מכל האמוניה: צריך לעשות שימוע למדינה

המשרד להגנת הסביבה זימן את חברת חיפה כימיקלים לשימוע בנוגע למכל אחסון האמוניה במפרץ חיפה, שבבעלות המפעל. בשימוע, שיתקיים ב-20.12.16, מבקש המשרד לקבל תוכנית לסגירת המכל בלוח זמנים קצר.

לידיעות נוספות בנושא מכל האמוניה

המשרד אף התריע, שלא יאשר את המשך היתר הרעלים של המכל בשנת 2017. משמעות הדבר היא הפסקת האחסון של האמוניה, ובהעדר חלופות, השבתת הפעילות במפעלים במפרץ חיפה ובמישור רותם שבנגב כמו גם תהליכים תעשייתיים נוספים.

עדיין מוקדם לשמוח

לרגע נדמה שהסאגה ארוכת השנים של מכל האמוניה במפרץ חיפה עומדת סוף סוף להיגמר, ושהמדינה עושה סוף סוף את עבודתה. אבל אם מסתמכים על ניסיון העבר, אז מוקדם עדיין לשמוח, כי לרוב ההצהרות הגדולות מסתיימות בקול ענות חלושה. והאמת היא שלא רק חיפה כימיקלים צריכה לעמוד לשימוע, אלא גם רשויות המדינה.

בואו נעשה רגע סדר. האמוניה משמשת במגוון רב של תהליכים כימיים, לייצור של דשנים, פולימרים, חומרי נפץ ועוד, וכן כחומר קירור, בעיקר בתעשיית המזון ובבתי חולים. אבל אמוניה היא גם חומר נדיף בעל ריח חריף מאוד ובדרגת רעילות גבוהה, וחשיפה אליה יכולה לגרום לנזקים בנשימה ולכוויות באיברי הנשימה, בעיניים ועוד. לכן השאלה שעל הפרק היא כיצד גם ממשיכים להשתמש באמוניה במשק וגם שומרים על איכות הסביבה ועל בריאות הציבור.

מכל האמוניה במפרץ חיפה(צילום: ערן יופי כהן)

צריכת האמוניה השנתית בישראל היא כ-120 אלף טון, בעיקר בתהליכים לייצור דשנים (80%), חומצה חנקתית (7%) וניילון (5%), והיתר כחומר קירור, או בייצור חומרי נפץ ותרופות (8%). כמו כן, חברת חיפה כימיקלים וחברת דשנים מקונצרן כי"ל אחראיות לכ-92% מצריכת האמוניה בישראל, כאשר מרבית התוצרת של חברות אלה מיוצאת לחו"ל.

בנוסף, על מנת לספק צריכה זו, הקימה חיפה כימיקלים, שהיא צרכנית האמוניה הראשית במדינה (כ-70% מהצריכה), מכל אחסון במפרץ חיפה. המכל יכול לקלוט עד 12 אלף טון אמוניה, שמגיע באוניה לנמל חיפה. משם האמוניה מוזרמת בצינור לחיפה כימיקלים צפון ובצינור נוסף לחברת דשנים, כאשר חלק מהחומר משמש לתהליכי הייצור בשני המפעלים וחלקו משונע במכליות לצרכנים אחרים.

30 שנה ללא היתר בנייה 

אז איפה הבעיה אתם שואלים? ראשית, מאז הקמת המכל, לפני כ-30 שנה, הוא עובד ללא היתר בנייה. כן, אומנם בתחילת הדרך המכל קיבל מעיריית חיפה את כל האישורים על הנייר, אולם כבר עם הקמתו בשנת 1986 נעשו חריגות מהתוכנית, ועד לשנת 2006 הוא לא קיבל את האישורים הנדרשים מפיקוד העורף.

במהלך מלחמת לבנון השנייה (בקיץ 2006), ונוכח החשש לפגיעה של טיל במכל שתוביל לפגיעה בעשרות אלפי תושבים, החלו להישמע קולות רבים שדרשו להפחית את כמות האמוניה במכל או להעתיקו מהמפרץ. לאחר מכן נוספו שאלות גם לגבי היכולת של המכל לעמוד באירועים אחרים, כמו רעידת אדמה, ובפני תהליכי קורוזיה.

ועדת שפיר, שהוקמה בעקבות המלחמה ובחנה את ההיערכות והטיפול בחומרים מסוכנים ברגיעה, קבעה במסקנותיה, שאף פעם לא פורסמו בצורה רשמית, כי"במקרה של פגיעה חמורה במפרץ או בנמל חיפה עלולים להיפגע כ-100 אלף בני אדם". עם זאת, היא לא המליצה באופן חד משמעי להעתיק את מכל האמוניה, אלא למגן את גג המבנה ולהקים מכל רזרבי נוסף.

ואולם, השר להגנת הסביבה דאז, גלעד ארדן, החליט לבחון חלופות למיקום המכל, שהיווה, לדבריו, "פוטנציאל לסיכון תושבי המפרץ". במקביל, נוכח הדיווחים החוזרים ונשנים על זיהום האוויר במפרץ חיפה ועל חלקה של התעשייה הכימית במפרץ בזיהום זה, גברו הקריאות לסגירת המכל.

