אבודים
האנשים שהביאו את מכבי ת"א לשיאים מדהימים והפכו אותה ל"קבוצה של המדינה" הם גם אלו שדירדרו את המועדון לשפל חסר תקדים. מפסגת אירופה לקריאות בוז בהיכל בשלוש שנים: כך הפכה מכונת כדורסל משומנת למערכת בקריסה
הנפילה של מכבי תל אביב - פרויקט מיוחד
ירידת ערך: הנזק הכלכלי של הכישלונות
דבר האוהדים: "מכבי הפסיקה לשמח אנשים"
יומיים קודם לכן הושפלה הקבוצה שלהם על ידי מכבי חיפה ורשמה עוד שיא שלילי בסדרה של שיאים שליליים – הפסד ליגה ביתי ראשון לירוקים אחרי 56 משחקים. זו, כמובן, לא הסיבה שהקפיצה את ראשי המועדון הכי גדול והכי הישגי בתולדות הספורט הישראלי, אבל ההפסד בהחלט היה הקש ששבר את גב הגמל.
עבור קבוצה שעד לפני כמה שנים הייתה נכנסת ללחץ אטומי על כל הפסד ליגה, זניח ככל שיהיה, רצף של שמונה מפלות בכל המסגרות הוא התמוטטות בלתי מתקבלת על הדעת. מה שקרה באותה פגישה, שמטרתה הייתה החלפת המאמן איינארס בגאצקיס, מעיד לא מעט על הדרך שבה מתנהל המועדון מאז זכה בגביע אירופה ב־2014, וככל הנראה עוד קודם לכן.
במשך שעות דנה שלישיית הבעלים יחד עם המנהל המקצועי וויצ'יץ' ביתרונות ובחסרונות של שרון דרוקר ואריק שיבק – שני המאמנים שהסכימו להגיע תמורת חוזה עד סוף העונה בלבד, שיוארך בשנה נוספת אם הקבוצה תזכה באליפות (צביקה שרף סירב לחוזה כזה).
אך בניגוד למועדונים גדולים באירופה, שבהם רוב ההחלטות המקצועיות מתקבלות על ידי שני אנשים בלבד – המנהל המקצועי והמאמן – במכבי ת"א הדברים עובדים קצת אחרת. כל שחקן, ובוודאי מאמן, צריך לקבל את אישור ההנהלה כדי לחתום בקבוצה. זה הופך למעשה את מזרחי, פדרמן ורקנאטי לסמכות המקצועית העליונה, מבלי שהעבירו אימון בחייהם. ואם זה לא מספיק, ההחלטה צריכה להתקבל פה אחד. כשהגיע הזמן להצביע התברר – ולא בפעם הראשונה במבנה הבעלות הנוכחי – שאי אפשר להגיע להחלטה מוסכמת. היה גם מי שסבר שהחלפה נוספת של מאמן תהיה מכה תדמיתית אנושה למועדון. ראשי מכבי ת"א מצאו עצמם במבוי סתום, ונאלצו להודיע כי בגאצקיס נשאר. זו תוצאה מדהימה, מאחר שהמאמן הלטבי כבר קיבל מסרים ברורים שעליו לארוז מזוודות. וכך, על הקווים באחד ממועדוני הפאר של הכדורסל האירופי עומד מאמן שאיש אינו מעוניין בשירותיו אך גם אינו מסוגל לפטרו.
אולי תחליטו
השיתוק שאחז בהנהלה באותה ישיבה לא נולד ביום אחד. מדובר בתהליך איטי וארוך שנמשך מספר שנים. הוא גובה מחיר אדיר מהמועדון, מקצועית ותדמיתית, ומדרדר אותו למקומות שעד לא מזמן נשמעו דמיוניים עבור קבוצה כמו מכבי ת"א. אימפריות נופלות לאט, אומר השיר, אבל בשנתיים האחרונות הצהובים מתרסקים מהר מאוד, ולא ברור היכן נמצאת התחתית ומי יהיה זה שיבלום את הצלילה.
