שנה וחצי בלי שכר: מורה תפוצה ב-40 אלף ש'

לאחר 11 שנים נאלצה המורה להפסיק לעסוק במקצוע עקב בעיה במיתרי הקול. משרד החינוך התעכב בשיבוץ שלה מחדש, וביהמ"ש חייב אותו לפצותה

עו"ד עלי שקיבפורסם: 20.04.17 , 22:20

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שמשרד החינוך יפצה בכ-40 אלף שקל מורה שנאלצה להפסיק לעבוד במקצוע עקב בעיה רפואית, ובמשך שנה וחצי לא קיבלה שיבוץ לתפקיד חדש – וגם לא משכורת. השופטת הדס יהלום קבעה שמדובר בפרק זמן לא סביר.

המורה, בעלת 11 שנות ניסיון, נאלצה בתחילת העשור להפסיק לעסוק בהוראה על רקע מחלה במיתרי הקול. היא ביקשה לממש את זכותה לפי הוראות התקשי"ר לשיבוץ בתפקיד אחר בשירות המדינה, ולשם כך פנתה באוקטובר 2013 לוועדת הניוד הבין-משרדי במשרד החינוך.

תביעה

100 אלף ש' למורה בהריון שמשרתה צומצמה

עו"ד ורדה רוזנטל

מדרשת שדה בוקר הקטינה את היקף השעות של מורה לתנ"ך, אף שלא קיבלה אישור מהממונה על חוק עבודת נשים. בית הדין החליט על פיצוי מרתיע

100 אלף ש' למורה בהריון שמשרתה צומצמה

הוועדה, שהתכנסה לדון בעניינה בינואר 2014, אכן עשתה מאמצים למצוא לה תפקיד אחר, אולם רק כעבור כשנה וחצי מפנייתה, ובהוראה מפורשת של בית הדין לעבודה, הודיעה לה על כישלון מאמציה והפסקת עבודתה בשירות המדינה. בתביעה טענה המורה שמשך הזמן שלקח לוועדה לתת מענה לפנייתה אינו סביר ומנוגד להוראת התקשי"ר, המגבילה את פרק הזמן המקסימלי לחיפוש תפקיד חלופי לחצי שנה.

המורה ציינה כי עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהעיכוב חמורה שבעתיים על רקע העובדה שבכל תקופת ההמתנה לתשובה היא לא עבדה ולא קיבלה משכורת. כמו כן, ציינה, לא הועילו "תחינותיה" להאיץ את הטיפול בעניינה בשל המצוקה הכלכלית שאליה נקלעה ומצבה המנטלי הקשה עקב היותה מובטלת.

משרד החינוך השיב בתגובה כי עשה את מירב המאמצים לסייע לתובעת ולמצוא לה תפקיד אחר, ולפנים משורת הדין פעל בעניינה מעבר לששת החודשים הקבועים בתקשי"ר. כמו כן הוא ציין כי התובעת שללה תפקידים רבים שהוצעו לה.

בהקשר זה ענתה המורה שרק תפקיד אחד מאלה שהוצעו לה התאים עבורה, אולם גם הפעם בירוקרטיה מסורבלת וארוכה מנעה את שיבוצה, מה שרק הוסיף על עוגמת הנפש שנגרמה לה.

השופטת הדס יהלום קיבלה את התביעה בחלקה בלבד. אף שהאמינה למשרד החינוך שעשה מאמצים רבים למצוא לתובעת תפקיד חלופי, היא קבעה שפרק הזמן שחלף עד שניתן מענה סופי אינו סביר ומנוגד להוראות התקשי"ר.

היא הסכימה שלתובעת נגרמה עוגמת נפש רבה, שכן העיכוב במתן התשובה הותיר אותה תלויה באוויר – מצד אחד ללא עבודה וללא שכר, ומצד שני ללא אפשרות לכלכל את צעדיה ולהתחיל בחיפוש עבודה חדשה.

עם זאת סברה השופטת יהלום שאין לחייב את המדינה בתשלום שכר עבודה לתובעת על משך כל תקופת ההמתנה, ודחתה את תביעתה בעניין זה. משכך, משרד החינוך חויב לפצות את התובעת ב-40 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקל.