"אחרי השבץ המוחי, הוא נתן לכולנו שיעור בהישרדות"

בשיתוף עמותת נאמן

מישורי אמיטל (75) מפתח תקווה, מהנדס תעשייה כימית במקצועו, התקדם במהירות בסולם הדרגות וכיהן במשך שנים כסמנכ"ל חברה גדולה ומצליחה. באחת מנסיעות העבודה לחו"ל הוא לא חש בטוב והובהל לבית החולים. הרופאים, שעלו תוך זמן קצר על הבעיה, הסבירו לו כי לקה באירוע מוחי קל, ומישורי אושפז למשך מספר ימים. כושר דיבורו נפגע, אולם ההתאוששות הייתה מהירה, הוא הצליח לשקם את דיבורו לחלוטין וחזר במהרה לשגרה.

ארבע שנים לאחר מכן, בעת בילוי עם חברים, שוב חש מישורי ברע והוא הובהל במהירות לבית החולים. הפעם זה היה מאוחר מדי. מישורי לקה באוטם מוחי (קריש דם) שגרם לאירוע מוחי. הוא אושפז והיה בתרדמת במשך שבוע. "הרופאים הסבירו לנו שהמצב קשה", מספרת אשתו רותי, שעד היום נאבקת יחד עם בעלה בגזירת הגורל. "חצי מוח, פשוטו כמשמעו, פשוט נמחק. הפגיעה הייתה בצדו הימני של הראש וכל הצד השמאלי של הגוף שותק. לאחר שהוא התעורר גילינו את ממדי הנזק. הוא לא דיבר, לא ראה טוב, הראייה המרחבית שלו הצטמצמה וגפיו השמאליים לא תפקדו כך שהוא נזקק לכיסא גלגלים".

קראו עוד על החיים לאחר שבץ מוחי

מישורי אמיטל. למד לחזור לשגרה

ללמוד הכל מחדש

זמן קצר לאחר ששוחרר מבית החולים הועבר מישורי למרכז רפואי שיקומי כשלפניו ארבעה חודשי שיקום מפרכים. רותי, שעבדה אז בחצי משרה, לקחה חופשה מהעבודה ולא משה ממיטתו. את כל התרגילים שעשה עימו הצוות המטפל בבוקר היא המשיכה אחר הצהריים. בעזרת כמה שרירים שלא נפגעו הצליח מישורי לעמוד על רגליו ולעשות את צעדיו הראשונים לאחר האירוע הקשה שחווה. "הוא איבד את הקוגניטיביות היומיומית ונאלץ ללמוד את הכל מחדש. התקווה הראשונה שעזרה לי לדעת שיהיה בסדר הייתה ביום שבו ראיתי אותו מעלעל בעיתון. פשוט מעביר דפים, עד שלאט-לאט החל גם לקרוא בהם".

לדבריה של רותי, יותר משהיא נלחמה על החזרה לשגרה, מישורי היה בעצם מי שגרם לבלתי יאומן להפוך לאפשרי. "הוא היה מספיק חכם לשתף איתנו פעולה ולהיעזר בנו, וזה לא קל. מאדם שרגיל לנהל חברה, לטוס ללא הפסקה, להיות עצמאי ולקבל אין ספור החלטות בשעה, הוא הפך לאדם תלותי. למזלנו הוא ידע לתת לנו מקום. ללא הרצון שלו, לא הייתה משנה היכולת שלנו".

כשחזר מישורי לביתו הוא החל שיקום נוסף, 3 פעמים בשבוע במשך כשנתיים, וטופל על-ידי קלינאית תקשורת, פיזיותרפיה ומרפאה בעיסוק במטרה להחזיר את צד שמאל לתפקוד. את התרגילים הוא המשיך בביתו מתוך רצון להשיב לעצמו את השליטה בגופו עד כמה שניתן.

אחד הקשיים עימם נאלץ מישורי להתמודד היה עם הספסטיות שחווה בגפיים. מדובר במצב קליני שנגרם כתוצאה מאירוע מוחי המוביל לכיווץ לא רצוני של השרירים ללא יכולת להרפות ובשל כך נפגעת עד מאוד היכולת להניע את הגפה. שילוב של ספסטיות מצד אחד וחולשת שרירים מצד שני (שתיהן מופיעות בעקבות שבץ מוחי) גורם להפרעה תפקודית קשה של הגפה, מאחר והספסטיות מתנגדת להפעלת השרירים וזה פוגע במיוחד בשרירים החלשים. ספסטיות למעשה מונעת הפעלת שריר הנדרש לפעולה, היא מהווה 'בלם' להפעלת כל שריר ובמיוחד שריר חלש. לכן הפחתת הספסטיות בהרבה מקרים עוזרת "לשחרר" את הכח של הגפה וכך משפרת את תפקודה.