שמעון מזרחי יחגוג באוקטובר את יום הולדתו ה־78, דייויד פדרמן צעיר ממנו, אך לא בהרבה (72). עם זאת, בין השניים מפרידה תהום בכל מה שקשור לחשיבה הניהולית. בזמן שמזרחי הוא חסיד של ניהול ריכוזי וקבלת החלטות בפורום מצומצם, פדרמן מעדיף האצלת סמכויות וחשיבה שיווקית. למרות הבדלי הגישות, השניים הובילו את מכבי ת"א להישגים שכל מועדון ספורט ישראלי יכול רק לחלום עליהם. היוקרה, המוניטין, המעמד, ההישגים, הכסף הגדול, מדורת השבט, הכוח – זו התשתית שהם בנו, ואף אחד לא יכול לקחת את זה מהם.
למזרחי, שמכהן כיו"ר מאז 1969, יש לא מעט כוח, אך רק 14.5 אחוז מהמניות. פדרמן (29 אחוז) הוא זה שמוביל את הנושא הכלכלי. לאור המשקל שייחס לתחום הזה הכניסה מכבי דפוסי חשיבה שמאפשרים להיבטים שיווקיים (יש שיקראו להם שיקולים זרים) דריסת רגל בהחלטות מקצועיות. פדרמן הודה בכך במסיבת העיתונאים המפורסמת בעונה שעברה, המכונה "נאום 12 שחקני היורוליג". הוא לקח אחריות על החתמת ג'ורדן פרמאר, בניגוד לדעת הצוות המקצועי, ואף הסביר כי "אנחנו כבעלים אמרנו שזה אטרקטיבי בצורה בלתי רגילה. לקחנו סיכון - וטעינו".
פרמאר זו, כמובן, רק דוגמה אחת למעורבות. אפשר להזכיר גם את הוויתור על טייריס רייס בגלל 50 אלף דולר, את הנחתת פיני גרשון כעוזרו של גיא גודס, את בניית הסגל הכושל של העונה הנוכחית מבלי לדעת מי יאמן אותו, ואת האופן שבו כל אחד מהבעלים מביא שמות של שחקנים לישיבות הנהלה. המקרים האלו מלמדים שהנהלת מכבי ת"א לא מדברת בקול אחד.
פדרמן התייחס באותה מסיבת עיתונאים למעורבות בנו, דני, בהבאתו של פרמאר ("דני התקשר אליי ואמר לי: 'לא תאמין מה קרה, פרמאר רוצה לבוא'"). פדרמן ג'וניור כיהן אז כמנכ"ל, כחלק ממהלך משמעותי שביצעה ההנהלה ב־2011: בניסיון להצעיר את המערכת ולהכניס דם חדש מונה דני פדרמן לתפקיד במשותף עם אלי דריקס, ואילו שי רקנאטי – בנו של אודי – קיבל את תפקיד סגן היו"ר. האבות היו אמורים לקחת צעד אחורה.
בדיעבד, מהמהפכה לא נותר הרבה. דני פדרמן, הדומיננטי מבין שני הבנים הממשיכים, התפטר מתפקיד המנכ"ל אחרי ארבע שנים (אך נותר פעיל מאוד כחבר הנהלה). במהלך כהונתו הקים את מחלקת הסקאוטינג השנויה במחלוקת, שעוררה לא מעט מחלוקות במועדון. אלי דריקס שונמך לתפקיד המשנה למנכ"ל. הדור הוותיק השתלט מחדש על העסק, אבל לא מצליח לייצב אותו.
אחרי שפדרמן ג'וניור עזב את התפקיד, ביולי 2016 נחת במועדון חגי בדש, עטור הילת בית ההשקעות "פסגות" שאותו ניהל בהצלחה. מינויו היה הודאה של הבעלים כי המערכת והשיטה זקוקות לניעור. "חגי יוביל את המועדון בדרכו המפוארת קדימה", אמר עליו מזרחי. בדש עשה זאת שישה חודשים בלבד, עד שהתפטר בפתאומיות בינואר האחרון. כנראה הספיקה לו חצי שנה כדי להבין שהבעלים לא יאפשרו לו לבצע שינויים מרחיקי לכת. ייתכן שאיש התקשורת והשיווק יונה ויזנטל, שמונה לאחרונה ליועץ מיוחד להנהלה, יהיה זה שיתפוס את מקומו. לא בטוח שהוא יצליח לחולל שינוי.
בובות על הקווים
בשנים הראשונות של העשור הקודם אי אפשר היה להתווכח עם השורה התחתונה. ממועדון שדישדש בזירה האירופית במשך רוב שנות ה־90 הפכה מכבי ת"א למפלצת כדורסל ולאחת משש הקבוצות הגדולות ביבשת. היא גרפה שלושה גביעי אירופה בחמש שנים עם פיני גרשון. להנהלה בוודאי יש בכך חלק מהותי: האנשים שהביאו את שאראס, אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ' בוודאי יודעים מה הם עושים, לא?
השנים הראשונות של העשור הנוכחי, בקדנציה השנייה של דייויד בלאט, שכללה גמר אירופי ב־2011 בנוסף לגביע של 2014, נראו כמו חידוש תקופת הזוהר. מכבי אמנם לא הייתה דומיננטית ביורוליג כמו בימי פיני, אך בעזרת כמה נסים הדהימה את אירופה. כיום, השפל שאליו הידרדרה שופך אור קצת אחר על ההצלחות האלו ועל חלקה של ההנהלה בהן.
כשהסתיימה עונת הטרבל של 2014 פדרמן אמנם הקפיד לשבח את בלאט על ההישג הנדיר (למרות שבנו דני רצה לפטר אותו רק חצי שנה קודם לכן), אך התעקש להדגיש גם את חלקה של ההנהלה. מבחינה ציבורית בלאט נחשב לפנים של הזכייה בגביע, יחד עם טייריס רייס, ופדרמן לא אהב שכל הקרדיט הולך למאמן. בדיעבד, פדרמן כנראה הפריז בתרומת ההנהלה. בלאט אמנם לא היה אהוב על חלק מהגורמים הבכירים במועדון, אך אין ספק כי היה הגורם המרכזי בהצלחה. הוא הצליח לשמור על מסגרת מקצועית, למרות שמעסיקיו הקשו עליו. ייתכן שהזכייה ההירואית סינוורה את הבעלים ומנעה מהם להבחין בכך שההתנהלות שלהם עומדת להתפוצץ להם בפרצוף. להפך, היא רק העניקה להם את החותמת לצדקת הדרך.
המשותף לרוב השנים הטובות של מכבי בזירה האירופית הוא מאמן דומיננטי. גרשון ובלאט הם הדוגמאות האקטואליות יותר, אבל אפשר ללכת אחורה גם ליהושע רוזין ז"ל, לרלף קליין ז"ל ולצביקה שרף. כולם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה באירופה, שהיו בשיאם והיו ידועים כמאמנים סמכותיים ועיקשים שמסוגלים לעמוד על שלהם, להדוף לחצים מצד ההנהלה ולסחוף את הקבוצות שלהם להישגים. כשאחרים עמדו על הקווים ביד־אליהו, זה נראה הרבה פחות טוב. שימו לב לנתון המדהים הבא: בתקופה של 11 עונות, מאז סוף שושלת גרשון ב־2006, עמדו על הקווים ביד־אליהו 13 מאמנים. גם אם נתעלם מאבי אבן ומליאור ליובין, ששימשו ממלאי מקום זמניים, עדיין מדובר בכהונה ממוצעת של שנה בלבד. כשעושים את החישוב הזה ללא ארבע שנות בלאט מקבלים עשרה מאמנים בשבע שנים. רכבת המאמנים הזו מקבילה לחוסר ההצלחה: בעשר העונות האחרונות איבדו הצהובים חמש אליפויות. אם מוציאים את בלאט מהמשוואה, מכבי זכתה בשתי אליפויות בלבד משש אפשריות מאז עונת 2006/7.
