להגשים חלומות: גרסת ההורים לעומת הילדים
"אנחנו מעודדים את הילדים שלנו לרדוף אחרי חלומותיהם ואומרים להם שכל מה שהם רוצים אפשרי אם רק יתאמצו, אבל כמה מאיתנו מאפשרים לעצמנו לחלום?". אביב בורנשטיין, אב לשניים, החליט שהגיע גם הזמן שלו
"תביע משאלה", אנחנו אומרים לילדים שלנו כשהם באים לכבות את נרות יום ההולדת שלהם. בשלב הזה הם בדרך כלל עוצמים את העיניים חזק חזק ומביעים משאלה. כמובן שהם לא מספרים לנו אותה, כי הם חושבים שאי שם יושבת לה פיית המשאלות ששומעת הכול ומגשימה את החלומות הכי כמוסים שלהם. אבל דווקא לא על הילדים באתי לדבר, כי אנחנו בגיל הזה עוד מעודדים אותם להגשים את החלומות שלהם. נכון שלפעמים יש הורים בינינו שחוטאים ומנסים להגשים חלומות ילדות שלהם דרך הילדים, יש הורים שמבינים בשלב כלשהו שהחלום שלהם הוא שלהם והם לא צרכים לנסות להגשים אותו דרך הילד ויש כאלו שלא עוזבים את הילד ורודפים אחריו גם כשהוא בוגר.
אנחנו מעודדים את הילדים שלנו לרדוף אחרי חלומותיהם, אומרים להם שכל מה שהם רוצים לעשות הם יוכלו אם רק יתאמצו, נותנים להם לחלום ומאפשרים להם לנסות לכבוש את העולם. אבל כמה מאיתנו עמדו מול המראה הוירטואלית שלהם ושאלו את השאלה "האם אנחנו מאפשרים לעצמנו לחלום?". ויותר מזה - "האם אנחנו מאפשרים לעצמנו לרדוף אחרי החלום שלנו?". תמיד ניתן לעצמנו אלף ואחד תירוצים - הילדים קטנים, הילדים גדולים, קיבלתי קידום בעבודה, אני לא רוצה לעשות שינויים, נוח לי במצב הקיים או לא נוח לי במצב הקיים, אבל זה מה שאני מכיר. אנחנו כל כך פוחדים משינויים שרובנו הגדול פשוט לא עושה אותם.
מי מאיתנו לא שלח איזה טופס בהגרלה כזו או אחרת ודמיין איך הוא זוכה בפרס הגדול ולוקח את המשפחה לטיול מסביב לעולם, מגיע למשרד ושם לבוס שלו מכתב שהוא לא חוזר יותר לעולם? אז אני לא אומר שמחר כולם יקומו ויעזבו את העבודה. נכון, אנחנו לא ילדים, המעשים שלנו דורשים יותר אחריות, יש לנו משפחה והוצאות, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לחלום ולרדוף אחרי החלום.
את הילדים שלנו נחנך שאין דבר העומד בפני הרצון, אבל כמה מאיתנו קמו ועשו שינוי בחיים שלהם, כל אחד והשינוי שיגרום לו טוב? אני לא מתכוון לאנשים שמבחינתם לנסוע לעבודה במסלול השני המומלץ בתוכנת הניווט היא הדרך שלהם לשינוי. אלא לאלו שחולמים על משהו אחר, על שינוי אמיתי בחיים וכל כך מפחדים לעשות אותו.
לטורים הקודמים:
- משבר הבוקר: כשאבא עושה קוקו לבתו
- "נמאס לי להסביר לאנשים על ההפרש הגדול בין ילדיי"
כשאנחנו חוגגים יום הולדת, אני לא יודע באיזה גיל זה מתחיל בדיוק, אבל בשלב הזה שכבר לא שמים לנו נרות על העוגה, אם בכלל יש עוגה. בשלב שאנחנו כבר לא עוצמים עיניים ואף אחד מסביבנו לא צועק לנו "תביע משאלה", אף אחד לא מצפה ממישהו בן ארבעים וקצת שיביע משאלה. כי פיית המשאלות, זאתי ממקודם, עובדת עם הגבלת גיל והיא בדיוק כמו מצב התעסוקה בהייטק, לא מתעסקת עם אנשים מבוגרים, הם כבר לא שווים בשוק.
הגיע הזמן שלי
גם אני במשך שנים ברחתי מהחלומות שלי. החיים התרחשו, אם זה גידול ילדים, אם זה עבודה, משכנתא ושאר ירקות. אתה נגרר לחיים ואפשר להשוות את זה כשאתה רואה מישהו עם פחד גבהים מטפס, אומרים לו - "אל תסתכל למטה, תסתכל על כמה עברת ומה נשאר לך". אז כן, יש שיגידו שזה היה משבר גיל הארבעים, אבל החלטתי בראייה רחבה שיש לי עוד מספיק שנים עד הפנסיה והגיע הזמן להתחיל להגשים קצת מהחלומות שלי.
ירדתי הרבה במשקל, הפכתי את הספורט לדרך חיים ובדרך אפילו סיימתי מרתון, אבל זה היה רק התחלה. עזבתי מקום עבודה נוח והתחלתי דרך חדשה שאני רק בתחילתה, אבל כל יום אני קם עם חיוך גדול ועם ראייה שזה מה שהייתי צריך לעשות ממזמן.
אל תחכו ליום הולדת שלכם. תחשבו על משאלה, מה החלום שהייתם רוצים להגשים. עכשיו תגידו את המשאלה הזאת לסובבים אתכם וצאו לדרך להגשים אותה. כי אף פעם לא מאוחר.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
איך לגרום לילדים להאמין בעצמם? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