מישורי טופל בעזרת הזרקות מקומיות במטרה להקל על הספסטיות של יד שמאל ולקדם את החלמתו. ההזרקות עזרו למישורי להשאיר את ידו רפויה ולחזק אותה לצד חיזוק הגוף באמצעות פיזיותרפיה.

"הזרקות מקומיות לשיפור הספסטיות מתבצעות באופן אמבולטורי, במרפאות ייחודיות על-ידי רופאים מומחים בהזרקות", מסבירה ד"ר טניה גורביץ, מנהלת המרפאה להפרעת תנועה במרכז הרפואי סוראסקי. "לכל מטופל מתאימים באופן אינדיבידואלי את מתכונת ההזרקות תוך התחשבות בתבנית הספסטיות ועוצמת החולשה".

יש לציין שכאשר יש שיתוק מלא של הגפה - הזרקות מקומיות לא יעזרו לשיפור תפקוד הגפה, אך הם יעזרו להרפות את היד, ימנעו היווצרות קונטראקטורות, יתרמו להפחתת הכאבים ויסייעו בטיפול סיעודי ובפיזיותרפיה (יותר קל לפתוח את האגרוף, ליישר את האמה והזרוע וכד'). הזרקות מקומיות להורדת ספסטיות בידיים לאחר שבץ מוחי נמצא בסל הבריאות. אך חשוב לדעת שפיזיותרפיה והפעלה אינטנסיבית של הגפה לאחר הזרקות מקומיות הן חלק בלתי נפרד מהטיפול והן המפתח להצלחתו.

המאבק עדיין לא תם

"רצינו למנוע מכף היד להיסגר ולהתאגרף. מעבר לכך שזה אינו אסתטי, הדבר מקשה על שיקום היד והשרירים", ממשיכה רותי. "הזריקה אז הייתה מחוץ לסל התרופות והצלחנו לקבל אותה בהמלצת ד"ר גורביץ, הרופאה שטיפלה בו. ההזרקות, אחת לכמה חודשים, גורם לרפיון של השרירים, מה שאפשר לנו לעבוד איתם בקלות ולהמשיך במסע השיקום. שבע שנים אחרי והיד אומנם עדיין לא שימושית, אבל היא רכה ולא מכאיבה לו. הוא יכול להזיז אותה וכף היד הפתוחה עוזרת לנו במהלך התרגילים לשיפור התפקוד. מאחר והוא היה שמאלי, אחרי האירוע הוא למד להשתמש ביד ימין".

למעלה מעשור עבר מאז האירוע המוחי והמאבק עדיין לא תם, אבל רותי מרגישה שהשניים הצליחו לחזור לחיים הטובים שידעו קודם לכן. מישורי עצמאי יותר, קורא ספרים, ממשיך ללכת להצגות, קונצרטים, סרטים והרצאות ואף לטוס פעם בשנה לחו"ל. ההפתעה הגדולה ביותר הגיעה בדמות חידוש רישיון הנהיגה, לאחר שצלח את המבחנים, התאמן בעזרת משחקים מוטוריים על שדה הראייה שלו ועבר את התיאוריה בהצלחה.

"הגענו לרגע של נחת. הוא מדבר מעט, אבל מבין הכל. המשפחה מחבקת אותנו והחברים מעולם לא נטשו, אין ספק שיש להם חלק בהחלמה הנפשית שלו. על ההחלמה הפיזית אחראי המאבק הממושך שלנו. ההזרקות המקומיות בהחלט הקלו, אבל ברור לנו שאין מדובר בתרופת קסם. אנחנו ממשיכים לעבוד קשה, להתאמן בבית ובעיקר להתאזר בסבלנות. אין ספק שבעלי נתן לנו שיעור בהישרדות. יותר מכל, הרצון לחיות ובאיכות חיים טובה זה מה שבסופו של דבר הביא אותנו למקום בו אנחנו נמצאים היום".

בשיתוף עמותת נאמן