ימי אל-אקצא הראשונים: "המוסלמים האמינו שהם ממשיכי דוד המלך"
הנוצרים דאגו להחריב כל זכר לבית המקדש ולטמא אותו, ואז באו המוסלמים. במשך 300 שנה נקראה ירושלים "בית אל-מקדס", באל-אקצא נערך פולחן בימי שני וחמישי, המוסלמים הקטירו את קטורת הסמים על פי נוסחת חז"ל - ובמתחם שירתו גם יהודים ונוצרים: "המוסלמים בראשית הדרך רואים עצמם כמי שמקיימים את הפולחן של בית המקדש היהודי"
הר הבית, המוקד של אלפי שנות פולחן דתי, הוא מרכז העצבים הלוהט של המזרח התיכון ואולי אף העולם בכלל. אבל מה באמת התחולל על האדמה הלוהטת הזו בין בית המקדש למסגד אל-אקצה? מקדש פגני, מזבלה מלאה בתחבושות ("פדים") וחורבה. כל זה, עד שהגיעו המוסלמים לגאול, אידיאולוגית, את המקום הקדוש ליהודים, על פי "סורת בני ישראל" בקוראן.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הפרופסור גדעון אבני, ארכיאולוג רשות העתיקות, וההיסטוריונית ד"ר מילכה לוי-רובין, משרטטים את מפתח ההיסטוריה הלא תיאמן של המקום המקודש למיליארדים, משנת 70 לספירה, הנקודה שבה חרב בית המקדש השני – ועד ימינו, הנקודה שבה ניתק האו"ם את הקשר ההיסטורי בין העם היהודי להר הבית, בעקבות הסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו", שתשודר ביום א' בערוץ הראשון.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- חוזרים הביתה: האוסף השווה עשרות-מיליונים נמכר לספרייה הלאומית
- תפילינוס בכרתים: ככה מקימים בית חב"ד אינסטנט
- הלמ"ס: גידול של כ-150% במספר הסטודנטים החרדים
בתקופה הרומית שאחרי החורבן, עוד הספיק להתקיים במקום מקדש פגני שנבנה לטובת אחד האלים, מספר ל-ynet פרופ' אבני. אך עם עליית הנצרות אל בימת ההיסטוריה בתקופה הביזנטית, גם הנוכחות הזו חרבה. "אפשר להתחיל את הסיפור, ממצבו של הר הבית עם הגעת המוסלמים לארץ", הוא אומר. "ההר, לפי העדויות שמצויות בידינו, הפך להיות אתר אשפה במכוון, מתוך רצון להראות את עליונות הנצרות על היהדות. תחתיו הפכה כנסיית הקבר לאתר המקודש".
ד"ר מילכה לוי-רובין מוסיפה כי "המקדש היה מזבלה בהתאם לנבואתו של ישו שלא תישאר פה אבן על אבן, והנה אלוהים הגשים את דברו. מבחינת הנצרות הייתה זו הוכחה ניצחת - ולכן הם הקפידו על כך שזה יהיה מקום חרב ומסריח".
מקום מקודש? אינטרסים פוליטיים
עד כדי כך נשמר הבוז למקום המִקדש, עד כי "בספר 'שבחי ירושלים' נאמר שהנשים הביזנטיות היו שולחות במיוחד את בדי נידתן לטמא את הר הבית". כך היה תפקיד הנוצרים לטמא את ההר, ואילו תפקידם של המוסלמים, לפחות בראשית האסלאם בארץ ישראל, היה לגאול אותו ו"להשיב עטרה ליושנה".
ד"ר לוי-רובין מסבירה כי "המסורת המקובלת היום באסלאם שמקדשת את הר הבית, היא 'מסע הלילה' והעלייה לשמיים של הנביא מוחמד". בחלק המכונה "סורת בני ישראל", מוזכרים "המסגד הקדוש", מכה - ו"המסגד הקיצון".
"משלב מסוים משתרשת המסורת שאלוהים הסיע את מוחמד למסגד שעל הר הבית, אבל לא רק שזה לא מובן מאליו מהפסוק הזה - אלא שגם בפרשנות המוסלמית היה דיון ער על מהו אותו 'מסגד קיצון', והיו מעורבים בתשובות הרבה אינטרסים פוליטיים ודתיים. הייתה סברה שזה מקדש שמיימי, השיעים טענו שזה בכופה שבעיראק, ואחרים טענו שזה במדינה".
אז למי היה אינטרס לקדש את ירושלים? לפי ד"ר לוי-רובין, "לשושלת האומיית השלטת במרחב הזה משנת 660-750 לספירה. יש לה אינטרס כי המרכז שלה איננו בחצי האי ערב - המקור החשוב עד אז - אלא בסוריה וארץ ישראל, ולכן היא מעדיפה שהמרכז הקדוש יהיה בשליטתה, במיוחד כשיש יריבוּת מול הגורמים הפוליטיים שנמצאים בערב הסעודית".
