חרף התנגדות קפה גרציאני: תמ"א 38 תצא לדרך

מפעיל בית קפה בת"א ביקש לדחות את תחילת העבודות בבניין שבו הוא שוכר את קומת הקרקע. אבל ביהמ"ש מצא שבקשתו לא הוגשה בתום לב

עו"ד רון ניבפורסם: 29.01.17 , 17:17

בית משפט השלום בתל אביב דחה בשבוע שעבר בקשה שהגיש בעלי "קפה גרציאני" ברחוב יהודה הלוי בתל אביב (בעבר קפה זומר) לעכב את העבודות על פרויקט תמ"א 38 בבניין שבו הוא שוכר את קומת הקרקע. השופט עמית יריב השתכנע שהמבקש ידע זמן רב על העבודות, שעלולות לפגוע לו בעסק, וכעת הוא מנסה לצבור יתרון טקטי על מי שמהם הוא שוכר את הנכס.

החודש אמורות היו להתחיל בבניין עבודות חיזוק בניין לפי תמ"א 38. באותו יום הגיש שוכר בית קפה הפועל בקומת הקרקע בקשה לצו מניעה זמני לאסור על תחילת העבודות, עד להכרעה בתביעה שהגיש. הבקשה והתביעה הוגשו נגד בעלי הנכס השונים וכן נגד חברת הבנייה.

ללא תום לב

תביעה קטנונית: תמ"א 38, המכירה והמקדמה

עו"ד משה אביבי

בני זוג מחולון חתמו על פרויקט לשדרוג הבניין, אבל אז מכרו את הדירה. כדי לקבל בחזרה 2,500 שקל שכבר שילמו, הם בחרו לפנות לבית המשפט

תביעה קטנונית: תמ"א 38, המכירה והמקדמה

המבקש טען שרק בסוף דצמבר נודע לו על מיזם התמ"א, כלומר שבועות ספורים לפני מועד תחילת העבודות. הוא הודה שבהסכם השכירות צוין שהבניין עתיד לעבור שיפוץ, אלא שלטענתו עובדה זו הוזכרה בהסכם באופן "כללי ביותר ולקוני". בהקשר זה טען שמי שניהל את המו"מ לשכירות הנכס היה שותפו העסקי, ולכן הוא לא היה בקי בפרטים.

השופט עמית יריב הבהיר שבקשות לצווים זמניים – המוגדרים "סעד זמני" – נבחנות לאור שני היבטים: סיכויו של המבקש בתביעתו ("ההליך העיקרי") וכן התנהלות המבקש. במקרה זה, כתב השופט: "נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני – הן מטעמים שבמהות והן מטעמים שבהתנהלותו הדיונית של המבקש, אשר יש בה מידה גדושה של חוסר תום-לב".

השופט הפנה לסעיף המפורש בהסכם השכירות שעדכן שהבניין עומד בפני שיפוצים, וציין שיש גבול למידת "זריקת האחריות" שניתן לקבל ממי שמתיימר להיות בעל עסק (הוא התייחס לכך שהמבקש רכש את חלקם של שותפיו בקפה, וצריך היה לברר איתם איזה מידע יש להם).

יתרה מכך, בעוד שבעלי בית הקפה לא זימן לעדות את שותפו העסקי לשעבר, המשיבים הציגו מכתב שנשלח לרעייתו במרס 2016, ובו אישרו בפניה שהבניין נמצא ב"שלבים מתקדמים מאוד" של אישור תמ"א 38.

השופט יריב הבהיר שמסמך זה למעשה שומט את הקרקע מתחת לטענות המבקש – שאותן כינה "לא אמת". הוא הוסיף שעצם העובדה שהמבקש לא גילה על קיומו של מכתב זה מצדיקה את דחיית הבקשה מחמת חוסר תום לב.

בפסק הדין צוין שבמהלך הדיון התברר כי מטרתו האמיתית של הצו המבוקש היא להביא את בעלי הנכס – או לפחות את חלקם – לנהל עם בעלי בית הקפה מו"מ על תנאי ביצוע העבודות בנכס.

"מדובר בניסיון לנהל משא ומתן מתוך יתרון טקטי על פני המשיבים, ותוך גרימת נזק חמור למיזם כולו", נכתב. "התנהלות זו אינה יכולה לעמוד, והיא גובלת לטעמי בשימוש לרעה בהליכי המשפט". בסיומה של ההחלטה חייב השופט יריב את המבקש לשלם למשיבים שכר טרחת עו"ד בסך 37,500 שקל.