שידורי "כאן": מלאים בכוונות טובות
לעתים הוא נראה מנומנם כמו ערוץ 1, אבל יום השידורים הראשון של "כאן" הוכיח שיש לו פוטנציאל
פייר, התרגשתי. ערוץ חדש לגמרי, מהניילונים. גם אם היה קשה, גם אם גופת הערוץ הראשון עוד לא התקררה, מתוך הפיאסקו שהיה הגליוטינה שסיימה את שידורי הערוץ הראשון נולד הילד היפה הזה, "כאן". אנחנו לא אמורים להשוות אותו לערוצים 2 ו-10, האחים המסחריים שהלכו על בגרות אקסטרנית. להיפך, הוא אמור להוות אלטרנטיבה. הוא לא יימדד ברייטינג ולא אמור לפתות מפרסמים. אם כבר הוא אמור להוכיח את עצמו מול ערוץ 1, מנוחתו עדן, שהוא השידור הטלוויזיוני הציבורי היחיד שאנחנו מכירים.
אנחנו כל כך מוכים וחבולים שנראה לי שלא יהיה קשה להתעלות עליו. נכון, היו בו כמה פנינים, בעיקר דוקומנטריות, אבל העובדה שאנחנו טורחים לחזור ולהיצמד אל הפנינים האלה כאילו מדובר בטובה שעשה לנו ערוץ שהואיל להשליך לכיוונינו כמה תכנים איכותיים בזמן שליחך את כספי הציבור ושם רגליים לכל מי שניסה בכל זאת לעשות שם טלוויזיה טובה, מוכיחה שהגיע לנו יותר.
ברור שיש עוד מה לשפר. שרון גל בתור פרשן כלכלי, גם אם חד פעמי, מרגיש כמו בחירה אומללה, בטח ליום השידורים הראשון. מיכל רבינוביץ' ויועז הנדל ברצועה "7 אקטואלי" יכולים לתת עבודה על ההגשה הזוגית שלהם ובעיקר רבינוביץ', שאם היא יכולה, בעדינות, לאפשר למרואיינים שלה גם לענות על השאלות ולא רק להאזין להן, זה עשוי לעזור.
מהדורת החדשות המרכזית כבר שמה את הרגל בדלת. גאולה אבן הדומעת של "מבט" האחרונה מלפני יומיים התחלפה באבן המצליפה שלמדנו להכיר ולאהוב, ואם מישהו בכה הפעם זה היה נפתלי בנט, המרואיין הראשון.
"זמן אמת", תוכנית התחקירים שהתלבשה על השחיתות בפוליטיקה, הייתה מצוינת לחובבי הז'אנר וישבה בול על ה-DNA של הערוץ. היא הייתה קצת ארוכה מדי, אבל מצד שני יום יבוא ונצליח להתרגל לצרוך תוכן איכותי בלי שתיים-שלוש הפסקות פרסומות באמצע. תנו לנו צ'אנס.
"מועדון תרבות", ששודרה ב-22:30, הרגישה כמו תוכנית תרבות שנעשתה מתוך שינה. פס נע של מרואיינים שכל אחד מהם מקבל חמש דקות להציג את המוצר שלו ונבלע אל האין. ראיון קצר עם נינט שלא אמרה הרבה, המלצות מהירות על קולנוע והופעות. אין מה לעשות, תוכנית תרבות אולפנית שמחליפה ראשים מדברים ומסתיימת בשיר באולפן תתקשה להמציא את עצמה מחדש. אסתר רדא ושפרה קורנפלד חמודות לאללה (בעיקר רדא, שהיא צ'ארמרית טבעית) אבל "מועדון תרבות" (באמת שהייתם יכולים לחשוב על שם קצת פחות ארכאי) מרגישה כמו משהו שהגיע מהמדפים של הערוץ הקודם.
אין דרך לדעת לאן זה ילך. זה כמו לראות אולטרסאונד של עובר ולהמר כמה הוא יקבל בפסיכומטרי. אבל יש משהו מרגיע בלהביט בלידה הזאת ולא להיות מובך, לקבל את התחושה שהכוונות טובות.
"כאן" לא צמח מאפס. יש לא מעט אנשים מנוסים שמנווטים את הספינה הזאת, ומצד שני הרבה פרצופים חדשים אבל כאלה שצברו ניסיון בפלטפורמות אחרות כמו גלי צה"ל או העיתונות הכתובה. עם רוח גבית מבג"ץ, שהקפיא את פיצול התאגיד לפחות לחודש הקרוב (מה שאומר שלא יקום עוד תאגיד חדשות שיעשה בדיוק את מה שהתאגיד המקורי יעשה אבל בחברה אחרת), "כאן" יקבל לפחות את 30 ימי החסד שלו. ותשננו את הרגע הזה, התמים, היפה, המואר יתר על המידה. יום אחד כולנו בו ניזכר ונצחק.