"בית אל-מקדס"
אחד המקורות ששופכים אור על תקופה זו היא החוברת "שבחי ירושלים", מקור עתיק במיוחד ששורשיו נעוצים עוד באמצע המאה השביעית. "אין היום מוסלמי משכיל שלא יודע שירושלים נקראה במשך 300 שנה 'בית אל-מקדס', כלומר בית המקדש", ד"ר לוי-רובין אומרת. "ולא רק זאת, מקום התפילה בכיפת הסלע נקרא 'היכאל', ולסלע שבתוכו קוראים 'צח'רת בית אל-מקדס'. אלה שמות המצביעים בצורה ברורה עלהמסורות היהודיות שמשולבות שם".
"ירושלים עצמה אינה נזכרת בקוראן, אך הייתה ככל הנראה כיוון התפילה הראשון של מוחמד, לפני שחזר בו והחליט שכיוון התפילה יהיה מכה. עיגונה של מסורת מסע הלילה והעלייה השמיימה בהר הבית, התרחשה אי-שם בראשית המאה השמינית, אחרי שבניית כיפת הסלע כבר הושלמה, שכן אין כל זכר למסורת זו בכתובות הקדומות הרבות שבכיפת הסלע עצמה".
למה בעצם נוצר הבידול בין האסלאם ליהדות, שהלך העמיק?
"קרה לאסלאם מה שקרה להרבה דתות. דת האסלאם הייתה אז מאוד צעירה ובלתי מגובשת, ולכן הייתה פתוחה להשפעות. בדיוק כמו שהנצרות נולדה מתוך היהדות, ואז התבגרה ממנה והייתה צריכה לייצר לעצמה גבולות ולבדל את עצמה מאותו מקור. מוחמד הנביא הושפע ממסורות יהודיות ונוצריות. סיפורי המקרא על יוסף ומשה בלבוש מדרשי הגיעו לאסלאם ממוחמד ששמע אותם בצירוף מדרשים, והדבר הזה חל גם לגבי הר הבית".
פולחן ההר המחודש, והגואלים מבית דוד
בשנת 691, בעיצומן של המחלוקות סביב קדושתה של ירושלים, נבנית כיפה מעל הסלע. טבור העולם על פי האמונה היהודית, הופך להיות טבור העולם גם על פי זו המוסלמית. הר הבית המשמש על פי המסורת היהודית כ"פתח גן עדן", "שער השמים" ו"כס משפט דוד" - חובר למסורת משותפת הכוללת את תחיית המתים. למסורות אלו נכנסות גם מסורות נוצריות כעריסתו של ישו, עץ התמר שממנו ניזונה אימו מרים ועוד.
"ב'שבחי ירושלים' נכתב על עבד אל-מלכ, החליף שבונה את כיפת הסלע", מספרת ד"ר לוי-רובין. "'אשלח אליך את עבדי עבד אל-מלכ להשיב את מלכותך כבראשונה, אציב את כסאי על הסלע, אני אללה ודוד המלך בני ישראל'. מסורת זו משמרת את התפיסה שעומר והחליפים שבאים אחריו, הם-הם הממשיכים של בית דוד.
"הם לא רק מקבלים את קדושתו של ההר ומטהרים אותו, הם אף רואים בביזנטים שטימאו אותו 'אויבי האל'. הכתוב ממשיך ומאיים על קונסטנטינופול שתיענש על שהחריבה את המקדש והתגאתה בכך. שוב, יש פה עניין דתי שמשולב באינטרסים פוליטיים מול מי שהייתה האויבת הכי חזקה של האסלאם".
אך האלמנט המפתיע ביותר שלוי-רובין מתארת, הוא הפולחן שהתרחש באותה תקופה במסגד הסלע – והדמיון המפתיע שלו לפולחן שנהג בבית המקדש. "נתחיל מזה שהפולחן עצמו מתרחש בימים שני וחמישי, וכל מי שמכיר את המסורת היהודית יודע מה משמעותם של הימים האלה, שקוראים בהם את התורה.
"המוסלמים אף מושחים את האבן בקטורת הסמים, על פי סימניה המצויינים במקורות חז"ל. במתחם עצמו משרתים גם יהודים ונוצרים. לבוש המשרתים בקודש היה דומה מאוד ללבוש הכהנים שמתואר במקרא: כותנות הבד, המצנפת ואבנטים מבדים יקרים ומעוטרים. המשרתים בקודש אף טיהרו את עצמם לפני הפולחן. ככל הנראה, המוסלמים בראשית הדרך רואים עצמם כמי שמקיימים את הפולחן של בית המקדש היהודי, וכך הם נוהגים - אלא שזה לא מחזיק מעמד זמן רב".