ישראלים או זרים, צעירים או ותיקים, עם ניסיון יורוליג או בלעדיו, מתוך המערכת או מחוצה לה – אין מאמן פרט לבלאט שהצליח במכבי ת"א בעשור האחרון. חלקם פוטרו או התפוטרו בשלבים מוקדמים של העונה, אחרים לא קיבלו הארכת חוזה. רק מעטים שרדו עונה שלמה. אפשר לטעון שחלק מהמאמנים האלו לא היו ראויים לתפקיד, אבל מי שמינתה אותם הייתה ההנהלה. ואם היא מציבה על הכיסא הנחשק מאמנים שאינם מספיק דומיננטים ומכתיבה להם שחקנים ועוזרי מאמנים, הרי שהיא שמה להם רגל.
רק יחידי סגולה יכולים להתמודד עם התפקיד ועם הלחץ הבלתי פוסק שמפעילים הבעלים, ובכסף שמכבי משלמת למאמנים – היא לא יכולה להרשות לעצמה כלכלית להנחית דמות כזו. גם לא בטוח שמאמנים בכירים ירצו להכניס ראש בריא למיטה חולה. העובדה כי מכבי מעוניינת להחתים את הרכז סטפן מרקוביץ', מבלי שיש לה מאמן לעונה הבאה, מוכיחה שהיא לא למדה כלום.
חידת וויצ'יץ'
מנהל מקצועי, או ג'נרל־מנג'ר, הוא אחד התפקידים החשובים ב־NBA. בשנים האחרונות הוא הולך וצובר תאוצה גם באירופה. במקומות מתוקנים המנהל המקצועי מתווה את הדרך: מגדיר יעדים להצלחה, ממנה את המאמן שלדעתו הכי מתאים למימוש היעדים, מחתים שחקנים. הבעלים קובעים את המסגרת התקציבית וממנים את המנהל המקצועי, אבל נותנים לו לעבוד.
למכבי יש מנהל מקצועי, וקוראים לו ניקולה וויצ'יץ'. מה חלקו בכישלון? התשובה מורכבת.
וויצ'יץ', שיחגוג 39 בחודש הבא, חזר למכבי בקיץ 2013. הצהובים בדיוק הפסידו את האליפות למכבי חיפה בגמר הפיינל־פור הישראלי, ובמקום לפטר את בלאט החליטו שהמנהל גור שלף, המקורב מאוד למאמן, יהיה זה שישלם את המחיר. וויצ'יץ', הסנטר שהיה חלק מהשושלת הגדולה של תחילת המילניום, תפס את מקומו. הקרואטי הוחזר בעצת דני פדרמן ושי רקנאטי, שגדלו עליו והעריצו אותו עוד מימיו כשחקן. תפקידו הרשמי היה מנהל קבוצה, אך איש לא חשב שוויצ'יץ' מגיע להחליף נורות שרופות בדירות השחקנים.
הוא לא היה גורם משמעותי בעונת הטרבל, שנתו הראשונה בתפקיד, אך כשגיא גודס נכנס לנעליו של בלאט, וויצ'יץ' התקדם בהיררכיה המקצועית. הוא טס באופן תדיר לאירופה לפגישות עם שחקנים, מאמנים וסוכנים, והוא אחראי יותר מכל על החתמתם של קווינסי מילר ומאיק צירבס מהכוכב האדום בלגרד. רק בספטמבר האחרון פורסם כי וויצ'יץ' הוא המנהל המקצועי של המועדון, אך אף אחד לא יודע מהן הסמכויות שלו. הגדרה נכונה יותר לתפקידו תהיה "יועץ מקצועי". הוא לא מוסמך לקבל אף החלטה קריטית, אלא רק להמליץ על מאמנים ושחקנים. העונה כבר היו גורמים בהנהלה שדאגו לטפטף, אולי בניסיון להתנער מאחריות, שהקרואטי אחראי להבאתו של בגאצקיס.
כמו עמדת המאמן, גם תפקיד המנהל המקצועי ותחומי האחריות שלו מטושטשים ומעורפלים במכבי ת"א. מהבחינה הזו, וויצ'יץ' הוא קורבן, כי חלק מהאש שהוא חוטף צריכה להיות מופנית להנהלה. מצד שני, הוא לא מגלה סימנים שביכולתו להצטיין בתפקיד הזה.
כשחזר למכבי ת"א, וויצ'יץ' הביא איתו מספליט את הכישרונות הקרואטים הגדולים, דרגאן בנדר ואנטה ז'יז'יץ'. רק בנדר נשאר, ולא עשה הרבה במדים הצהובים לפני שנבחר בדראפט האחרון על ידי פיניקס, שם הוא אכזבה עצומה. ז'יז'יץ', לעומת זאת, שוחרר, וכיום עושה חיל אצל בלאט בדרושפאקה ונחשב לאחד הסנטרים היעילים באירופה.
לוויצ'יץ' חלק משמעותי במחדלי העונה שעברה, שתיזכר כ"עונת היורוקאפ". הוא המליץ בחום על ויטור פבראני ואף בחן אותו תקופה ממושכת כדי לוודא שהתאושש מפציעה בת שנה וחצי, רק כדי לגלות בתחילת העונה שמדובר בשחקן פצוע שבקושי מסוגל לרוץ. וויצ'יץ' גם אחראי על הבאתם של שחקנים מביכים כמו ארינזה אונואקו, אלייז'ה מילסאפ וסדריק סימונס. פדרמן עצמו הגדיר את השחקנים האלו כ"לא ראויים".
העונה, כאמור, היה לו חלק משמעותי בהחתמת צירבס ומילר. צירבס נכשל כישלון חרוץ, ונזרק לבאיירן מינכן. מילר נפצע עוד לפני שהתחילה העונה, חזר, נפצע שוב, ולא מצליח להיכנס לקצב. וויצ'יץ' הוא זה שהחליט, בניגוד לעמדת בגאצקיס, לרשום את מילר לליגה ולשחרר את דיימון סימפסון, שהראה יכולת לא רעה ביורוליג. שורת ההחלטות התמוהות האלו מציבה סימני שאלה בדבר התאמתו של וויצ'יץ', שממשיך לקבל גיבוי מהפדרמנים.
עם קצת אומץ
ההתרסקות של השנתיים האחרונות הובילה את מכבי ת"א לצומת קריטי בהיסטוריה שלה. העובדה שהמסקנות הנדרשות לא הוסקו מהכישלון בעונה שעברה מעידה כי ראשי המועדון לא הפנימו את הבעיות האמיתיות, או מסרבים לעשות זאת. כשמסתכלים על תקציב של 110 מיליון שקל מצד אחד, ועל כישלון ביורוליג והשפלות מול חיפה, נהריה וגלבוע/גליל מצד שני, ברור שהמערכת לא עובדת.
מכבי התקדמה בכל כך הרבה תחומים – שיווק, טכנולוגיה ועוד – אבל בנושא החשוב ביותר, המקצועי, היא הולכת אחורה. הכדורסל של היום אינו הכדורסל של פעם. מגע הזהב של הבעלים התפוגג, אך הם נאחזים בתהילת העבר. נכון, הם מוציאים מיליונים מכיסם, ואף אחד לא מטיל ספק ברצונם הטוב ובכנות כוונותיהם, אך ההתעקשות להמשיך באותה הדרך עולה להם ביוקר. עוד לא מאוחר לייצב את הספינה, אבל דרושות החלטות אמיצות. להגדיר את סמכויות המנהל המקצועי (וויצ'יץ' או מישהו אחר) ולאפשר לו חופש פעולה. לא להתערב בהחלטות מקצועיות. להביא מאמן סמכותי ודומיננטי. לוותר על הזכות המפוקפקת לשבת מאחורי כתפו של המאמן, ופשוט לעלות ליציע. ובעיקר, לא רק להודות בטעויות, אלא לתקן אותן.
מדהים לחשוב איך רק לפני שלוש שנים ניצבה מכבי ת"א על הפסגה האירופית, ואיך נפלה ממנה כל כך חזק. היא לא בהכרח תחזור להיות מועדון שמגיע כל שנתיים לפיינל־פור, אבל עם האמצעים והנכסים העומדים לרשותה אין סיבה שלא תהיה כמעט כל עונה בפלייאוף של היורוליג. ובוודאי אין סיבה שתמשיך להיות שק חבטות בליגה הישראלית. כדי שמשהו ישתנה, הבעלים שלה חייבים להתעורר.
תגובת מכבי: "עשינו טעויות, מבטיחים לתקן"
ממכבי ת"א נמסר בתגובה: "בשתי העונות האחרונות חווינו הפסדים וכישלונות בממדים לא מוכרים לנו. הוטחו בנו ביקורות קשות, רובן צודקות ולגיטימיות. אנו קוראים, שומעים ומפנימים, וכמובן מעבירים ביקורת עצמית קשה לא פחות. ברור לנו שעשינו טעויות, ולא מעט. טעינו בתהליך קבלת ההחלטות ולעיתים גם בהחלטות עצמן – ואנו מתנצלים על כך בפני אלו שהסבנו להם צער. ועכשיו מבטיחים לתקן.
"אנו רוצים להודות לאוהדים הרבים והנפלאים, אלו שמגיעים לכל משחק ואלו שעוקבים בעניין מרחוק. תודה על התמיכה הבלתי פוסקת, גם ברגעים הקשים. אתם, שחוויתם איתנו אינספור רגעי אושר והתעלות, שיודעים ומבינים מה המשמעות של 'מכביסט', נמצאים לצידנו גם ברגעים הפחות נעימים – ולא נשכח זאת.
"אנו, הבעלים של מועדון הכדורסל מכבי ת"א, מעל הכל ולפני הכל אוהדים נאמנים של הקבוצה. הלב הצהוב פועם בכל אחד ואחד מאיתנו. מעבר להשקעה הכלכלית האסטרונומית בקבוצה, מדובר בחיבור רגשי־עוצמתי שאין לו אח ורע בחברות אחרות או במועדונים שונים בעולם.
"אנו לא עוצמים עין בלילה לפני שסורקים את כל האפשרויות כיצד לחזק את יסודות המועדון. אין בוקר אחד שאנחנו קמים בלי לחשוב ולתכנן כיצד להחזיר את הרכבת הצהובה למסלולה. בניגוד לקבוצות ספורט בעבר ובהווה, בארץ ובעולם, עם בעלים שהגיעו לגיחה קצרה או מונעים מאג'נדות נסתרות (כסף, פרסום, הכרה) – אצלנו המחויבות היא למטרה אחת: לנצח!
"אנו בנינו את האימפריה המפוארת הזו, את קבוצת הכדורסל המעוטרת ביותר בעולם, עם 103 תארים במשך עשרות שנים – והיא תישאר איתנה. נעשה כל מה שצריך, נעבוד לילות כימים ונשקיע בכל המשאבים האפשריים – כלכליים, אנושיים, מקצועיים – כדי לשוב במהרה ולהיות מכבי ת"א החזקה והמופלאה, המוכרת לכולכם, זו שהתאהבתם בה ממבט ראשון.
"אנו עומדים בפני שורה של שינויים חשובים, משמעותיים, אותם נוכל לחשוף בתום העונה. ועד אז כולנו מרוכזים במטרה הקרובה – אליפות.
"ואם אתה לא חלק מזה, אתה לעולם לא תבין!"
לפנייה לכתב/ת 
