היא עדיין מקווה שיום אחד משהו ישתנה בו, והוא יתקשר להציע לה את מה שהיא רוצה, אבל לצד התקווה הסמויה הזו היא בוחרת להתאמן בימים אלה בזכות שלה לקבל אהבה עצמית, ומלמדת את עצמה לקחת מן החיים את כל הטוב שיש להם להציע לה, במקום את הפרורים להם התרגלה.
אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם, שנמצאים בקשר זוגי מתסכל ולא מספק, למצוא בתוככם את הכוח לקום, להיפרד ולהמשיך הלאה, כדי להתחיל לקחת מן החיים את כל הטוב שיש להם להציע לכם – וליצור זוגיות מספקת, אוהבת ומעצימה.
כנרת טל מאיר היא מחברת הספר "סוד האהבה", ומייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון וייעוץ אישי זוגי ומשפחתי.
לפנייה לכתב/ת 
