ראתה את בעלה מת בדרך למשמרת – והוכרה כנפגעת עבודה

עובדת שעשתה דרכה למפעל הבחינה במכונית של בעלה מרוסקת בכביש, ומאז הידרדר מצבה. שופטת חייבה את ביטוח לאומי להכיר בה כנפגעת עבודה

עו"ד יהושוע בלנגהפורסם: 27.02.17 , 18:45

בית האזורי לעבודה בחיפה הורה לאחרונה לביטוח הלאומי להכיר כ"תאונת עבודה" באירוע שבמסגרתו אישה שהייתה בדרכה למשמרת במפעל חזתה בתוצאות תאונת דרכים שבה נהרג בעלה.

ביום האירוע הייתה האישה בהסעה בדרכה למשמרת בוקר במפעל "להבים" שבו עבדה. בעלה, שגם הוא עבד במפעל, סיים באותה עת משמרת לילה והיה בדרכו חזרה הביתה. אחד הנוסעים הפנה את תשומת לבה של האישה לתאונה מעבר לכביש, והיא זיהתה את מכוניתו של בעלה מרוסקת בצד הדרך. היא יצאה מההסעה, רצה למקום ומצאה את בעלה המת בתוך המכונית.

תביעה

נפצע בניסיון חיסול והוכר כנפגע תאונת עבודה

עו"ד גבריאל מלאך

קבלן שיפוצים נפגע קשה ממטען שהוצמד למכוניתו. אחרי שנדחה בבתי הדין לעבודה, הוא פנה לבג"ץ – שהרחיב את גבולות ההכרה בתאונות עבודה

נפצע בניסיון חיסול והוכר כנפגע תאונת עבודה

מאותו היום הידרדר מצבה הנפשי והיא הפסיקה לעבוד, אולם בקשתה להכיר באירוע כתאונת עבודה נדחה על ידי הביטוח הלאומי. לפיכך היא הגישה תביעה נגד המוסד לבית המשפט, ובה טענה שהאירוע התרחש בדרך לעבודה ו"בקשר לעבודה", וניתן לקבוע כי אחרת הפגיעה שלה לא הייתה קורית ("מבחן האלמלא"). היא הוסיפה שגם "מבחן השכל הישר" מחייב הכרה בתאונה, שכן אין הצדקה להוציא פגיעה נפשית מההגדרה של נפגע עבודה.

מנגד, הביטוח הלאומי טען שהתובעת עצמה לא נפגעה ולא נגרם לה נזק עקב סיכוני הדרך, כפי שהחוק דורש. יתרה מכך, הנזק הנפשי לא אירע מסיכון אובייקטיבי של הדרך לעבודה, כי אם מסיכון סובייקטיבי ו"פנימי", שהיה נודע לה בכל מקרה באופן כזה או אחר, כך שמדובר בצירוף מקרים בלבד.

ביטוח לאומי העלה טענה נוספת, שלפיה אם תתקבל התביעה, ואף אם יוכר הקשר הסיבתי ולאישה תיקבע נכות מעבודה, הרי שהיא בכל מקרה לא תהיה זכאית לגמלת נכות מאחר שהיא מקבלת קצבת תלויים בגין מות בעלה – ואין "כפל גמלאות".

לא בשליטתה

אבל השופטת מיכל נעים דיבנר הבהירה שאין כל הכרח שתאונה תפגע פיזית באותו אדם על מנת שתוכר כתאונת עבודה. מה שצריך להוכיח הוא שהפגיעה נבעה מסיכוני הדרך. היא ציינה שנסיבות התאונה הקשות "מלמדות בבירור על קיומו של אירוע פתאומי... ועל תרומה של גורם חיצוני בדרך לפגיעתה הנטענת של התובעת".

בהקשר זה קיבלה השופטת את גישת התובעת שהשוותה את המקרה לפסיקה אחרת, שבה הוכרה פגיעה נפשית של עובדת שהייתה עדה לפיגוע בדרך לעבודה. גם שם פסק בית הדין שמדובר ב"'סיטואציה' הנופלת בגדר סיכוני הדרך".

בנוגע לסוגיית כפל הגמלאות, השופטת נעים דיבנר הבהירה שטרם הגיע הזמן לדון בנושא, שכן בשלב זה לא ברור אם התובעת תהיה זכאית לגמלה כלשהי.

בסיכומו של דבר נקבע כי מדובר בתאונת עבודה, ולביטוח לאומי ניתנו 30 יום להודיע מה עמדתו לגבי קשר סיבתי בין נזקי התובעת לבין התאונה, גובה הנזק ואחוזי הנכות בהתאם.