שמרני יותר, ימני יותר. העליון החדש

מדינת ישראל פסעה אתמול (יום ד') צעד משמעותי בדרכה לשינוי תרבותי, משטרי וערכי. מהלך דרמטי בניצוחם של שרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) ויו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה, שהסתיים בבחירת ארבעת השופטים החדשים, מוביל את בית המשפט העליון לדרך שונה: דרך של ריסון "המהפכה החוקתית" של אהרן ברק, דרך שפניה לכיוון בית משפט שמרני, מרוסן בהתערבותו בחקיקת הכנסת ובהחלטות הממשלה, ובעיקר לעבר "הבנה" של האג'נדה הימנית-דתית-התנחלותית.

שופטי העליון החדשים(צילום: גיל יוחנן, אתר בתי המשפט)

בחודשים האחרונים, מאחורי הקלעים, ניהלה נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור קרב מרשים כדי לשמר את דמותו ואת הרכבו של בית־המשפט העליון, כפי שהתנהל והתעצם מאז קום המדינה. ברקע חיזקו אותה חלק משופטי העליון בניצוחה של הנשיאה המיועדת אסתר חיות, שהתגלתה כדמות לוחמנית. אומנם בעוד כחצי שנה, כשתפרוש נאור מכהונתה, תישאר חיות עם השופטים שנבחרו, אבל נאור לא יכולה הייתה להרשות לעצמה להתנהל בבועה.

הסביבה שבה מתנהל בית המשפט העליון השתנתה בעשור האחרון: בית המשפט הפך מיעד מבוצר שאין נוגעים בו ושמנוהל על ידי השופטים בלבד למוצב קדמי. הפוליטיקאים סימנו אותו כיעד להתקפה, כאליטה שיש למגרה עד כדי שאיפה להפוך אותו לגוף ייצוגי. משכך, נאלצה נאור לנהל את הבחירה ואת החילופים של ארבעה שופטים - כרבע מהרכב בית־המשפט העליון - במתכונת של ניהול סיכונים. במקום לשעוט קדימה, למזער הפסדים. על בחירה שתואמת את רצונם העצמאי של השופטים לא היה מה לדבר.

מול נאור ניצבה שרת המשפטים שקד, נחושה, אידיאולוגית ימנית, ולא מוכנה לוותר על אף מאחז שלטוני. מרגע מינויה הצהירה שקד על כוונה להסיט את נושאת המטוסים שמכונה העליון לכיוון שמרני-ימני-התנחלותי. שקד חברה כבעל ברית לאפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין. נוה, שהפך את לשכת עורכי הדין מגוף פסיבי שהתנהל תחת כנפיו של בית המשפט העליון לגורם פעיל, דומיננטי, עצמאי ומשפיע, שימש מגשר בין נאור לבין שקד, ובמקביל טווה ברית גם עם שר האוצר משה כחלון, חבר הוועדה לבחירת שופטים.

שקד ונאור(צילום: גיל יוחנן )

על הנייר, הבחירה אמש היא ניצחון לקו השמרני של שקד. אבל הניסיון מורה שכאשר שופט מגיע למקום החשוב ביותר במערכת המשפט, הוא מתכסה בגלימה נוספת. אף כי נהוג לומר שכל שופט הוא עצמאי, שהמורא היחיד שיש עליו הוא מורא החוק, שהוא דעתן ומביא עימו מכלול ערכים ונטיות אידיאולוגיות, הרי שכאשר הוא נמצא בחברה מסוימת הוא גם נתון להשפעות, לוויכוחים ולשכנועים הדדיים. בבית המשפט העליון היחסים נחשבים מצוינים. אין מחנות ואין לחצים.

עם זאת, אין להסתיר שמגמת הריסון והשמרנות של בית־המשפט העליון נמשכת זה עשור. לצד פסיקות אמיצות, שופטי העליון אינם חיים בבועה. הם שומעים את הקריאות הפוליטיות ואת פעמי ה־D9 בכל פעם שהפסיקות אינן נושאות חן בעיני הפוליטיקאים. הם שומעים את ההדים החברתיים שמבקשים לצמצם את סמכותם ולפגוע בעצמאותם. הם הולכים כל הזמן נגד הזרם. לכן מה שהתרחש אתמול תלוי בסופו של דבר בבחירה של החברה ושל הפוליטיקה הישראלית: האם היא רוצה לראות בית משפט עליון עצמאי, בעל ערכים דמוקרטיים-ליברליים, או בית־משפט רופס שלא יצעיד את החברה קדימה. לפי מה שנראה בשנים האחרונות, אין כל סיבה לאופטימיות.