הופעה בלתי נשכחת: אוהד חיטמן בגן של ילדיו
"אני לא זוכר אם שרתי יפה או לא, אם הקהל אהב אותי או שמישהו בכלל שם לב שהייתי בתחפושת מסוקסת של אסיר טרם ההופעה. הדבר היחידי שנחרט בזיכרוני הוא ה'ביחד' שאבא רן, אני, אוה וברי יצרנו באותו היום עבור המשפחה שלנו". אוהד חיטמן על הופעה מרגשת במיוחד
לפני כשנה, כשברי ואוה נכנסו לגן "עלמא" המצוין, שוחחתי עם הגננת מספר 1 בארץ, מיכל, והבטחתי לה שאבוא לחגוג ולשמח את כל ילדי הגן והוריהם בחג הפורים. מכיוון שאינני בוועד ההורים, לא משתתף בתורנות כביסת הסדינים (לכתוב מחזמר אני יודע, להפעיל מכונת כביסה לא) ומכיוון שאינני פעיל בכל קבוצות הווטסאפ של ההורים - זאת נראתה לי התרומה ההגיונית היחידה שאוכל להעניק לגן.
בואו נודה על האמת, ילדים בני עשרה חודשים לא באמת אוהבים להתחפש. אלה ההורים שלהם שאוהבים לצלם ולתעד את פלאי הטבע שאלוהים העניק להם וכמובן שבעיני הוריהם הם ה כ י ה כ י מתוקים בעולם עם תחפושות.
אבא רן, אייקון אופנה מתהווה ומפיק על של פרסומות בהווה, בחר בקפידה שתי תחפושות מופלאות של מלאכים. ברי שיתף פעולה ושבר מיד את מקל המלאכים שבידו. אוה פחות התחברה לז'אנר ופרצה בבכי מר. בלית ברירה, אבא רן בחר באופציה ב' והפך בן רגע את שני הקטנטנים חסרי הישע לסופרמן וסופרוומן. מקורי? נו מילא, לפחות לא בכו...
אני התחפשתי כבכל שנה לאסיר. למה אסיר? בכל זאת, תחפושת או לא, עלי להראות מסוקס ומחוספס גם בפני קהל המעריצים החדש שלי בני השנה פלוס. רן זרם איתי והתחפש לאסיר אף הוא, עטוי בבנדנה שחורה.
הופעה על כיסא זעיר ליד ארגז החול
בוקר יום שישי, בדרכנו לגן, אבא רן האסיר צעד בראש בשדרה עם עגלת התאומים, גאה בשני ילדיו בעלי כוחות העל (אכן בוקר מרגש, לרגל החג הילדים העניקו לנו ארבע שעות שינה שלמות בלילה וקמו עם חיתולים מלאים בקקי מוצק). אני נשרכתי מאחור עם קלידים במשקל 40 ק"ג. עובד במה? הסעות? שום דבר. אני האמן והסבל גם יחד. הגענו לגן. "איפה הבמה"? שאלתי בתמימות את הגננת מיכל.
"במה?", תמהה הגננת והצביעה על פינת הגן. "אין לנו, אבל יש כאן שקע חשמל ליד ארגז החול". חיברתי בזריזות את הקלידים לחשמל. ויתרתי מראש על השאלה "היכן חדר האמנים" או "מי חברת ההגברה", משום שהנחתי שהתשובה תהיה בנוסח של "יש עמדת החתלה ליד השירותים".
כעבור כמה דקות התקבצו כל ילדי הגן והוריהם ברחבת ארגז החול. כל הורה והאוצר שלו על ברכיו. אני התיישבתי על כיסא זעיר שבקושי הכיל חצי מישבני והתחלתי במופע שהכיל מחרוזת שירי חג פורים. ברי, שמאז גיל אפס נמשך לפסנתרים ולמוסיקה בכלל סירב להישאר בצד של הקהל ומיהר לזרועותיי. אוה כהרגלה רצתה להראות לו מי הבוסית השולטת וסירבה להישאר בזרועותיו של אבא רן. היא גירשה בבושת פנים את אחיה מברכיי והתיישבה עלי בעצמה. ברי פרץ בבכי.
רן, בחצי מבט מתנצל התיישב לידי, לקח את ברי על ברכיו. מרוב צפיפות יתר על "הבמה" ובשל מזג האוויר החם, פשטתי את תחפושת האסיר שכה חשקתי בה ונשארתי בטריקו שחורה פשוטה ובג'ינס כחול סתמי. סוף סוף מופע חג הפורים יצא שוב לדרך, הפעם בלי הפרעות מצד הקטנים.
האור בעיניהם והאושר בפניהם של ברי ואוה חדרו לנשמתי עמוק עמוק. אני לא זוכר מה שרתי בדיוק, אם שרתי יפה או לא, אם הקהל אהב אותי או שמישהו בכלל שם לב שהייתי בתחפושת מסוקסת של אסיר טרם ההופעה. הדבר היחידי שנחרט בזיכרוני הוא ה"ביחד" שאבא רן, אני, אוה וברי יצרנו באותו היום עבור המשפחה שלנו.
מאז למדתי שגם כשברי חוזר מהגן שמח ונלהב למצוא אותי מתאמן על פסנתר הכנף שבסלון, הוא לא באמת מתלהב מלשבת על ברכיי ולנוע בקצב המוסיקה. הוא יותר יתלהב מלהביט בי בעיניו הכחולות וכשאשאל אותו "איך אבא אוהדי ניגן לך? יפה, נכון?" הוא תמיד יגיד לי את אותה המילה... "סוס". משום מה, כל סשן מוסיקלי שלי כשאוה וברי בסביבה יסתיים בשירה רצופה (בממוצע כ-17 פעמים) של "רוץ בן סוסי". משום מה, למרות הכל, אני אוהב את זה.
נ.ב - שלא יהיה כל ספק, השנה כבר ב-1 בספטמבר שריינתי מול מיכל הגננת את מופע חג הפורים הבא. אין סיכוי שבעולם שאוותר על זה.
בימים אלה הוציא אוהד חיטמן שיר חדש - רעידות - מתוך אלבומו הרביעי שייצא בחודשים הקרובים. שיר המדבר בין השאר על רעידת האדמה שחוו הוא ובן זוגו בנפאל עם לידת התאומים ברי ואוה בני השנה ותשעה חודשים. כמו כן, המחזמר פרי עטו "בילי שוורץ" מופיע בהצלחה בכל רחבי הארץ בשנתיים האחרונות וזכה בארבעה פרסי התאטרון.
