כשהראש עובד, אבל הגוף בוגד

בשיתוף עמותת נאמן

עקיצת יתוש. זה מה שגרם לכדור השלג להתגלגל וכמעט לקבור את רחל אלשוור תחתיו.

עקיצה שגרמה לה, ככל הנראה, לחלות בחיידק הנילוס המערבי. היא איבדה את ההכרה והובלה לחדר המיון, שם התעוררה רק לאחר כחודש. מתברר ששבוע אחרי האשפוז, בעודה מחוסרת הכרה, לקתה רחל בשבץ מוחי. בני משפחתה סיפרו לה כי בזמן שהייתה בתרדמת, היא סבלה מסיוטים איומים, צעקה כל היום וקראה בשמותיהם של בעלה, בנותיה ונכדיה.

כשהתעוררה הבינה רחל עד כמה השתנו חייה. אחרי שנים ארוכות כחשבת ראשית ומנהלת הכספים של אגודת החירשים בישראל, שם הייתה אחראית על 60 עובדים בהם עובדות סוציאליות, מרצים, מתורגמנים ועובדי משרד ב-17 סניפים, היא התקשתה לקבל את העובדה שהקריירה שלה, התכניות שלה והחיים שהכירה עד כה הסתיימו ברגע אחד.

"הייתי בסך-הכל בת 67. עד האירוע נסעתי בכל רחבי הארץ, דאגתי למשכורות, יצרתי פעילויות לחברי האגודה וברגע אחד כל עולמי השתנה", מספרת רחל. "במקום לחשוב על החיים שאחרי המרוץ, ליהנות מהחופש שבפנסיה ולחזור לעיסוקיי כמתנדבת, נאלצתי להלחם על הזכות לחיות".

"הסטטיסטיקה לא בעדי אבל לי לא היה ספק שאנצח"

זה קרה זמן קצר אחרי שעברה רחל עם בעלה לעיר אחרת והשניים קנו בית עם קו ראשון לים. שם, הם אמרו לעצמם, יוכלו להזדקן בכבוד ולהגשים את כל החלומות שלא הספיקו בגלל קריירות אינטנסיביות. ואז, באוגוסט 2012, הכול השתבש.

"ניסיתי לדבר ולא הצלחתי להוציא קול. כשביקשתי לכתוב יצא לי כתב חרטומים. כל פלג גופי הימני נפגע, ובנוסף נפגעו גם הגרון ומיתרי הקול", היא אומרת. "במשך 9 חודשים עברתי שיקום קשה ומתיש. 3 פעמים בשבוע ביקרתי במכון לאשפוז יום והתחלתי תרגילי פיזיותרפיה בתקווה לחזור לעצמי".

אך לחולשה הפיזית היו תכניות משלה. אחרי כשנה, בעודה עדיין חלשה, קמה רחל לשירותים ונפלה ארצה, פשוטו כמשמעו. בגלל הנפילה היא איבדה את עין ימין, נותחה והושתלה לה עין תותבת. השיקום הפך ליותר ויותר קשה. בזמן שהיא נלחמה להשיב את גופה לשגרה, היא נאלצה להאבק גם באי-היכולת לראות. והאתגרים, לצערה, לא הפסיקו להופיע.

לפני כשנה וחצי רחל נפלה שוב ושברה את האגן. "ידעתי שגם כאן כוח הרצון יגבר על הקשיים הפיזיים. ולאחר שעברתי ניתוח מורכב ושיקום ארוך עוד יותר, התחלתי לחזור לחיים מחדש. בכל יום אני עושה עוד צעד אחד קדימה כנגד התחזיות. לא קל לחזור לאחור ולהתחיל מחדש. הסטטיסטיקה לא בעדי, אבל כמי שכל חייה עבדה עם אנשים בעלי מוגבלויות ראיתי כיצד אנשים מתגברים על הלקות שלהם, וגם לי לא היה ספק שאנצח".

זה רק הגוף שבוגד

 למרות הכול, תתפלאו, היום רחל עומדת על הרגליים והולכת בעזרת מקל הליכה. אמנם בעלה תומך בה מאוד, אבל היא משתדלת להיות עצמאית, כדי לא להיות תלויה באף אחד ולא להיות לנטל.

"המלחמה הקשה ביותר שלי מתחוללת בין הראש לגוף. בין השפיות למציאות. במוחי אני מנהלת שיחות שוטפות וויכוחים סוערים, אך מה שיוצא מהפה הוא דיבור איטי הרבה יותר, פחות מובן. כבעלת תואר בספרות אנגלית אני מנסה לדבוק באהבתי לקריאה, אני גולשת באינטרנט, כותבת למגירה, עוזרת לבעלי עם החשבוניות של העסק, אבל המינימום שאני מצליחה לעשות לעומת המקסימום שאני יודעת שאני יכולה לעשות - מתסכל.