המסורות הכפולות בהר הבית
לא רק הר הבית משלב את המסורות הכפולות (והמשולשות) של שלוש הדתות; גם "שער הרחמים" היהודי: "המסורת המוסלמית סוברת אף היא שתחיית המתים תתרחש אל מול השער הזה, וזו הסיבה לבית הקברות העתיק שנמצא מחוץ לו", אומר פרופ' אבני. "מצד שני, השערים האלה הם לכיוון כנסיית הקבר, והנוצרים רואים בהם את השער שהוביל לכנסיית הקבר, לא להר הבית. עד היום יש ויכוח האם סגירת השער זה הדבר האחרון שעשו הנוצרים בירושלים - או הראשון שעשו המוסלמים".
כארכיאולוג, לדבר אתך על הר הבית זה דיון היפותטי בלבד, שהרי אין הרי אפשרות לחפור שם.
"נכון, וזה תסכול גדול. אבל הייתי רוצה לחפור גם בכנסיית הקבר, וגם שם זה לא יקרה. אין ספק שהר הבית הוא המקום הכי מעניין לחפירה. אבל מצד שני, לא נכון שלא יודעים מה יש שם. יש לנו הרבה מאוד תיעוד על מפרצי הסלע ועל החללים התת-קרקעיים של ההר. התיעוד הזה הולך חזרה למאה ה-19, כי החוקרים הצרפתים והאיטלקים שהגיעו לכאן הצליחו להיכנס למתחם עצמו ולתוך ההר, ותיעדו את כל מה שהם ראו בצורה מעולה".
"בנוסף, יש חפירות נרחבות שנעשו מסביב להר הבית בעיר דוד ובכותל הדרומי, שם נמצאה העדות לחידוש ההתיישבות היהודית בירושלים על ידי משפחות יהודיות בטבריה, שמגיעות לאחר הכיבוש המוסלמי. אנו יודעים מהארכיאולוגיה על שכונה יהודית שמוקמת בין הר הבית לבין האזור הנוצרי – ה'סבא' של הרובע היהודי בן זמננו".
פרופ' אבני מסיף כי "מסגד אל-אקצה עצמו נחרב כמה פעמים ברעידות אדמה, אך היום אפשר גם לשחזר את החורבן שעבר ומתי".
ובית המקדש?
"בתקופה הביזנטית והמוסלמית היה בינוי מאוד גדול סביב הר הבית. הביזנטים בנו שכונות לעשירים, והמוסלמים בנו אחריהם מערכת ארמונות שכיסתה את כל מה שהיה שם. כל התקופות הללו נמצאות שם ביחד. אם מסתובבים בתוך הר הבית, גם שם ניתן למצוא רמזים - לא למקדש עצמו שנהרס על ידי הרומאים לחלוטין, אלא למקדש הפגאני הרומי, שבחלקו השתמשו למבנים המוסלמיים: חלקים של עמודים, ריצופים וגם כתובות בלטינית של הנציב הרומי, שהמוסלמים שילבו בחומות הר הבית במהופך, במכוון, ככל הנראה ממניעים אידיאולוגיים להראות את ניצחון האסלאם".
אתה מבין היום אנשים מהעולם המוסלמי שאומרים לך שלא היה בית מקדש?
"צריך להפריד בין עולם המחקר לעולם הפוליטיקה; בין האו"ם לאוניברסיטה. אני עוד לא מצאתי אף חוקר רציני שיכחיש את הנוכחות של המקדשים בהר. יש ספרים של חוקרים אירופים ואמריקנים הסוקרים את תולדות הר הבית. אז כן מתווכחים עד כמה הייתה גדולה העיר בימי בית ראשון, אבל אף אחד לא יגיד שלא היה בית מקדש. החלטת האו"ם לא מבוססת על שום מציאות עובדתית-היסטורית, אלא - אם להתנסח בעדינות - על הדעות הפוליטיות של המעורבים בה. כשבודקים את הנתונים, אין חוקר שיתכחש למקדש".
"מספיק לבקר בכותל המערבי ולהסתכל עליו כארכיאולוג, לראות את הבנייה ההרודיאנית, ואת הריצוף של ההר. גם ארכיאולוג מפרו המנותק מהקונטקסט הדתי יגיד שיש פה מבנה ענק, מקדש שנבנה בתקופה זו וזו, שופץ בתקופה הזו, הורחב בידיו של מישהו שבנה עוד אתרים בארץ, ושאפשר להשוות ביניהם. אגב, עוד לפני דוד ושלמה היה במקום מקדש כנעני. גם זו עובדה. התפקיד שלי, כארכיאולוג, הוא להגיד מה היה ואיפה. מה עושים מזה פוליטיקאים? זה כבר סיפור אחר".
- הסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו" משודרת מדי יום א' בערוץ הראשון