נדמה שכשלון המכרז היה ידוע מראש

במהלך השנים הרבות שעברו מאז, עיריית חיפה ביקשה למנוע את הפעלתו של המכל על פי דין, ולא נתנה לו רישיון עסק, אך חיפה כימיקלים המשיכה להפעיל את המכל ופנתה לבית המשפט בבקשה לאשר היתר בנייה רטרואקטיבי. הנושא התגלגל במסדרונות בתי המשפט שנים ארוכות, כאשר על הדרך בית המשפט קבע שעיריית חיפה לא הוכיחה בכלל שהמכל משמש לאחסון אמוניה, כן, כך אוזנכם שומעות. והמכל, שמאחסן אמוניה,המשיך לעבוד ללא היתר בחסות בית המשפט.

בתי המשפט ביקשו גם לשמוע מהמדינה מה החלופות למכל ומה יעשה עד שתיושם חלופה, והימים עברו והמכל במקומו עומד. גם מבקר המדינה נדרש לסוגיה שוב ושוב, ולמרות שקבע שנשקפת ממכל האמוניה סכנה חמורה ושהנושא טופל ברשלנות, דבר לה השתנה.

לבסוף, בשנת 2015, דחה בג"ץ את העתירה שהגישה חיפה כימיקלים נגד העירייה, ודרש מהמשרד להגנת הסביבה להשיב כיצד יפחית את הכמות של האמוניה במכל עד סגירתו ב-2017, אבל הכמות נשארה כפי שהיתה. ומעל לכל, למרות חריגות הבנייה והיעדר רישיון העסק ולצד דרישות מבקר המדינה ובג"ץ, המשרד להגנת הסביבה המשיך לאורך כל השנים לתת למכל האמוניה היתר רעלים, היתר שמכשיר את השימוש במתקן לאחר שנבחנו הסיכונים וההערכות למניעתם, וכן קובע דרישות ותנאים לטיפול בהם, בשגרה ובחירום.

בשנים האחרונות נבחנו חלופות שונות למכל בחיפה, וביניהן הקמת מפעל לייצור אמוניה שייתר את הצורך באחסון של כמות גדולה של החומר, הקטנת הכמות במכל הקיים והשלמת החוסרים ממקורות אחרים או העתקת המכל.

ואכן, בשנת 2013 התקבלה החלטת ממשלה, "לקדם הקמה של מפעל לייצור אמוניה באזור מישור רותם שבנגב, במהירות האפשרית ובכפוף לכל דין, במטרה ליצור חלופה למכל האמוניה הקיים במפרץ חיפה, החל משנת 2017, אך מבלי לפגוע בהבטחת אספקה שוטפת של אמוניה לכלל צורכי המשק".

המיקום של המפעל החדש נקבע בגלל הקרבה שלו לצרכני האמוניה בנגב והמרחק ממקומות ישוב. מאז החלטת הממשלה עבר המכרז להקמת המפעל בנגב תהפוכות רבות, ובחודש האחרון הוא נסגר בכישלון גדול, כאשר אף חברה לא ניגשה למכרז.

כישלון המכרז, שנדמה כי היה ידוע מראש, טמון בעיקר בעלות הייצור הגבוהה של האמוניה כתוצאה מהעלות הגבוהה של גז טבעי (מזכיר לכם משהו?), שהוא חומר גלם עיקרי בתהליך הייצור. מה שמפתיע עוד יותר הוא שאפילו חיפה כימיקלים לא ניגשה למכרז, כאילו אין לה צורך בחומר או בחלופה למכל הקיים.

המדינה צריכה לשאת באחריות

עכשיו המשרד להגנת הסביבה מאיים, והמפעל ממהר בתגובתו לרתום לטובתו את המשק, ומציין את מגוון הגופים שצריכים אמוניה כמו "בתי החולים, חדרי קירור, תעשיית המזון, וגופים בטחוניים", למרות שהם, להזכירכם, משתמשים בפחות מ- 8% מהצריכה.

המפעל גם מציין ש"יסייע לממשלה ככל יכולתו על מנת למצוא פתרון ראוי לאספקת אמוניה בישראל", כאילו לא מחפשים פתרון כבר שנים וכאילו הוא לא צרכן האמוניה העיקרי. ולבסוף שולף המפעל את נשק יום הדין, ומתריע על "פגיעה בפרנסתם של למעלה מעשרת אלפי המשפחות המתפרנסות מפעילות החברה".

מבלי להסיר את האחריות מחיפה כימיקלים, השימוע האמיתי בנוגע למכל האמוניה צריך להיות למדינה: למשרד להגנת הסביבה, לבתי המשפט, למשרד האוצר, למשרד האנרגיה ולמשרד לביטחון פנים. צריך להזכיר לכולם שהמדינה היא בעל הבית והיא זו שעוצמת כל השנים עיניים וגוררת רגלים.

המדינה היא זו שצריכה למנוע ולהפחית מפגעים סביבתיים, היא זו שצריכה לדאוג למנוע פגיעה בבריאות הציבור והיא זו שצריכה להוביל את החלופות ולדאוג לכמה שפחות פגיעה גם בתהליכי הייצור ובעובדים. לכן אין מנוס, והציבור הרחב חייב לערוך למדינה שימוע ציבורי ולתבוע שהפעם מכל האמוניה ייסגר באמת ולאלתר.