"מבחינה מנטלית לא חסר לי כלום, אני כמו כולם, זה רק הגוף שבוגד", מעידה רחל. "קשה לי לראות את עצמי כך. קשה לי להישאר בבית ולהרגיש מסכנה. קשה לי עם החברים שמתרחקים ומנתקים כל קשר. קשה לי לשבות מפעילות. וקשה לי הבדידות. גם לבעלי זה לא קל. לפני השבץ נהגנו ללכת לרקוד, לשיר, והוא רק מחכה ליום שבו נחזור לעשות זאת שוב. בכל רגע הוא שואל אותי מה עשיתי היום? אם הלכתי, דיברתי, שרתי, קראתי - הוא לא מבין איך זה שאני אותו אדם, רק פחות עצמאית".

"מבינה שאלוהים זימן לי את הדבר הגרוע ביותר רק כדי שאתגבר"

רחל ממשיכה להילחם על הזכות לחיות כמו לפני השבץ. היא רוצה להתנדב, לרקוד ריקודי עם ("הקצב בדם שלי"), לשיר במקהלה, להשתובב עם נכדיה ולהגשים את כל התכניות שביום אחד נעצרו. ומנגד, היא יודעת שהרגעים שחלפו כבר לא יחזרו, היא רק מבקשת שלא שיהיה גרוע מזה.

"מסביב אומרים לי 'העיקר שאת חיה', נכון, אבל אני עדיין לא יכולה לתפקד כמו בן אדם רגיל. אני מרגישה כמו קפיץ, הכל שבור.

"לאורך המאבק הארוך שאני מנהלת אני מבינה שאלוהים זימן לי את הדבר הגרוע ביותר רק כדי שאגלה שיש לי את היכולות להתגבר עליו. ויום אחד אני מקווה גם להצליח", מסכמת רחל.

הבדידות לא חייבת להיות חלק מהמחלה

רחל אלשוור היא אישה חזקה. היא נלחמת בכל יום על הזכות לקום על הרגליים ולהיאבק בהשלכות של השבץ המוחי. היא הצליחה בכוחות עצמה להשתקם, מאמינה ביכולותיה לרפא את עצמה והיא מוקפת במשפחה אוהבת ובבעל הנותן כתף תומכת. עם זאת, רבים מהחולים והמשפחות שלהם מתקשים לקבל ולחשב את מסלול חייהם מחדש לאחר השבץ המוחי. לא לכולם יש את הכלים, את יכולת ההכלה ואת הכוח לאמץ את אורח החיים שנכפה עליהם.

חשוב להדגיש שבמקרים כאלה הם לא לבד. הבדידות לא חייבת להיות חלק מהמחלה, וההתמודדות הרבה פעמים קלה יותר כאשר יודעים שיש שירותים שנועדו לעזור לאלפי נפגעי שבץ ולמשפחותיהם לקבל את מציאות חייהם החדשה.

בדיוק לצורך כך הוקמה עמותת 'נאמן'. העמותה הוקמה על-ידי נפגעים אשר לא מצאו בקהילה תמיכה בתהליך ההתמודדות עם ההשלכות הקשות של המחלה על חייהם. מתוך הניסיון האישי של מתנדבי העמותה בשיקום חייהם, ומתוך ההיכרות המתמשכת של הקשיים עמם מתמודד ציבור זה בבואו לממש את זכויותיו כחולים וכנכים, צמחה התמחות בפיתוח שירותים מיוחדים עבורו.

בנוסף, מפעילה 'נאמן' רשת מועדונים חברתיים בכל רחבי הארץ המעניקה לנפגעי השבץ פעילויות משמרות וחוויותחברתיות כבסיס לשיקום החיים הרגשיים שאבדו, הכוללות פעילות גופנית מותאמת, תרבות, קבוצות תמיכה ועוד.

המועדונים מקדמים את שילובם של הנפגעים בקהילה, מחזקים את בני הזוג התומכים ומעניקים לחולים כוחות וכלים להתמודדות עם המציאות החדשה והקשה.

כמו כן, מנהלת הרשת קו תמיכה המספק מידע, ייעוץ וליווי למשפחות הנפגעים, הן בכל הנוגע להליכי מיצוי הזכויות והן בתמיכה רגשית במטרה להקל עליהם בשלבי ההתמודדות הראשונים והשלכות השבץ המוחי על חייהם.

בשיתוף עמותת נאמן